כותרות TheMarker >
    ';

    על חרם אנשי הרוח ומשמעותו

    10 תגובות   יום רביעי, 1/9/10, 13:35

    סרבנות, לדברי הפילוסוף ג'ון רולס (לפי מאמר של ד"ר נעמה כרמי, שנעזרתי בו), היא פעולה פומבית בלתי-אלימה,  מצפונית אך פוליטית, העומדת בניגוד לחוק. פעולה זו נעשית במטרה להביא לשינוי בחוק או במדיניות הממשלה. היא מבטאת אי-ציות לחוק בתוך גבולות של נאמנות לחוק, המתבטאת באופי הפומבי והבלתי-אלים של הפעולה ובנכונות לקבל את תוצאותיה. אי-הצדק שנגדו מוחים הסרבנים צריך להוות הפרה ברורה וממושכת של חירויות האזרחות השווה, או של שוויון ההזדמנויות האזרחי.

     הסרבנות התגלתה לראשונה בחברה הישראלית, ככל הזכור לי, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, והפכה לממוסדת עם הקמת הארגון "יש גבול," שהייתי בין תומכיו. הארגון מחה נגד מלחמתה של ישראל בלבנון, וביטא אז את דעת הקהל השסועה. אבל בשנים שאחרי כן איגד הארגון גם סרבני שירות בשטחים. והם נשפטו ונכלאו, ובצדק. הם עברו על החוק ונשאו במחיר.

    כשהחליטה ממשלת ישראל על ההתנתקות מעזה חששו רבים מפני גל סירוב מצד חיילים מהציבור הציוני-דתי, לפנות את חבריהם מבתיהם. היינו עדים אז למחזות קורעי-לב. חיילים ישראלים, חילוניים וחובשי כיפות כאחד, פינו את אחיהם מהבתים שהחריבו. אבל מלבד כמה נערות, שחירפו את מוסדות המדינה וביזו אותם בגיבוי הוריהן, לא חוללה ההתנתקות סרבנות ממוסדת. הציבור הדתי-לאומי ביטא את מחאתו העזה בגבולות החוק. אבל כאשר קיצוני הימין פורעים בפלסטינים הם נעצרים, וכאשר מנסים חיילים לבטא סרבנות, בהניפם שלטים שלא יפנו יהודים בעתיד מבתיהם, הם נשפטים ונכלאים כקודמיהם, סרבני השירות בשטחים, ובצדק.

    בימים האחרונים הצטרפו אנשי רוח רבים למחאה של אנשי התיאטרון. מה שנדמה היה כמחאה נקודתית חריפה התפשט והחריף וכעת הוא כולל בתוכו גם דמויות מרכזיות בחיי הרוח. מחאה חריפה זו אינה סרבנות, מפני שאינה קוראת תיגר על חוקי המדינה, אלא חרם. היא נעשית מול מוסדות התרבות, שאנשי תיאטרון מסוימים שייכים אליהם, ומול הקהל שאינם מוכנים להופיע בפניו. היא אינה מסכנת את חוקי המדינה, אבל מערערת את הערכים והיסודות המחברים בינינו והופכים אותנו לעם - ערכי הסובלנות וההידברות, החמלה והערבות ההדדית.

    החרם הזה מנוגד לא רק לקיומו של הלאום, אלא גם לעצם טבעה של האמנות. האמנות היא ביטוי עצמי בשפת סמלים משותפת, שנועד להתממש על ידי צופיה וקוראיה. הוא גם מרוקן את אמנות החותמים מחשיבותה, ומבטל את יכולתם של אנשי הרוח הללו למנוע בעתיד גילויי סרבנות אלימים. כשתגיע השעה – והיא תגיע – לפינוי מאחזים והתנחלויות מעבר לקו הירוק, איך יוכלו אז לצאת נגד סרבני הימין? מה יוכלו לומר להם ובאיזו זכות? כיצד יצפו שמישהו יקשיב להם, בזמנים הרעים שיגיעו?

    האחר, רבותיי, הוא גם ציבור המתנחלים. לא רק הפלסטינים. אינני שותף לאמונתם ולדרכם, אך איני מוכן להחרימם. כדי לכונן כאן שלום נצטרך לעבור, בצער עצום, עקירת ישובים נוספת. אי אפשר לצפות שתתקיים בלי פגע, שעה שאיננו מוכנים אפילו להידבר עם עקורי העתיד. מי שמבקש להקיאם מן הלאום, בל יופתע כאשר יסרבו לצווי המדינה. אחינו הם, גם אם תהום כרותה בינינו.

    יתרה מזאת, איננו יוצרים בחלל ריק ומנותק. אי אפשר לטעון לתחיית העברית, לשמירת התרבות ולפיתוחה, וליהנות מתקציבי הרשות – בתקציבי מנהל התרבות, בקרנות ממשלתיות, בתמלוגים מן הספריות הציבוריות, בהופעות ב"אמנות לעם" וב"סל תרבות" – ובו-בזמן להחרים חלק מן הציבור, המממן בכספי המיסים שלו ובצריכתו את התרבות ואת תוצריה.

    את גילויי המחאה על הכיוון שהמדינה והחברה שלנו הולכות בו – שאני מוטרד מזה כמוכם - כדאי לבטא בהידברות. לא בחרמות נבנה לנו ארץ, לא בחרמות נקיים כאן חברה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/9/10 00:59:
      סחטיין.
        2/9/10 19:58:
      לדעתי החרם פסול משום שהוא עושה שימוש בכלי גלותי- חרם שהנהיגו הקהילות על אנשים מתוכן ולכלי זה אין מקום במדינה ריבונית. כמו כן החרם מבטא פשיטת רגל אמנותית של אותם שחקנים שלא יכולים להוציא מקירבם מחזה שיעמיד את המיתנחלים על חומרת מעשיהם. הרי שיקספיר לא כתב את ריצארד השלישי על ריצ'רד השלישי, אלה על אותו שליט שהיה באותו זמן. בקיצור- אמן, תעשה אמנות בטא את עצמך באמנות, כי רק אמנות יכולה להביא לשינוי תודעתי. תודה
        2/9/10 18:06:
      הם לא אמרו לעולם שלא יופיעו בפני מתנחלים, ואתה מסלף את האמת. הם אמרו שלא יופיעו בהיכל התרבות באריאל, עיר אשר מדינת ישראל לא סיפחה לעולם ונמצאת בשטח בו החוק הצבאי הוא השולט.

      רבים מהם אף ציינו, באופן פרטני, שמי מאלו אשר בחרו לחיות את חייהם מעבר לקו הירוק - באריאל או כל התנחלות אחרת לצורך העניין, יותר ממוזמנים להגיע אל תחומי הקו הירוק ולצרוך אמנות ותרבות כאוות נפשם.

      אך הגיוני שאדם ילך עם צו מצפונו ולא יעבור על חוקים (גם החוק הבינלאומי הוא חוק) בכדי לשעשע את היושבים בשטחים במעט תרבות.

      מה גם, שזוהי בהחלט סרבנות.  "היא מבטאת אי-ציות לחוק בתוך גבולות של נאמנות לחוק, המתבטאת באופי הפומבי והבלתי-אלים של הפעולה ובנכונות לקבל את תוצאותיה." אני משוכנע, שגם אם באיחור מה, עשו מי מהחותמים את חשבון הנפש האישי שלהם, גמלו בליבם לשלם את המחיר של מעשיהם ולשאת בתוצאות שוודאי יהיו של חתימתם.

      התרבות וחופש המחשבה הם נחלת הכלל, בנתיים לפחות, ועד שלא יוכח אחרת, יוכל אדם, כל אדם, גם איש ציבור, לבחור שלא לעבוד במקום בו הוא חש סתירה פנימית. כמו שאני סמוך ובטוח שאדם דתי לא יכתת רגליו גם אם הוא עובד ציבור וילך ויעבוד במקום בו ערכים אשר הם לו כאויר לנשימה כמו צניעות ושמירת שבת מחוללים - כך גם איש אשר לו ערכי שמירת כבוד האדם, שיוויונו וחירותו הם-הם דתו, ידיר רגליו ממקום בו הם מופרים לראייתו.

      כאמירת אגב, הנפנוף ב"תקציבי הרשות" מביש. גם היושבים מעבר לקו הירוק מקבלים נתח נכבד, מעיק וחונק מתקציבי המדינה. קבוצות אוכלוסיה שונות חיות על חשבון קבוצות אחרות, פעילות יותר ותקציב המדינה רחוק מרחק שנות אור מהיותו שוויוני. דמגוגיית התקציב הזו, מקומה באשפתות, כמו תרבות הדיון של הנכבדים המנהלים את אותו תקציב ממש.
        2/9/10 16:38:
      אתה משחית דברים לריק. ה-SMALL. כשמו כן הוא קטן מחשבה וצר מוחין תמיד השתמש בנשק ההחרמת האישים הלא חושבים כמוהו.
        2/9/10 16:29:
      לתנצ'ו:
      אם המדינה תתנער מאחריותה לחיי ישראלים בשטחים, ימצאו הרבה יהודים שיתנערו מפקודות הצבא ויבואו לעזור למתישבים.
        2/9/10 16:25:

      מצדי שיחרימו. אבל זו הזדמנות פז לחסוך בכסף ולהפסיק לתת כספי מדינה לתיאטרון פרטי.

        2/9/10 11:12:
      הבנתי שמר שיינפלד מאמין בקיומו של לאום במדינה הציונית
      וחרדתו לשמירת קיומו של לאום זה מנחה את פעילותו וחשיבתו.
      ולמען שמירה על קיומו של לאום זה מר שיינפלד טוען שיש
      להמנע מויכוחים פנימיים תוך דיבור סתמי על הידברות תוך
      התעלמות מהעובדה שבציונות האשכנזית אין מקום
      להדברות אלא להכתבות מטעם החונטות האשכנזיות
      מימין ומסמול...כי שני עמים אויבים אנו !!!
        2/9/10 10:32:
      לאחר שתמכת בפומבי במתקפת עופרת יצוקה ששפך הצבא הישראלי על עזה וקראת קריאות מתלהמות הקוראות להמשך האלימות הממוסדת בהתקפה הזו כלפי עזה קצת קשה לקרוא אותך מדבר על סובלנות ומטיף לאחרים.ולעיניין עצמו : אנשי התרבות סירבו ולא החרימו אם כי איני חושב כמוך שחרם הוא דבר מגונה. הוא מעשה בודד לעיתים מתוך חוסר ברירה אחרת , ללכת עם צו המצפון וכנגד מעשי עוולה מתמשכים. הקריאה בין השורות להידבר עם המתנחלים ועם הציבור הלאומני בארץ מזכירה לי את כל יתר קריאות השווא לפיוס (צו פיוס ) שרק מרדימות אותנו מלראות נכוחה שיש כאן קרעים אמיתיים בעם ולא ניתן ולא רצוי להסוותם .מתחילים להיווצר כאן שני עמים אם לא יותר ועם חלקם (לאו דווקא אנשי אריאל) לא יהיה חלקי.
      מעבר לכך יש כאן קפיצה לוגית הקושרת בין שני סוגי סרבנות והתנגדות כשהאחת (הימנעות וקריאה להימנעות מפעולות הפוגעות באנשים ובעם אחר)מוצדקת ומוסרית והשנייה (ואני תומך בכל סרבן ימין ספציפי אם לא יכול ולא ירצה לפנות יישובים ויהיה מוכן לשלם מחיר על כך )מאפשרת את המשך העוול ולכן הקו שאתה מותח בין אנשי התרבות המסרבים כיום לבין אנשי ימין שיסרבו בעתיד ולכן לא יוכלו אנשי הרוח לצאת כנגד הסרבנות הזו הוא קו שיקרי ומטעה.יותר מכך איננו צריכים לצאת כנגד סרבנות פינוי בעתיד , המדינה יכולה לפנות והמדינה גם יכולה להודיע ביום פקודה כי מי שיישאר מעבר לתאריך החזרת האדמות לפלסטינים להתגורר בביתו שמעבר לקו הירוק ייעשה זאת על אחריותו האישית. לא נצטרך כוחות גדולים שיעבדו קשה לפנות ,האמן לי.
        2/9/10 10:02:
      מי שפועל נמרצות לפירוק החברה הישראלית הוא השמאל הקיצוני הישראלי, אשר ללא בושה חובר לאירגוני איסלם קיצוני על מנת להשית חרם כלכלי ותרבותי על ישראל.
        1/9/10 14:55:
      אני חושב שאין מקום להשוות בין גילויי התנגדות וסרבנות אלימים, כפי שהתבצעו ולבטח עוד יתבצעו ע"י המתנחלים, לבין סירוב לנסוע לעבוד בשטחים הכבושים.
      אני לא חושב שהשחקנים והאנשים שחתמו על העצומה מחרימים את המתנחלים באופן פרסונלי, אלא פשוט מסרבים לקחת חלק בפעילות שיש בה מתן הכשר שבהסכמה לכיבוש, המאיים לפורר את החברה שלנו מאז החל. נראה לי שאין פסול ברצונו של אדם להמנע מנסיעה לאותם איזורים, בין אם מחשש לבטחונו האישי, ובין אם זו עמדתו הפוליטית/מוסרית.
      אני בטוח שאף שחקן לא יתנגד לקהל המורכב כולו ממתנחלים, ובלבד שיבוא לצפות בהצגה בתחומי הקו הירוק.
      אישית, אני חושב שהכיבוש הוא אסון למדינה, ובכל זאת לימדתי סטודנטים רבים המתגוררים בהתנחלויות, במלא החיבה וההערכה האישית, כשבאו ללמוד בתוך שטחה המוכר של מדינת ישראל.

      ארכיון

      פרופיל

      ilanshpr
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין