לאחר שהכתרתי את השנה בתואר המפוקפק - השנה הקשה בחיי,

ואת האתגר האחרון כאתגר הקשה בחיי.

כשכבר הגעתי לאפיסת כוחות, וחשבתי שאי אפשר עוד, פתאום הגיע האחד בספמטבר, והם הגיעו, התלמידים.

שמחתי לגלות כמה אני שמחה לראותם וקצת יותר שמחתי לגלות שגם הם שמחים לראות אותי, ובעיקר התרגשתי כשרצו אלי לבדוק אם הם לומדים איתי או עם מורה אחרת. אלו שאמרתי להם "כן", צווחו בשמחה, ואלו שאמרתי להם "לא", הלכו להתלונן אצל המחנכות. ואני בכלל עוד לא זוכרת שאני מורה!

כנראה שלמרות הכל, אני במקום הנכון :-)