כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כנפיים

    להתרומם, לראות הכל מלמעלה, ואח"כ לחזור לאדמה

    יש לי סיפור?

    15 תגובות   יום רביעי, 1/9/10, 20:35

    יש לי סיפור. כלומר, אני די בטוחה שיש לי סיפור. לא כתבתי כבר כ"כ הרבה זמן, שהתחושה הזאת שמדגדגת בידיים ובלב נעשית די ברורה.

    כלומר, אני רוצה לספר סיפור.

    התחלתי לכתוב כשהייתי בת עשר. יומן קטן עם מנעול קטן ומפתח קטנטן ושם סיפרתי על כל החברות בכיתה ואיך אני רוצה פעם אחת לנצח בחידון הצמחים ואיך התאהבתי בעודד, אבל הוא בכלל היה מאוהב בקרן, אני חושבת, וביקשתי המון משאלות מאלוהים. זה היה כשעוד האמנתי באלוהים אחד מוגדר, ה' אלוהינו, ולא בכל המרקם המופלא של היקום והטבע שבו אנחנו חיים.

    כתבתי ככה ועודני כותבת עד היום. יש לי קופסאות שלמות מלאות בספרונים, מחברות, דפדפות ויומנים מסוגים שונים.

    ככה ליוויתי את עצמי כל החיים.

    אבל את הסיפור הראשון שלי המצאתי רק לפני ארבע שנים, בראשיתה של תקופה מכוננת, מפחידה ומלאת עצב שהחלה עם פרידה מבן זוג, שבעצם היתה פרידה מכל בני זוגי במהלך השנים ופעם ראשונה שהייתי מוכנה להתמודד עם השד הכי גדול שלי - הבדידות.

    הסיפורים האלה שזרמו ממני בתקופה הזאת היו החברים הכי טובים שלי, פנויים בכל עת ומוכנים לספוג כל שיט שעלה על דעתי להטביע בהם. מחוברים לנצח עם מוזיקה קודרת ועשרות סיגריות. הייתי יכולה לעזוב אותם מתי שהתחשק ולחזור אחרי עשר דקות, או שעתיים או שבועיים. והם חיכו שקטים ומצפים לדעת מה ההמשך, יחד איתי. חלקם מצפים עד היום.

    אולי לא כל הסיפורים חייבים להיגמר.

    הייתי גאה ומאושרת על כל אחד ואחד מהם.

    בשלב מסוים הפסקתי לפחד. אח"כ הפסקתי להיות עצובה.

    אח"כ פגשתי את פלוקי.הפסקתי להיות בודדה.

    המשכתי לכתוב ביומנים, אבל הסיפורים נשארו בספריית ה"סיפורונים" שלי. אחרי שהתחתנו, הפסקתי לכתוב גם בהם.

    אגב, גם הפסקתי לעשן.

    ועכשיו מדגדג לי.

    אני חושבת, אנחנו בעצם ממשיכים להיות באופן מסוים בודדים תמיד, כל פעם במקומות אחרים, ובעצם כל הזמן - את החיים שלנו רק אנחנו יכולים לחיות, עם הבחירות שאנחנו לוקחים ועם ההתמודדויות . פלוקי אוהב אותי כל הזמן ברקע, אז אני מפחדת הרבה פחות,

    אבל כנראה שעכשיו יש לי תקופה כזאת, שיש שאלות שרק אני יכולה לענות עליהן, ובחירות שרק אני אתמודד עם השלכותיהן

    וכולן קשורות לזהות-הדינאמית-המשתנה-כל-העת-שלי

    אז מדגדג לי איזה סיפור

    אולי מתישהו בקרוב הוא יצא ממני

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/10 18:18:
      בשביל לכתוב לא מספיר שיהיה סיפור,
      צריך גם דחף אובססיבי לכתוב אותו,
      להקיא אותו החוצה,
      לשפוך אותו על הדף.

      אני קצת מכיר את הדחף הזה,
      לפעמים כאשר עצובים,
      לפעמים כאשר שמחים...
      רק צריך כאשר הוא מגיע לתפוס אותו חזק,
      ביד השניה לקחת עט
      ולא להרפות מאף אחד מהם!

      בהצלחה.
        10/9/10 14:59:

      צטט: shabat shalom 2010-09-10 11:44:16

      צטט: ל.י 2010-09-09 20:39:12

      צטט: coremoran 2010-09-09 14:17:23

      מעניין מאוד. כתיבה ורגשות לעומת כתיבה ושכל. למה אין רבים למילה "שכל"? אהההממ

       

      ישר חשבתי על סכלים.. אירוני :)

      הסכלים, בגלל (כנראה) שהם מסכלים את מה שבעל שכל אחד יכול להשיג....לשון בחוץ 

      או שיותר מדי "שכלים" זה לסכלים...

        10/9/10 11:44:

      צטט: ל.י 2010-09-09 20:39:12

      צטט: coremoran 2010-09-09 14:17:23

      מעניין מאוד. כתיבה ורגשות לעומת כתיבה ושכל. למה אין רבים למילה "שכל"? אהההממ

       

      ישר חשבתי על סכלים.. אירוני :)

      הסכלים, בגלל (כנראה) שהם מסכלים את מה שבעל שכל אחד יכול להשיג....לשון בחוץ 

        9/9/10 20:39:

      צטט: coremoran 2010-09-09 14:17:23

      מעניין מאוד. כתיבה ורגשות לעומת כתיבה ושכל. למה אין רבים למילה "שכל"? אהההממ

       

      ישר חשבתי על סכלים.. אירוני :)

        9/9/10 14:17:
      מעניין מאוד. כתיבה ורגשות לעומת כתיבה ושכל. למה אין רבים למילה "שכל"? אהההממ
        3/9/10 16:34:

      צטט: shabat shalom 2010-09-03 16:22:10

      לא בטוח שצריך לנסות שיטה של מישהו אחר.
      אני כשאני בדיכי אני דווקא מתמסר למוזיקה. זה כמו סם אצלי, או כמו שינה.
      כתיבה אצלי מוצצת יותר הגיונות מילוליים מאשר רגשות ולכן אני צריך להיות מאושר (או עם פחות מחסורים) כדי להתפנות=להתמסר לכתיבה.
      אז אני גם נהנה ממנה מאד ובמיוחד לקרוא נה אחרים חושבים עליה.
      אבל כאמור זה אני. לא את/ן.

       

      אתה צודק!! לא חשבתי על זה בכלל

        3/9/10 16:22:
      לא בטוח שצריך לנסות שיטה של מישהו אחר.
      אני כשאני בדיכי אני דווקא מתמסר למוזיקה. זה כמו סם אצלי, או כמו שינה.
      כתיבה אצלי מוצצת יותר הגיונות מילוליים מאשר רגשות ולכן אני צריך להיות מאושר (או עם פחות מחסורים) כדי להתפנות=להתמסר לכתיבה.
      אז אני גם נהנה ממנה מאד ובמיוחד לקרוא נה אחרים חושבים עליה.
      אבל כאמור זה אני. לא את/ן.
        3/9/10 15:39:

      צטט: coremoran 2010-09-03 09:44:19

      צטט: ל.י 2010-09-02 17:18:15

      צטט: coremoran 2010-09-02 12:37:33

      כל כך יפה וכל כך נכון. אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת שהרבה זמן מחפשים לא להרגיש לבד ואז מגיעה תקופה של כאילו החלטות שרק אתה מחליט לבד, גם אם אתה לא בודד יותר.

      זה קשה מאוד, לי לפחות, לעשות את ההחלטות האלה. אבל אולי צריך לקחתא ת הזמן, לחשוב, להסתבך, לתת לקצב הפנימי לעשות את הדברים... אני כותבת לך וגם לעצמי :)

      מחכה לסיפור המדגדג... אולי הסיפור עצמו הוא שייתן את התשובות תוך כדי כתיבתו

       

      כן, כנראה שזאת חוכמה די גדולה להאמין בעולם וביקום הזה, ובעיקר בעצמך ולסמוך על הקצב הפנימי שיעשה את שלו

      האמת שההגיג על הסיפור די נתן לי תשובה :)

      כן? את ממש ביבליותרפיסטית!

      ושתינו שונות משבתשלום :) בקשר לכתיבה, הא? מעניין...

       

      מה זה שונות? הפוכות :)

      אולי צריך פעם אחת לנסות  את השיטה שלו, לא?

        3/9/10 09:44:

      צטט: ל.י 2010-09-02 17:18:15

      צטט: coremoran 2010-09-02 12:37:33

      כל כך יפה וכל כך נכון. אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת שהרבה זמן מחפשים לא להרגיש לבד ואז מגיעה תקופה של כאילו החלטות שרק אתה מחליט לבד, גם אם אתה לא בודד יותר.

      זה קשה מאוד, לי לפחות, לעשות את ההחלטות האלה. אבל אולי צריך לקחתא ת הזמן, לחשוב, להסתבך, לתת לקצב הפנימי לעשות את הדברים... אני כותבת לך וגם לעצמי :)

      מחכה לסיפור המדגדג... אולי הסיפור עצמו הוא שייתן את התשובות תוך כדי כתיבתו

       

      כן, כנראה שזאת חוכמה די גדולה להאמין בעולם וביקום הזה, ובעיקר בעצמך ולסמוך על הקצב הפנימי שיעשה את שלו

      האמת שההגיג על הסיפור די נתן לי תשובה :)

      כן? את ממש ביבליותרפיסטית!

      ושתינו שונות משבתשלום :) בקשר לכתיבה, הא? מעניין...

        2/9/10 17:18:

      צטט: coremoran 2010-09-02 12:37:33

      כל כך יפה וכל כך נכון. אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת שהרבה זמן מחפשים לא להרגיש לבד ואז מגיעה תקופה של כאילו החלטות שרק אתה מחליט לבד, גם אם אתה לא בודד יותר.

      זה קשה מאוד, לי לפחות, לעשות את ההחלטות האלה. אבל אולי צריך לקחתא ת הזמן, לחשוב, להסתבך, לתת לקצב הפנימי לעשות את הדברים... אני כותבת לך וגם לעצמי :)

      מחכה לסיפור המדגדג... אולי הסיפור עצמו הוא שייתן את התשובות תוך כדי כתיבתו

       

      כן, כנראה שזאת חוכמה די גדולה להאמין בעולם וביקום הזה, ובעיקר בעצמך ולסמוך על הקצב הפנימי שיעשה את שלו

      האמת שההגיג על הסיפור די נתן לי תשובה :)

        2/9/10 17:16:

      צטט: shabat shalom 2010-09-02 07:47:06

      דרך אגב, מנסיוני הקצר:
      כשמאושרים יותר, חופשיים יותר לכתוב. הסיפור הוא הוירטואליה הקדמונית.
      הנצחית.
      יאלללה - מחכים

       

      מעניין הניסיון ההפוך שלנו! דווקא כשאני מאושרת אני פחות כותבת. אבל אתה יודע מה? אולי הגיע הזמן לנסות באמת, מי יודע מה יצא?

        2/9/10 15:01:

      צטט: shabat shalom 2010-09-02 07:47:06

      דרך אגב, מנסיוני הקצר:
      כשמאושרים יותר, חופשיים יותר לכתוב. הסיפור הוא הוירטואליה הקדמונית.
      הנצחית.
      יאלללה - מחכים

       

      זה מעניין, אני מרגישה שכשמאושרים פחות, הכתיבה נהיית הכרח ואיכשהו כשמרגישים יותר טוב, הכתיבה כבר לא צורך.

      ועדיין - הסיפור הוא באמת הוירטואליה הקדמונית. הנצחית. יפה כתבת.

        2/9/10 12:37:

      כל כך יפה וכל כך נכון. אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת שהרבה זמן מחפשים לא להרגיש לבד ואז מגיעה תקופה של כאילו החלטות שרק אתה מחליט לבד, גם אם אתה לא בודד יותר.

      זה קשה מאוד, לי לפחות, לעשות את ההחלטות האלה. אבל אולי צריך לקחתא ת הזמן, לחשוב, להסתבך, לתת לקצב הפנימי לעשות את הדברים... אני כותבת לך וגם לעצמי :)

      מחכה לסיפור המדגדג... אולי הסיפור עצמו הוא שייתן את התשובות תוך כדי כתיבתו

        2/9/10 07:47:
      דרך אגב, מנסיוני הקצר:
      כשמאושרים יותר, חופשיים יותר לכתוב. הסיפור הוא הוירטואליה הקדמונית.
      הנצחית.
      יאלללה - מחכים
        2/9/10 07:45:
      נו..........

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ל.י
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין