הלו שלום , אפשר לדבר עם תמי ? כן ...אימא טלפון ... ניגשתי לביתי ושאלתי בלחש , מי רוצה?? ביתי משכה בכתפייה ומסרה לי את הפומית , הלו , תמי ? כן מי ? תמי ... את לא מזהה אותי ? לא.. כן .. לא ממש זו הדס אשתו של אילן , מה נשמע ?. היי, בסדר מה שלומך מתוקה ? בסדר ,תראי התקשרתי לספר לך , שאבא של אילן ניפטר, שתיקה ... אני מצטערת הדס לא בשבילו , בשבילכם , מתי ההלוויה ?? היום בשעה שלוש אחה"צ , הוא ניפטר בבוקר מוקדם והילדים שלו הצליחו לארגן הלוויה להיום, את יודעת הם לא רוצים להלין את המת . שתיקה רועמת ... והתקשרתי להודיע לך , אולי תבואי להלוויה ...זה ב.. לא , אני לא מתכוונת לבוא להלוויה , הפסקתי את שטף דבריה , הוא לא מעניין אותי , אני לא הולכת לחלוק כבוד אחרון לרוצח , מצטערת אבל לא מגיע לו .. אני אבוא "לניחום אבלים" (ובליבי חשבתי שהוא מזמן היה צריך למות ובייסורים ) שקט השתרר בקו והדס בקול שקט , אמרה , את יודעת צריך לדעת לסלוח ...
רגע קטעתי אותה , אני מקווה שאת לא הולכת , את ילדת לא מכבר , זה לא המקום ליולדת , לאם לתינוק רך בשנים . ברור שאני לא הולכת , מי יטפל בילדים ?? אני גם חלשה.. אל תדאגי אני נשארת בבית . טוב , בלי נדר אקפוץ גם אליך , שוב פעם מצטערת בשביל אילן , נתראה, טוב ..יאללה ביי.
דויד איפה אתה ? אני צריכה לנסוע למושב אליעזר , לנחם אבלים .. אבא של אילן ניפטר, אתמול הייתה ההלוויה . זה אצל דודה רוזה, במושב , אני לוקחת את האוטו לשלש שעות , אחזור בזמן אל תדאג .
לאחר שעה לערך , הגעתי למושב , בעודי מתקדמת לעבר בית דודתי , ראיתי על לוח המודעות שעל יד המכולת ,"מודעת אבל" המכריזה על מותו של שמעון מחלוף , חשבתי לעצמי איזה עולם , החרא הזה רצח את הדודה שלי ואת ילדיו ועכשיו כשהוא מת , עושים לו הלוויה כדת וכדין , מפרסמים את דבר מותו כאילו הוא כאחד האדם .
בשער לבית , עמדה בת דודי מזל עם תינוקה חיים , היא הייתה חיוורת ונראתה אבודה משהו , ניגשתי אליה וחיבקתי אותה , היי מזי , מה נשמע ,איזה מתוקון חיים שלך . מזי בשלון רפה ענתה אנחנו בסדר , תודה שבאת , בואי תכנסי . נכנסו לבית על הרצפה בסלון ,ישבו שלושת בניו של המנוח וקראו בתהילים , מולם ישבו שני רבנים אשר באו לבקר מהישיבה של משה . חיפשתי את דודתי וראיתי אותה במטבח , מנקה ומסדרת ביעילות את הכלים . היא סיימה לבשל ארוחה לגדוד והיה נראה שהיא עסוקה בניקיון המטבח, קראתי בשמה והיא נפנתה אליי בשמחה , אוי תמי הגעת , תודה שבאת , את רעבה? תראי הכנתי ,אורז מלא , ירקות מבושלים , דגים חריפים , שרה שלחה סלטים , בואי מה למזוג לך ? הסתכלתי עליה ותהיתי מה היא באמת מרגישה , החלטתי שאני לא מחכה .
רוזה מה קורה איתך , לא התראינו ארבעה חודשים ואת מתנהגת כאילו הכול כשורה. היא הסתכלה עליי בעניים מבולבלות ושאלה , מה לא בסדר ?? הסתכלתי עליה ואמרתי לה , שמעון מת , מה זה עושה לך , מה את מרגישה ?? רוזה הסתכלה עליי במין חיוך מסתורי ..אני קצת עצובה , תראי את אילן , תראי את משה , איך שהם עצובים , תראי את מזל , איך אני צריכה לדעתך להרגיש ?? אני לא יודעת השבתי , אולי קצת שימחה ,שהחרא הזה הלך לעולמו ?? איך את מדברת , אסור לדבר על מתים סמאללה , טפו טפו אני סלחתי לו , עכשיו מה תאכלי. הסתכלתי עליה והבנתי שהשאלה לא הייתה במקומה. הרגשתי שהדבר בוער בי, אך אני לא יכולה עכשיו לנסות ולהעלות את הנושא מבלי לפגוע בחומת ההגנה שהיא בנתה במשך שנים רבות כל כך .
מזל קראה לי לחדר נעוריה, היא החליפה לחיים טיטול , הטוסיק שלו היה אדום ואמרתי לה שאני מוכנה לקלח אותו והיא שמחה , לאחר המקלחת החפוזה , ישבנו בחדר והעלנו קצת זיכרונות ופתאום משום מקום היא שאלה אותי בשקט , למה לא באת ?? ואני שהבנתי יפה מאוד את שאלתה התממתי ושאלתי לאן ? והיא ענתה להלוויה כמובן. הסתכלתי עליה וראיתי איך שהיא התבגרה ויפתה , איך שהנישואין ליהודה עשו אותה לאישה מאושרת ,איך שהיא שמחה בילדה והחלטתי להיות כנה .
בכנות מזל , לרגע לא חשבתי להגיע , את יודעת מה אני חושבת על שמעון , את יודעת איך שאני כועסת עליו , אני אפילו לא מסוגלת לקרוא לו אביך ..מצטערת לא יכולתי לבוא אפילו לא למענכם . השתררה שתיקה , הסתכלתי עליה ברוך ואמרתי לה מזל , אני זוכרת אותך כשזה קרה , היית קטנה כל כך , בסך הכול בת חמש כשהמקרה אירע , בחיים לא אוכל לשכוח אותך , בבית הורי , ישנה על המיטה שלי , כל כך קטנה וכל כך פגיעה..ואז הכול עלה , כמו בסרט מהיר .
שמעון היה איש מופנם מאוד , אף פעם לא חייך , לא צחק , היא איש רציני מאוד , כל החיים הוא עבד קשה בבנין וחסך אגורה לאגורה ובכסף הוא קנה בית במושב, לעומתו רוזה הייתה אישה חייכנית ושמחה, כשהיא ילדה את בנה בכורה , היא נראתה כמו מליון דולר של שמחה, היה והיא שמה את כל כאבי הלב , על כי הכריחו אותה להינשא לשמעון בצד ובחרה בחיים החדשים שהיא הביאה לעולם , כך היה עם כל ילד שהתווסף למשפחה , בסך הכול היא ילדה שלושה בנים ובת אחת שהייתה בת זקונים ומעצם כך מאוד מפונקת ואהובה.
שנה לפני האירוע , שמעון התחיל להתנהג משונה , הוא היה חוזר מהעבודה , מתקלח, אוכל ויוצא מהבית לסידורים ,כשרוזה שאלה איזה סידורים ,הוא היה מהמהם מתחת לשפם שהוא הולך לרב סגולה , לקבל ברכה. בפועל הוא היה הולך לרבנים , בכל מיני אמתלות , הוא התחיל להרגיש רדוף , הוא היה שומע קולות שאמרו לו להיזהר מהשכנים, הוא היה מסתובב בלילות חסר מנוחה ובימים הוא המעיט להתרועע עם אנשים .
בליל "האירוע" רוזה הרגישה שמשהו לא בסדר איתו והיא התקשרה לאחיה יעקוב ואמרה שהיא מרגישה שהוא יצא מאיפוס ושהיא מפחד נוראה, אך כמו תמיד אחיה הרגיע אותה ואמר לה שהכול בסדר . באותו ערב , שמעון היה צריך לשמור במושב והוא הלך לקבל נשק מקצין הביטחון , חמוש בקרבין ,הוא הלך לבית יעקוב אחיה של אשתו , אך הוא לה היה בבית , הוא עשה סיבוב וחזר הביתה בשעה עשר בלילה. בינתיים בבית רוזה האכילה את הילדים , קילחה אותם והשכיבה אותם לישון ,היא בקשה מהם לסגור את הדלת על מפתח ולא לפתוח לאף אחד . והיא נכנסה למיטה עם מזל כשבראשה מחשבה שכך היא מגינה על ביתה.
בינתיים שמעון חזר הביתה, הוא הלך לחדר הכביסה , הוציא מתיק כלי העבודה פטיש והלך לחפש את רוזה , הוא ניסה להיכנס לחדר של הבנים אך הדלת הייתה נעולה ,הוא הלך לחדרם המשותף , ניגש אליה והחל להכותה בראשה , מזל הקטנה התעוררה וברחה לסלון בוכייה, רוזה הופתעה , היא לא חשבה שהיא תהיה הקורבן , היא החלה להגן אל ראשה בידיה והוא המשיך להכותה , היא החלה לצרוח כמו חייה פצועה "שמעון מה אתה עושה , הצילו , אימא ..... הוא הורג אותי , הצילו . והוא כאילו לא שומע , הוא המשיך להכותה בראשה , באיזה שהוא שלב רוזה איבדה את ההכרה והוא זרק את הפטיש על הרצפה ויצא החוצה והחל ללכת בשדות בלי נעלים לכיוון הכביש הראשי , שם הוא תפס מונית וביקש מהנהג לקחת אותו למשטרה ,"כי הרגע רצחתי את אשתי". הספיק להתקשר בבית ,השתרר שקט , אילן ואחיו פתחו את הדלת וראו כי כי דלת הבית פתוחה לרווחה והבינו שאביהם יצא, הם רצו לחדרה של אימם והמראה אשר נגלה לעיניהם היה קשה מנשוא , אילן חייג למשטרה ובבכי מר , סיפר שאביו הרג את אימו אחר כך הוא התקשר לדודו יעקוב שבא במהירות הוא ראה את אחותו מוטלת על הרצפה , כל ראשה היה מרוסק ונראה כמו עיסה, הוא החל לערוך לה החייאה והעיר אותה מהעילפון בו היא הייתה שרויה , הוא ביקש ממנה לא להירדם שוב , " רוזה מה קרה, איפה שמעון , אל תירדמי , אל תדאגי הכול יהיה בסדר , אמבולנס בדרך , הילדים בסדר , לא להירדם , תחזיקי את עצמך רוזה ....הוא דיבר אליה בזמן שהוא הספיג את הדם הרב שנזל מראשה , הוא ידע שאם היא תאבד את הכרתה בשנית , היא תאבד את חייה . אשתו אספה את הילדים ולקחה אותם אליהם , בינתיים הגיעו כוחות הצלה ופינו את רוזה לבית החולים הקרוב.
בינתיים במשטרת פתח תיקווה , נחקר שמעון ,שאמר שהקולות אמרו לו שצריך להרוג את אשתו , כי היא כישפה אותו לכן הוא הרג אותה, הוא נשלח לפסיכיאטר המחוזי אשר קבע שהוא סובל מסכיזופרניה והוא אושפז בבית חולים גהה במחלקה לחולים מסוכנים .
רוזה הייתה מחוסרת הכרה 48 שעות ועברה ניתוח בראשה, היה צורך לשחרר את הגולגולת המנופצת מנוזלים אשר הצטברו כתוצאה מהמכות האנושות שהיא ספגה. רופאי בית החולים אמרו שבחיים הם לא ראו , מראה מזעזע כל כך , פנייה וראשה היו עיסה של דם ובשר , כפות ידיה וזרועותיה היו מרוסקים ממכות והם לא חשבו שהיא תצא מהסיפור בקלות , הם אמרו למשפחה כי 48 השעות הבאות הן קריטיות ויתכן כי היא לא תצליח לשרוד.
לאחר שפינו את רוזה לביה"ח , המשטרה הגיעה לבית יעקוב לתחקר את הילדים הם סיפרו למשטרה את גרסתם ובשעה בשלוש לפנות בוקר אסתר אשת דודם הכניסה אותם לישון במיטתה הגדולה והם צללו לתוך שינה כבדה מחובקים, הם נראו כל כך קטנים וכל כך בודדים שהלב נחמץ .
לאחר שבוע , רוזה חזרה מעולם המתים לחיים , היא החלה לדבר , בשקט היא שאלה איפה הילדים אז ידעו הרופאים , שהיא תחיה וכנראה הנזקים פחות כבדים ממה שהם חשבו , רוזה הוגדרה כנס רפואי .
שנה שלמה לקח לרוזה להשתקם , היא בחרה בחיים , בשביל ילדיה , היא ידעה שאין להם אף אחד חוץ ממנה ובשבילם , היא התאמצה "לקום על הרגלים."
שנים רבות האסון ריחף מעל המשפחה הקטנה , אך אף אחד לא העז לדבר על הנושא, הסיפור היה בגדר טאבו,רוזה אשר נלחמה על חייה , קמה על רגליה כשהיא יודעת שעכשיו היא האימא וגם האבא ואין לילדים אף אחד בלעדיה, היא יצאה לעבוד ופרנסה את ילדיה בצמצום אך בכבוד. כשהילדים גדלו מעט , בצעד אמיץ היא החליטה לקחת אותם לבקר את אביהם אשר היה מאוזן ע"י כדורים ומאושפז במחלקה הסגורה בבאר טוביה . לימים , כשילדיה בגרו ונישאו , שמעון הוזמן לחתונות ילדיו ולשאר השמחות המתלוות ללידת נכדיו.
בעשרים וחמש שנות שהייתו בבית החולים , הוא צפה בחיים מהצד , אני משערת שבתוכו נפשו המפוצלת , הכתה על חטא פעמים רבות , הוא היה איש מת מהלך . אני חושבת שרק לאחר מותו יכולתי להרגיש מעט רחמים עליו ולהסתכל על ילדיו ואשתו ולראות איך מתוך "האפר" , צמחה משפחה יפה , כשרוזה הובילה את ילדיה לחיים אחרים , של סליחה , אהבה והכלה זוגית , דבר אשר הם לא ראו בבית , אך השכילו להביא לחייהם . כואב לי על רוזה, על שהיא החמיצה חיים ,למרות שהיא הצליחה בגידול ילדיה , היא למעשה וויתרה על חייה הפרטיים , מעולם היא לא חשבה להינשא בשנית, למרות שאחיה ואחותה , ניסו לדחוף אותה לכך , היא העדיפה להתמודד לבד עם החיים והיא הצליחה ברמה המשפחתית והפסידה ברמה האישית . היא חייה לבדה , נאחזת באמונה ומחכה לסוף, היא את שלה עשתה , עכשיו היא יכולה ללכת.
|