0

2 תגובות   יום חמישי, 2/9/10, 03:31

כי כשאני חושבת על מה הייתי עושה במקום. אני כבר לא פה

אז אני יושבת יפה

לידך

בתנוחה של חכמה

אפילו משגיחה

שתוך כף היד לא תופנה

לכיוונך

מאדימה מרוב

השתדלות

לעקוב

אחרי ההוא שמדבר.

וכשאתה שולח יד מקרית,

לתקן לי ביומן את השעה

וקצה של שערות הזרוע

נוגע

בו ברגע

אני כבר לא פה.

 

וזה הרבה יותר

יותר

מאשר אחר

שכבר

חודר.

 

------------------------------

היום

ההיא ששוחה

חייכה.

היא חורטת בלב את היש שהיה אצל אבא

ומתחרטת בקול נמוך

על ימים שבהם

היא יכלה

אבל שתקה.

------------------------------

וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה
וַאֲשֶר נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר

 

אפשר בקלות

לעשות לזה המרה

משיר על הנשמה

לשיר על בחורה.

אבל למה להרוס

חלקה?

----------------------------

שירה, הוי שירה, חבקיני חזק ולעולם לא ניפרד

שירה, אותך, הן אוננתי מכל

שירה, אחיך

לך הוא עד.

--------------------------

ומה חשבתְּ לעצמך

כשהבטחת לעצמך

להישמר?

מי מבטיח כזה דבר?

ועוד לעצמו?

---------------------------

אחרי שעשית לי

לגמור

באצבעות, ירכיים

וזרועות (בואו נודה על האמת. אם כבר אוננות-שיתופית יחי השפשוף הדו-כיווני והבו-זמני, הלאה אצבעות מתאמצות להגיע)

עבר לי בראש

השיר מבני עקיבא

יגיע כפיך כי תאכל אשריך

ו

טוב לַךְ?

 

 

דרג את התוכן: