בוקר מוקדם, עדיין חשוך וקריר התעוררתי, התיישבתי, כתבתי מין שיר. שעה מיוחדת, חשכה עם קצת אור צהוב מלוכלך שנראה קצת אפור, רעשים של משאית וצפירה של מכונית. עורב שקורא וגם ציפור אחרת, אלו השעות שלהן של הפטפטת. מצייצות וקוראות אחת לשנייה עומדות על העץ ועפות בחבורה. מסתכלות עלינו האנשים בתוך מין כלובים גדולים של בטון צופות עלינו מהחוץ , דרך החלון. איך אנחנו מסתובבים בתוך הבית ומסתבכים אחד עם עצמו ועם האחר, איך אנחנו שותים קפה, מתיישבים וזזים, כל אחד מאיתנו על כלובו שומר. אחד עם כלוב קטן בלי הרבה רכוש שני עם כלוב עצום מפוצץ בלבוש. אחת לבדה את כלובה מנקה בלי הפסקה ואחרים מצטופפים יחד מסתכלים על קופסא מדברת ומרעישה. עומדות להן בקלילות על הענף, מצפצפות ועפות ממקום למקום מראות לנו מה זה חופש, או בעצם הישרדות בלי כלוב שנותן ביטחון צופות וחיות בבוקר מתעורר חתול מלמטה עובר ושומר.
הגיג של בוקר שיצא ובינתיים החשכה נעלמה והלכה ועדיין ציוץ מתנגן דרך חלון של ציפור ששרה לה (ולי) שיר בוקר על האלון. |