ראשית המחזה בסיפור ראשון שכתבה סביון ליברכט שעובד על ידה לקומדיה ישראלית עסיסית וחיננית. ההצגה כאמור קומדיה אך התוכן הוא צילום של המציאות הישראלית הלא כל כך משמחת בה חיים במשפחה אחת אבא חרדי קיצוני אמא כנועה פשרנית ההולכת אחרי בעלה ובת שיש בה אמנם כבוד למסורת היהודית והדת אך אינה יכולה ללכת בעינים סגורות אחרי דרישות הארכאיות של אביה לחיים דתיים שמרניים ודרישתו למצוא לה בעל מבוגר ממנה בהרבה עם ארבעה ילדים חולים רק כדי שלא תלך בדרך החילוניים .הבת רוצה להיות חופשיה לבחור את בחיר ליבה ואת צורת הנראים לה. הנושא אקטואלי מאוד ישראלי מאוד אך הפתרוןן שהמחברת מצא כדי שהקהל יצא מהאולם מרוצה ועם טעם טוב בפה מאולץ,לא מציאותי,מלאכותי,לא אמין כדי לא לומר לא הגיוני במציאות שלנו. אמנם הוא נותן פתח תקוה לחיים משותפים בין חרדי לחילוני אך אלו חיים לא חיים משותפים אלא חיים אלו ליד אלו ללא נקודות מגע רבות אם בכלל. מגע זה אם קיים מביא בדרך כלל להתרחקות של כל צד ולטרגדיות במשפחה ופירוקה. בעוד במחזה יש פתח תקוה הרי המציאות מראה כי המצב אינו כך אלא מחמיר עם הזמן. משחקם של שתי הדמויות המרכזיות עליהן נשענת כל ההצגה ליאורה ריבלין-ויקטוריה הכנועה ההולכת אחרי בעלה החרד והשתלטן שלא מרצונה התמימה הדתיה בגלל בעלה ואחותה-רבקה נוימן-שרה בעלת המום חופשיה יותר והמשוחררת יותר מהמוסכמות הדתיות כולה חיות ויופי. שתיהן משלימות אחת את השניה בממזריות ונסיון חיים ומגלמות כל אחת לפי דרכה שני תפקידים מקסימים שתענוג לראותן. גם עמוס לביא-ראובן-האב החרד הנוקשה החושש מדרכה של בתו נותן משחק שאפשר להאמין בו מצד אחד באמונתו ומצד שני שהנוקשות שלו ומעשיו כלפי בתו נובעים מאהבתו אליה בדרכו והבנתו הוא. גם הבת גלי בן גיאת-רבקה והחבר הקיבוצניק-דובי-יונתן פז -בוגנים משחקים היטב ובקלילות ורעננות נעורים. התפאורה -עמיר ברנר מתקבלת על הדעת במערכה הראשונה ובעיתית בשניה.בעוד דירת המשפחה חשוכה במקצת אולי סמל למשהו הדירה בקיבוץ עם השמיים הכחולים כולה אור וקידמה אך בסצינות המהירות המעברים אותנו מבית אחד לשני התפאורה אינה מתחלפת ונשארת אחידה דבר הפוגם במקצת באמינות ובעשיה. הבימוי של עודד קוטלר עדין,חלק,מינורי נותן אפשרות מלאה לשחקניו להראות את מלוא כשרונם מצויין. לראות או לא לראות:הצגה המציגה טרגדיה משפחתית בצורת קומדיה אנושית מאוד עם סוף ורוד לא מציאותי. |