אני בדרך לראיון עבודה בסטארט אפ. המזכירה שדיברה איתי בטלפון אמרה לי להגיע לאזור מוסכים במרכז העיר. הרשים אותם מאוד שיש לי תואר אקדמי, שאני מדבר יפה ובלי שגיאות, שאני צעיר, ילד שמנת ושאני יודע לענוב עניבה.

אז עכשיו אני פוסע בסמטאות של רובע המוסכים, בחולצת צווארון לבנה ועניבה פרחונית ומנסה לאתר את המוסך בו שוכן הסטארט אפ המדובר. לא מקום נוצץ. אין מגדלים מזכוכית, אין מסעדות גורמה ואין מכוני כושר חדישים. אין ספק שמדובר בחברה שעדיין לא גייסה משקיעים וטרם עשתה אקזיט. כנראה שהם עדיין נמצאים בשלב העוברי של כל חברת סטארט אפ – שלב המוסך. ביל גייטס התחיל במוסך, החבר'ה מגוגל ופייסבוק היו שם ועכשיו הגיע תורי. לא נעים, לא אטרקטיבי, אבל טוב מאוד לביוגרפיה.

אני פוסע בין המוסכים, פחחות... מכונאות... חשמלאות... איפה לעזאזל מסתתר כאן הסטארט אפ שלי? אני מגיע לרחוב אליו זומנתי ומחפש את מספר 66. להפתעתי אני רואה במקום מוסך פעיל – דוקטור מנוע מומחים לכל סוגי הרכב היפני, שירות אדיב ואמינות כבר 30 שנה. איפה מתחבא כאן הסטארט אפ שלי? כנראה יש שם מאחור איזה חדר ממוזג ואטום לרעשים ובו מתפתח ממש ברגעים אלו הגוגל הבא. "סליחה" אני פונה לאיש עב כרס ומיוזע שעומד במרכז המוסך "אולי אתה יודע איפה יש כאן סטארט אפ?"

"אה, כן, תכף אני מטפל בך, אני רק אנקה את הידיים מהגריז" הוא פונה אל עבר הברזייה המטונפת. "לא, אתה לא מבין" אני עוצר אותו "אני באתי לעבוד בסטארט אפ. אולי זה פה מאחורה. אתה אולי מכיר פה איזה סטארט אפ?"

"אה, אתה עובד? אני פרסמתי את המודעה, פה זה הסטאט אפ" הוא מניח את ידו על כתפי ואני מצטער ועצרתי בעדו מלנקות את ידיו. "אבל... זה רק מוסך. אני לא רואה כאן שום סטארט אפ" אני אומר לו. "תסתכל בראי שם, למרות שאי אפשר לראות שם כלום, תראה את הסטארט אפ".

"אני הסטארט אפ?" אני שואל "איך?"

"ראית פעם מוסכניק עם חולצה לבנה ועניבה, שאומר שתי משפטים ברציפות בלי שגיאות?" הוא שואל אותי. "לא" אני עונה לו.

"ראית פעם מוסכניק עם תואר אקדמי ואמא פולניה?" הוא ממשיך בהתלהבות של יזם לכל דבר.

"לא" אני מאשר לו "בהחלט סטארט אפ. רק יש בעיה קטנה, אין לי שמץ של מושג במכוניות, אצלי  כשנגמרים לי המים בווישרים אני ישר מזמין גרר."

"אתה לא צריך להבין במכונאות ילד, למה מודי בראון מבין בבנקאות? איבגי מבין בביטוח? הכלב לאקי מבין במפעל הפיס? אתה רק צריך לעמוד ולקרוא את הטקסט שאני אתן לך."

 אני קצת מאוכזב שלא מדובר בהיי טק אבל אני לא יכול להתווכח איתו שאכן מדובר בסטארט אפ. למחרת בשש בבוקר אני עומד בפתח המוסך בחולצה לבנה ועניבה ומקריא בפני איזה פרופסור שהכניס את הרכב שלו למוסך את הטקסט שקיבלתי: "אוי אוי אוי (ציקצוק בלשון) נראה לי לצריך לפתוח ראש מנוע ולהחליף את כל הדיאפרגמה הדיפרנציאלית, אין מה לעשות זה המחלה של הטיוטה/סובארו/סוזוקי/הונדה טוב (אנחה) זה סיפור של הרבה אלפים (השתתפות בצער) טוב, תכניס אותו (בטון של אחות רחמנייה) נראה מה אפשר לעשות..."