אתמול אחת מהחברות הטובות שלי עוד מימי היסודי התחתנה. אני זוכרת שכשפתחתי את הבלוג הזה, הפוסט הראשון ששמתי שם היה "החברה הראשונה מתחתנת" וזה היה כשנודע לי שהם התארסו. ועכשיו, כבר כמעט שנה אחרי, הייתה החתונה עצמה. החתונה הייתה רומנטית, מרגשת, צעירה, נעימה, אנרגטית ומדהימה. ומה שעשה את כל האווירה זה כמובן הנפשות הפועלות והזוגיות המדהימה שלהם.

היא הכירה אותו לפני 4 שנים כשהייתי איתה בטיול במזרח. לאחרונה הם גם עברו לגור ביחד ויצא לי להיות בנוכחותם הרבה, ואני חושבת שזה אחד הקשרים היותר יפים שראיתי. הוא עושה אותה מאושרת, דואג לה, מחבק אותה כשצריך, נכנס בה כשצריך (ולפעמים צריך), מעמיד אותה במקום, מרגיע אותה, מתקשר איתה, לוקח אותה לרמה אחרת לגמרי בחיים. האהבה שלו אליה כל כך יפה, רואים את זה במבט שלו. זה באמת יפה לראות. 

ופתאום, כשהם עמדו בחופה נפלה עליי התובנה של כמה שזה לא מובן מאליו. כמה שהוא כל כך אוהב אותה, והיה בטוח בעצמו ובה ושהוא היה גבר מספיק בשביל אשכרה לעשות את זה. להציע לה נישואין ולדאוג שהיא תהיה שלו לכל החיים, עם כל הכרוך בכך. ועוד לעמוד ולהכריז על זה קבל עם ועדה. איזה אומץ. זה גבר. לא כל הגברים החתיכים האלה עם הכוסיות שהם מחליפים כמו גרביים. זה גבר אמיתי. כזה אני רוצה.

ופתאום כאילו בשנייה הזאת, החלטתי שאני משנה את הגישה שלי עם גברים. כאילו פתאום זה הכה בי. אני סיימתי לרדוף. אני סיימתי לאכול סרטים (כן בטח) ולשחק משחקים. אני סיימתי להימשך לגברים המסוקסים מבחוץ והמפחדים-להראות-טיפה-של-מחויבות/חיבה-מבפנים. סיימתי לבזבז את הזמן שלי על שטויות. 

מעכשיו אני מוכנה רק לשני סוגים של אינטרקציות עם המין הגברי- או שמישהו מחזר אחריי ומראה לי שאני זה מה שהוא רוצה או סטוץ חסר משמעות לחלוטין וחסר אפילו שינה משותפת, רק לשם הסקס נטו.

ובאותה גישה אני אנקוט לגבי יואב. עדיין לא ראיתי אותו מאז הנשיקה. אבל האמת היא שהרוב דווקא בגללי בגלל שהייתי בבלאגן עם החתונה בימים האחרונים. אנחנו מדברים בטלפון כל יום. ועכשיו הכדור בידיים שלו. אם הוא יזום משהו ויראה לי שהוא רוצה אותי ויסגר על זה, יש על מה לדבר. אם הוא מתחיל לגמגם לי ולהתלבט לי, אז ביי. תודה רבה ונישאר ידידים. וזה לא מעניין אותי שהוא מפחד מהצל של עצמו. אני רוצה מישהו שמספיק חשוב לו והוא מספיק רוצה להיות איתי כדי להתאמץ בשביל זה. שאם הוא רק ירגיש שאולי זה מתפספס, הוא יקום ויעשה הכל או לפחות משהו כדי שאני אהיה שלו. 

ואם לא, אז אני לא רוצה. לא אכפת לי כמה חתיך וכמה כריזמטי וכמה חכם או כמה עשיר.

רוצה גבר.

מה, לא ככה?!