מקרה טיפולי למרפאה נכנס גבר נאה, גבה קומה, באמצע שנות הארבעים לחייו. גדעון שמו. לבוש במכנס אלגנטי קיצי וחולצת שרוולים ארוכה. שבע שנים אני סובל מבעיות בעור הידיים וכתמים קלים בפנים הוא מספר לי תוך שהוא מפשיל את שרוולי חולצתו. העור בידיו, בייחוד באזור האמה, קשה וייבש מאד. ישנם סימנים לבנים של גרוד אינטנסיבי. הכתמים בפנים גלויים אולם אישיותו המיוחדת כאילו מסיטה את תשומת הלב מהם ובשיחה איתו הם בכלל לא נוכחים. גדעון בעל חנות תכשיטים בירושלים. הוא מאד אוהב את עבודתו ומצליח בה. רוב צוות העובדים שלו נמצא איתו שנים רבות והאווירה בחנות משפחתית. גדעון נשוי באושר לאורלי. הם נשואים חמש שנים. ילדים אין וככול הנראה גם לא יהיו.
בעיות העור, משחזר גדעון, התחילו כאשר הוא ואורלי החליטו לחיות ביחד. התחילו עיקצוצים בעור והייתי חייב לגרד כדי להירגע. לפעמים הגרודים היו כל כך חזקים שהייתי מפסיק רק כאשר העור היה מתחיל לדמם. גדעון ניסה כל מיני טיפולים קונבנציונאלים. הטיפולים הביאו להרגעה מסוימת ואז שוב התפרצות שהחזירה אותו למומחה, שהיה בודק מעודד ומידי פעם, משנה את הטיפול בתקווה לתוצאות טובות יותר. עם הזמן השלים גדעון עם הגזרה. זנח את הטיפול, שלא הצליח לפתור לו את הבעיה.
שיטת 'סאט נאם רסאיין' היא טכניקה שמעוררת את כוחות הריפוי של המטופל באמצעות דיאלוג בלתי מילולי בין המטפל למטופל. דיאלוג שמאפשר לריפוי לקרות. יש שקוראים לטיפול 'רגיעה עמוקה אל תוך הזהות האמיתית'. כרגיעה עמוקה אין ב- SNR טקס מוחשי או פולחני, אין כדורים ותרופות שמקבלים מהרופא, אין החדרת מחטים, הנחת חפצים וכמעט ואין מגע פיסי. המטופל שוכב על הגב בנוחות והמטפל יושב לידו בדרך כלל נוגע בידו וגם זה לא חובה. בהעדר סממנים פיסיים נדרש מהמטופל פתיחות וקבלה. בדרך כלל, בטיפול הראשון חווה המטופל תחושות חזקות בגופו ומקבל חיזוק לכך שהטיפול עושה משהו. תחושות אלה לא חייבים להופיע במפגש הראשון ולא בהכרח יופיעו בכל מפגש.
גדעון, הגיע לטיפול מתוך תקווה ופתיחות. יתכן שהעובדה שהוא מתרגל מדיטציה באופן קבוע, עזרה לו להסיר חלק מההתנגדויות ולהיות במצב של קבלה. הטיפול עצמו נמשך קצת יותר מחצי שעה. גדעון נרדם לקראת סופו מה שקורה לעיתים. בשיחה שאחרי הוא שיתף אותי בתחושות חזקות וזרמים שעברו לו בגוף. כל מטופל חווה דברים אחרים ולכן לא ארחיב על תחושותיו של גדעון. קבענו פגישה נוספת שלושה ימים אחרי. המפגש השני היה שונה לחלוטין. אחרי שיחה קצרה נשכב גדעון והטיפול החל. מה שהיה שם דומה למישהו שבא לבקר חבר, דופק בדלת, שומע רחשים בבית, אבל איש לא פותח את הדלת. שוב דופק בדלת, מצלצל בפעמון וכלום. אין קול ואין עונה. הדלת נשארת נעולה והמבקר הולך כלעומת שבא. התיאור הציורי הזה מתאר את התחושה שעברה עלי במשך כמעט שעה של שהייה במרחב הטיפולי. גדעון היה בכזאת התנגדות שלא נוצר דיאלוג. הייתה שם התבצרות. אפשר היה לנייח שגדעון מפחד או לא רוצה להירפא. המחלה שלו משרתת אצלו משהו שהוא עדיין לא מוכן להיפרד ממנו או יתכן שהוא כל כך מפחד ממנו שעדיין אין לו את הכוח להיפרד מהמחלה ולהבריא. גם גדעון הרגיש שהייתה לו התנגדות במהלך הטיפול. אחרי עוד שני טיפולים החלה הקלה מאד משמעותית בכתמים שעל הפנים והם הלכו ונעלמו. עור הידיים נשאר כמעט ללא שינוי. גדעון היה מעודד והמשכנו את הטיפול באופן סדיר. לא בכל טיפול היו לגדעון חוויות פיסיות. בחלק מהפעמים הייתה הקלה בידיים אבל לא משהו משמעותי. הרגשנו שקורים דברים. גם אני וגם גדעון הרגשנו שהטיפול משמעותי, אבל אי אפשר היה לקבל לכך הוכחות פיסיות ממצב עור הידיים. הפנים היו נקיות. שינוי מאד משמעותי, אבל הוא קרה חודשיים קודם ומאז שום שינוי משמעותי. המשכנו את המפגשים שלנו באופן סדיר.
על פי התפיסה היוגית שבבסיס הטיפול, בגופנו זורמת אנרגיה. חסימה באנרגיה יוצרת חוסר איזון שבא לידי ביטוי במחלות פיסיות, נפשיות ואופן שבו אנו חווים את העולם. קשר בין גוף ונפש. שיטת הטיפול עוסקת בשחרור החסימות האלה והשפעתה על רבדים שונים של חיינו. הטיפול לא מטפל רק בסימפטום אלה מתייחס לבעיה ולמקור. אחרי כחודשיים נוספים, קרה משהו חדש בטיפול. גדעון החל לדמוע. לא היה לו שום הסבר למה שעובר עליו. אחרי הדמעות באה הקלה בעור ושלב חדש בריפוי החל.
בפגישתנו האחרונה, גדעון שיתף אותי במשהו חדש לגמרי שעלה בטיפול. חרדת נטישה. גדעון חווה נטישה קשה בילדותו. המעבר למגורים משותפים עם אורלי יתכן ועורר את האפשרות של להינטש מחדש, דבר שבא לידי ביטוי אצלו בבעיית עור קשה. במהלך הטיפולים התמודד גדעון, בצורה לא מודעת עם הפחדים שצצו ועלו בצורה מודעת רק במפגשים האחרונים. על פי עקרונות הטיפול, אין חשיבות להבין מה קורה. הטיפול מתרכז רק בחסימה אנרגטית. דיאגנוזה או פרשנות לא תורמת לטיפול אלה רק לתחושת הביטחון של המטופל. שחרור החסימה אצל גדעון, ככול הנראה הציף את פחד הנטישה ואפשר לגדעון להתמודד איתו. ההצפה הרגשית התבטאה בהתחלה כדמעות ואחריכן בהקלה משמעותית וריפוי של העור. נפרדתי מגדעון בידיעה שהוא עלה על דרך הריפוי ומעתה הוא יצליח לרפא את עצמו ללא עזרתי. אולי בקיץ הבא יגיע גדעון לחנות התכשיטים שלו לבוש באלגנטיות כהרגלו והפעם עם חולצות קצרות, במידה וצו האופנה יאפשר זאת.
|