שכבתי על הספה בחדר עבודה ונדדתי במחשבות. באותו הרגע החלפת לי חולצה שקיבלתי והתקשרת לשאול אם צבע סגול זה בסדר ... פתאום זה היכה בי. פתאום הבנתי כמה אני לא מבין למרות שאני מבין (בבסיס) כמה את משקיעה. כמה החזה עוף של אתמול בג'ינג'ר וירק היה טעים כי יש בו נשמה וכל פעם שידך ערבבה אותו במחבת היא הכניסה בו אהבה למרות זיעה של ערב, עייפות ובגדים שטרם הוחלפו. והאורז בצד, והאנטי פסטי עם 5 צבעי ויטמינים והכל על השולחן וכולנו מסובים. בבוקר ערמת החולצות והמכנסיים של כולנו היו בערמות מחוץ למגרת הכביסה והם לא הגיעו לשם בדרך נס או פלא את התכופפת והוצאת ואחרי זה תעבירי ואחרי זה תכניסי ואחרי זה תוציאי (או אני) ואני אקפל (או את) וזה לא קורה בדרך פלא, אין גמדים יש השקעה. וכך גם הסדר וכך הניקיון וכך עוד המון דברים שעל כך פתאום אני מבקש לומר תודה ולומר לך שאני מבין ויודע (טיפה יותר) על כמה זו השקעה וכמה את אכפתית. |