| יאנק ועוגניה קז'ינסקי נואשו משיפור התנאים בתלולית הצואה הקטנה בה גדלו אי שם בפולין ועלו לארץ, המקום בו רע כדבעי ומשום כך תוכל לגדול בו ולהעמיד בשורה מסודרת משפחה מיוסרת עטופה בגובלן.
עוגניה הייתה יכולה לצוף לארץ ישראל על גופה העגול כאבוב. יאנק כמו תמיד, היה יכול להיות רק החור במרכז האבוב. באפסותו ובאי היותו הוא מגדיר את עוגניה ונותן לה חיים ותקווה. אבל עוגניה נחושה כי דרכם לפלסטינה תהיה קשה, או אז תוכל לנער במיאוס מוצדק את אבק המדינה שיידבק בעקביה ולדרוך עליה בחדוות עלבונות חדשים.
בית קטן ומרובע למשעי מילא את עוגניה אושר. הגג דלף, הדלתות חרקו וכל כולו אומר מצבור תלונות לרבבות שנים. מקדמה שסכומה ננקב לאחר משא ומתן תגרני ומזכך, שולמה. עוגניה נטעה צמחים בגינה, את יאנק בכורסה מהוהה בסלון וציוותה על שניהם לא לזוז.
יאנק העניק לה באימה נרצעת שני ילדים בדיוק. כותנתה הורודה ועצומת המימדים העבירה בו צמרמורות של בהלה ועונג. עם בוא הילדים נותר גופה הדשן תעלומה מרוחקת. ארץ טובענית לא נודעת שפעם ביקר בה ונצר את החוויה במזכרות צווחניות וזבות חוטם. מדינת עוגניה הכריזה עליו עם צאתו ממבושיה כפרסונה נון גראטה.
כך חלפו השנים כשמשפחת קז'ינסקי חנוטה בריחות הקיגעל, אקונומיקה והווניל שבין קפלי עורה של עוגניה. יאנק החוויר ודהה אל תוך הכורסה. הילדים נעו חרישית כשעל פדחתם ההלומה חרוש שביל ישר ללא פשרות. עוגניה הודיעה להם מה ילבשו, מה יאכלו, עם מי ידברו, מתי יישנו ומתי יגיע יום מותם אם לא יישמרו בסבלה וכבודה.
"הלוואי שתמותי" אמר לה יאנק יום אחד בקול שקט ומדוד. עוגניה נעצרה על עקביה הפיליים, התרצתה ומתה חודשים מעטים אחר כך. גם מותה תוכנן לפרטים. עוגניה הייתה נחושה להשאיר את הבית נקי עם לכתה ואת הילדים מצוידים באשמה שתזין את נפשם הרופסת עד לביאת המשיח.
עוגניה עלתה השמיימה ונעמדה בתחנת המיון. התפחלץ המלאך ממולה ופרקי ידיו העדינים הלבינו עוד יותר כשזיהה את עוגניה קז'ינסקי. "לאן יאנק ילך כשיבוא? יש לי איתו עניינים" תבעה לדעת. שפמה התנודד ברוח הקלה וריתק אליו את מבט המלאך בעבותות חטא מבישות. "לשם" הוא סימן באצבע רוטטת.
"שויין" אמרה עוגניה. הקישה בעקביה, הידקה את ארנקה לבטנה וצעדה נחושות אל עבר שערי גן עדן. שני מלאכי אבטחה חסונים חסמו את דרכה. סמרו שערות גופה של עוגניה עת נפנתה כקיפודית לבקנית אל המלאך. "אני, ליאנק!"
המלאך השחיל נשימה עמוקה "כשהגהנום יקפא, אולי".
"טוב" ענתה וצעדה אל שערי הגהנום. היא ניקתה במטפחתה המעומלנת סלע בזלת רותח בפינת הגן והתיישבה. "אין בעיה. אני אשב לי כאן. לבד. בחושך. עד שיאנק יבוא".
עוגניה מחכה עד היום אולם מורשתה ירדה ארצה עם משלחת מלאכים רעים שראו בה מלכה וסגדו לה מאות בשנים. כך שכל פעם שמתכווץ לבכם האשכנזי אחרי שיחה עם אמא שמטפטפת לכם עם פיפטה כדי למלא את כוס תרעלתכם, התנחמו נא בידיעה שעוגניה עדיין מחכה. בחושך, לבד, בגיהנום ויאנק - אין. תאהבו את אמא כי זה לא היא. זו עוגניה.
|