צטט: מר אמסטל-מ"ם 2010-09-03 21:42:50

טיפ עולם: הקויוסק של מוטקה פתווווווווווווווווווווווווווווווווווותוח!

יעו שיט, איך זה הולך? שנייה, הייה, ש   חכו רגע... רק רגע, לא להיבהל, בלי פגע... רק רגע, שנייה אחת... 

   

אירו, איייהווא, אינו.

 

הקיוסק של מוטקה נפתח לתנועה, אמרו תודה, הריעו מודה, ותרימו תומה, רואים אתכם מכל המקום בת, כולם, היכון, הכן וצא.

אנחנו ויוסק של מוטקה ממש פה בקצה, ולא אנחנו בחרוז אחר מצטער, בואו, בבקשה, נא לא להיבהל, הנחלנו כאן בטיק על החיים הטובים, אני מה זה טמבל אני לא מטומבל, אבל, אבל, אבל, בלי חבל, הגענו כאן ממש בזמן שההקרנה נגמרת לחלקיק השלישי של חיי, חלקיק שיבלע כמו שישליק טעים מה זה מעודכן, של כבד אווז ובאחד בזמן. אבל אנחנו בחוץ לארץ כבר, למי שלא שם לב, אז גם נא לא להתלהב המזנון של מוטקה לא מנקה אחריו שיירים מהחוויות הקשות, כמו הטובות, של החיים. לא בדאווינים עסקינן, גם לא בדברים ממש מציאותיים, אלא אם כן יש לכם, כמוני, עיניים כאלו בומבות. שרואות הכול. שלא מסתירות. שמדברת אתכם בפליקים וסטירות, ובכלל לא יודעת שבחיים הכול יכול לקרות, יודעת אבל בועדת כמו ההיא ש... עט שיט, איפה היינו? אה, כן, בטיפ עולם.

 

טיפ על*  

החיים הטובים בעולמנו 

כתבו שם של עיר או מדינה, למשל: החים הטובים או החיים הרעים. 

 

טיפ בתחום * 

דברו אלי בפרחים, ששנו אותי בשושנים,בואו, נדבר, ביזנס.  

  

טיפים  על * 

עוגיות קוקוס במטאפורות פוצי-מצויות, מכל רחבי העולם. חובק עולם, יאללה, שלום כולם, מ-ת-חי-לים! 

  

בחרו מושא טיפ מתומך של הרשימה    @ או, רשמו  

כאן טקסט חופשי אם לא מצמצתם את הרשימה*נ.ב

  

כותרת וכל הבבל"ת

תגיות וכל החרטט

תוכן, מה תזמינו, כברקטות וחברים?*2

פרטיות

ציבורי

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

יאו, איהו, משמיש. שיאו, סופסוף התחלנו.מה יהיה עם הספר הזה, אני אומר לכם בחיי, זה לא סרט קולנוע, בחייך, זוהי סדום מצוינת, ווק דה בארגי, דיסקו, באגי, הוווווון ווויייילי דארלינג, נעו איים דאנסיג, ובלק דה בארדי, וורק ירו באדי...כן, איפה היינו? הגעתם, בהפסקת השליש של חיי, להפסקה, אתם כולכם במזנון, גם את דארלינג, 

צבא חיילים פעילים היכון הכן וצא, עברנו את הקצה, נפלנו, קמנו, תנכס הלוט, אנחנו חיים.

עם יגון וטפטף בין העיניים, עם מלאן כוכבים מנצנצים מתחת ומעל הריסות, וואלה. נשבע לכם, רשמית.

כן אדוני, מה הזמנת? מה רצית? מה ביקשת? שאני אכתוב את מה שאני אומר, שאני אפסיק להיות כל כך בודד ולדבר לעצמי. להגיד הא, להגיד הדה, לי, לעצמי. הייתם כל כך מרוכזים בסרט, שהשארתם אתם כולכם אותי, כל כך בודדים. אני ברבים ואתם אחד כולכם עכשיו עלי. מזל שזה בצחוק, אחרת הייתי מתפלץ. מתעלף. מתגלח'...

קיצר, למי שחשב ולא תיאר לעצמו שזה בכלל לא תלוי בי, החיים כל עוד הם נמשכים הם כותבים לי את עצמם, ואני נאסף לעמם. פליז, דוני בורי, דוני מוו דונו בי נמנם, הגענו לשליש שבו הכוכב הוא מוטקה המוכר של הספר הזה בדוכנים הקרובים והסמוכים למקום ביתכם, היישר אצלכם בלף טופ, באייפד, או והשד יודע איזה חיים חדשים נהיו לנו, איזו קדימה, פספסתי שנה זה כאילו פספסתי יובל, ולא, לא מותק, לא דארלינג, אני לא מתבלבל.

החלטתי שהחיים שלי ישתנו, והם אכן קמו ועשו ויהיה ויהי אור ויהי עיכסה פחיסה על החושך והעלטה שהייתה קודם. ס הטו. קפוט. אללה ויסטור, ועלי, ממי בייבי, התחלתי לדבר איתך ערבית, כן, אנחנו עכשיו ליד מהזחונים של המצרים, ליד הפירמידות, ונשאלת השאלה האם אני אפס, האם אני חלאה, או מלאך בלבן, אברהם אבינו בזקן של מוטקה נשבע לך מותק, רוצה תשובות, כן, אני לך, עם כל הפליקים והסטירות. אנחנו מדברים פה עכשיו על מוטקה המוכר של הקיוסק באולמי הקולנוע שנסגרו בקניון, מאז שעברת ליד, או וואי. איזו מקריות, בחיי, זה ספר שכל דמיון בו וכל קשר למציאות דמיוני בהחלט. מקרי על באמת. או שלא.

מצחיק ככה להשתעשע בכל מיני שטויות, מצד אחד לדעת שזו אפשרות והכול יכול להיות, מצד שני לדעת שזה אווילי ואיזה מן שטויות במיץ עגבניות. מצד שלישי מבהיל ככה לדעת, וזה לא יכול להיות, אם רק צד רביעי היה נשמע לכל ההוראות. מצד חמישי, נו, פוצית, מה כבר יכול להיות. וכבר יום שבת וחם זה יכול להיות, תאספי את כל המוטקיות ובואי, יוצאים לים.

הנילוס הוא מקום נפלא אגב. מה זה היה? אה, תעזבו, עוד משו שכתבתי סתם בצד. על חלומות גדולים שהולכים להתגשם. כי כל עוד אני נושם, מהחיים הטובים אני מתרשם. תשמעו, בוייס אנד גורילת, זהו עיסוקי. אני כתב רכילות במקצועי. לא רק, אבל גם, וככה אני רואה את העולם, בציניות אכזרית תו מאץ'. מצד אחד אני יודע את האמת, מצד שני אני בכלל לא מתפלא. לא מתבלה. לא מגלה.מצד שני זה באמת ובאחד של פוסט, והוא פותח את הקיוסק של מוטקה לעולם החוויות. לעולם הטוב כוכב שאחרי הגירושים. לעולם שחיכיתי לו כה בכיסופים.

צבא חיילים פעילים היכון הכן וצא, עברנו את הקצה, נפלנו, קמנו, תנכס אלוט, אנחנו חיים.

עם יגון וטפטף בין העיניים, עם מלאן כוכבים מנצנצים מתחת ומעל הריסית, וואלה. נשבע לכם, רסמית.

כן אדוני, מה הזמנת? מה רצית? מה ביקשת? שאני אכתוב את מה שאני אומר, שאני אפסיק להיות כל כך בודד ולדבר לעצמי. להגיד הא, להגיד הדה, לי, לעצמי. הייתם כל כך מרוכזים בסרט, שהשארתם אתם כולכם אותי, כל כך בודדים. אני ברבים ואתם אחד כולכם עכשיו עלי. מזל שזה בצחוק, אחרת הייתי מתפלץ. מתעלץ. מתגלה...

קיצר, למי שחשב ולא תיאר לעצמו שזה בכלל לא תלוי בי, החיים כל עוד הם נמשכים הם כותבים לי את עצמם, ואני נאסף לעמם. פליז, דונו וורי, דוני מלב דוני בי נמנם, הגענו לשליש שבו הכוכב הוא מוטקה המוכר של הספר הזה בדוכנים הקרובים והסמוכים למקום ביתכם, היישר אצלכם בלף טופ, באיים, או והשד יודע איזה חיים חדשים נהיו לנו, איזו קדימה, פספסתי שנה זה כאילו פספסתי יובל, ולא, לא מותק, לא דארלינג, אני לא מתבלבל.

החלטתי שהחיים שלי ישתנו, והם אכן קמו ועשו ויהיה ויהי אור ויהי עיכסה פחיסה על החושך והעלטה שהייתה קודם. ס הטו. קפוט. אללה יוסטור, וילי, ממי בייבי, התחתלתי לדבר איתך ערבית, כן, אנחנו עכשיו ליד המזרונים של המצרים, ליד הפירמידות, ונשאלת השאלה האם אני אפס, האם אני חלאה, או מלאך בלבן, אברהם אבינו בזקן של מוטקה נשבע לך מותק, רוצה תשובות, כן, אני לך, עם כל הפליקים והסטירות. אנחנו מדברים פה עכשיו על מוטקה המוכר של הקיוסק באולמי הקולנוע שנסגרו בקניון, מאז שעברת ליד, או וואי. איזו מקריות, בחיי, זה ספר שכל דמיון בו וכל קשר למציאות דמיוני בהחלט. מקרי על באמת. או שלא.

מצחיק ככה להשתעשע בכל מיני שטויות, מצד אחד לדעת שזו אפשרות והכול יכול להיות, מצד שני לדעת שזה אווילי ואיזה מן שטויות במיץ עגבניות. מצד שלישי מבהיל ככה לדעת, וזה לא יכול להיות, אם רק צד רביעי היה נשמע לכל ההוראות. מצד חמישי, נו, פוצית, מה כבר יכול להיות. וכבר יום שבת וחם זה יכול להיות, תאספי את כל המוטקיות ובואי, יוצאים לים.

הנילוס הוא מקום נפלא אגב. מה זה היה? אה, תעזבו, עוד משו שכתבתי סתם בצד. על חלומות גדולים שהולכים להתגשם. כי כל עוד אני נושם, מהחיים הטובים אני מתרשם. תשמעו, בוייס אנד גורילז, זהו עיסוקי. אני כתב רכילות במקצועי. לא רק, אבל גם, וככה אני רואה את העולם, בציניות אכזרית תו מאץ'. מצד אחד אני יודע את האמת, מצד שני אני בכלל לא מתפלא. לא מתבלה. לא מגלה.מצד שני זה באמת ובאחד של פוסט, והוא פותח את הקיוסק של מוטקה לעולם החוויות. לעולם הטוב כוכב שאחרי הגירושים. לעולם שחיכיתי לו כה בכיסופים.

אוף , המחשב הזה, עושה עלי דאווינים, תת רמה, עושה לי פשקווילים. אני לא יכול לפרסם טיפ אישי, אני רק לא יכול ולא יכול. וזה, הכי קטע, כשאני יכול ויכול. הם סדיסטים מי נלחמים ככה בהצלחה, להשאיר אותי בעלטה, כאילו שהבלוג שלי הוא לא להיט הארץ. שכולם קוראים אותו, כבר כמה שנים טובות, עד כדי כך שלקחו אותי לא לדעת עד כמה הוא מצליח, וכולם, כזה כאילו, מה זה מתאפקים. הם סדיסטים. סדיסטים כולם שמתעללים בי, כי כייף להם דרכי את המציאות של כולם, ואוי ואבוי יהיה אם אני אגלה כמה אני מוצלח. כי אז אני אכתוב כמו עוד כוכב, ופה זה בלוג, ואני כזה מוטי וזינק, וכהנה מיוחד.

בעברית כל מילה אפשר להסתכל עליה מאלף ואחת פינות, זו שפה ככימה שהפרעונים קינאו בה מאוד. מאז ומתמיד היה להם חשק ושמד לעשות לנו שמד ועבדים, עד כי היום כולם יודעים שאין כמו היהודים. והיהודי הזה מוטי רוזינק, מר אמסטל-מ"ם, עכשיו, נהיה להיט היסטרי. וכולם יתנו לו מה שהוא רוצה, רק שיחליט. ויש הצבעות בסמסים ובכלל האם לתת לו ככה, או לעשות לו ככה. זה נהיה ניסוי עילאי, עם בלוג שהיה מוצלח ומצליח משחר לידתו. ושאין לו מתחרים, אבל אסור לגלות למשורר, זאת רק יודעים האחרים.

אז הגיע הזמן לפתוח את הקופה, לפעור את הענק, מוטקה רוזינק כותב לכם את זה בענק. ותפסיקו עם הניסוי, ותפסיקו עם הטעיה, הגיע הזמן לתת למוטי רוזינק, חיים טובים. מגיע לי יותר כמו שאומרים האחרים, אם לצטט קצת רק פה, מהצדדים.

וואו, אני רעב, מה עשיתם לי, ואני עדיין לא עייף, אני עדיין עם שאר כוח, עדיין מדבר אתכם בחרוזים, ואיפה אנחנו עכשיו גברתי, מה ביקשת מהעיתון, ברומה להיות, אולי בציריך או בשוויץ שזה אותו דבר, בואו נפרסם את זה בינתיים, ונמשיך ללקוחות הבאים? יש לי כאן טיפים על החיים הטובים מכל הארצות, גווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווול!

  

  

  

  

  

*נ.ב מה? תפוח אדמה!

*מ.ב2אינפינטינה מישמיש.