כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מקושקשת

    ארכיון

    חג (פחות) שמח

    4 תגובות   יום שבת, 4/9/10, 02:25

    ''

     

    החגים כבר כאן, הריח באוויר עומד להשתנות, שעון החורף מחליף את שעון הקיץ ומתחילה בהלת הקניות.

    כבר יותר מ – 5 שנים שהחגים שכ"כ אהבתי תמיד, והשמחה בלב שליוותה אותם הפכו לעצב ותחושת

    חסר קשה ומעיקה.

    כבר יותר מ – 5 שנים שהחג לא מרגיש כמו אותו החג מילדותי, אותו החג שהיה כ"כ משפחתי עבורי.

    ואני כ"כ מתגעגעת לימים ההם. לתמימות, לרוגע, להתרגשות שליוותה אותי בפתחו של כל ערב חג.

    ובעיקר מתגעגעת לאיש שרק היותו נוכח בסביבה השלים את כל התמונה לכדי הדבר היפה הזה.

    מתגעגעת לאבא שלי.

     

    רק מי שאיבד מישהו קרוב, הורה או חלק מהמשפחה הגרעינית שלו יכול להבין את המשמעות של חג בלעדיו, את המשמעות שכל ההתכנסות המשפחתית הזו לא שלמה בלעדיו.

    איך פתאום הרגעים היפים האלה איבדו משמעות, הכל כבר לא ממש חשוב כשהיה ובכל ערב חג

    משתלטת תחושת העצב והאובדן, הצביטה הזו בלב שלא מרפה ומכאיבה עוד יותר.

    כלום כבר לא יהיה כשהיה, כלום לא מרגיש אותו הדבר והחג שבפתח מעציב ומלנכולי במקום לשמח כבעבר.

     

    תמונת ילדותי הזכורה לי מכל, בוקר של ערב חג, אימי עסוקה בהכנת מרק העוף המפורסם שלה ואבי עומל על דג הגפילטע פיש, מנת הדגל שלו,  בעוד אני מתייסרת ומייבבת על חייו של הדג שנגדעו בכדי להגיע לשולחננו.

    אבי חותך, פותח ומכניס את ידיו לתוך תוכו של הדג ואני מהצד במבט של גועל שקשה להסתיר, בעוד הוא מאושר עד הגג מכל העשייה הזו וההתעסקות במאכל שהכי אהב.

    ברקע הרדיו מנגן שירי חג עבריים, הבית מתמלא בריחות של בישולים, אחיי כל אחד בעיסוקיו

    ואני הקטנה מתרגשת מהמחשבה של מה אלבש ומתי כבר אוכלים תפוח בדבש.

    כשאבי יסיים עם הדג הוא יחזור לספה, ישתרע עליה כלאחר קרב וישקע לתוך העיתון עד אשר אימי תכעס עליו, שיילך להתקלח ולהתארגן כי אוטוטו יושבים לשולחן.

    הוא יחייך את חיוכו הכובש, זה שכאשר התפשט על פניו היה כמעט בלתי אפשרי לכעוס עליו.

    הוא יקום וייכנס לאמבטיה וייצא משם כשהוא מבושם ונאה כמו שרק הוא יכול להיות.

    כולנו נתיישב לשולחן, ואני אביט מסביב ואבהה מעט, כאילו רוצה לצלם בדמיוני כל אחד ואחד,

    לצלם בדמיוני את התמונה הזו כדי שלעולם לא תפרח מזכרוני גם כשאגדל.

     

    והנה, היום, היא עדיין חזקה, נעימה ומרגשת כשהייתה. בסה"כ משפחה. אבא, אמא ו – 4 ילדים יושבים לשולחן. אבל בשבילי זה היה הרבה יותר מבסה"כ משפחה. בשבילי זו הייתה תמונה ששווה למות עבורה.

    אבל אני עוד כאן והוא כבר לא. 5 שנים שהוא כבר לא. לא מחבק, לא צוחק, לא מספר את סיפוריו המצחיקים, לא מכין גפילטע פיש, לא ממלא את הבית בריח הבושם הזה שכ"כ אהבתי ולא מאיר את הבית

    כמו שנהג להאיר ברגע שרק נכנס בדלת.

    ורק מי שאיבד מישהו שכ"כ אהב, מישהו שהיה עבורו כ"כ יחיד ומיוחד, יוכל להבין מה זה חג או כל שמחה בלעדיו.

     

    אני אוהבת אותך - מיוחד ויקר שלי!

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/10 10:32:

      צטט: מ..א 2010-10-18 02:42:36

      <3

       

      <3 גם הלב הזה לא יצא :) אבל העיקר שהבנו האחת את השנייה. נשיקות

        18/10/10 02:42:
      <3
        5/9/10 00:56:
      תודה יקרה על המילים החמות.
      כמו שאמרתי, רק מי שאיבד מסוגל ממש להזדהות.
      שגם לכם יהיה חג שמח, על אף התחושות הקשות.
      ושנה טובה!
      אכן כך , מזדהה עם כל מילה שלך ועם תחושותיך, אמי כבר 6 שנים לא חוגגת חגים מאז שמת אחי הצעיר
      ואם היא חוגגת זה כשאני מזמינה אותה אלי (גרות צמודות) היא יושבת כמה דקו ת והולכת
      תודה לך על השתוף ומי יתן ויהיה לכם חג שמח על אף ולמרות
      ,

      פרופיל

      sinatra
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות