0

31 תגובות   יום שבת, 4/9/10, 08:40

הנחתי את תיקי מולי והבטתי בתוכנו. איך כל חיי מתומצתים לכמה חתיכות פלסטיק ומתכת. מפתחות, כרטיס אשראי, פלאפון.

הרוח שחלפה לה בין עלי העצים הגבוהים של ילדותי, נשבה שם לרגע בזכרוני והשאירה טעם מתוק ונשכח של שירת צרצרים עם רדת הערב, צווחת ציפור הממהרת אל קינה. צפרדע קופצנית ומבולבלת על מדרגות המרפסת ועשרות הגחליליות הקטנות הממהרות להאיר את פנסיהן הקטנטנים ולהתחיל את פעילותן הלילית.

איפה כל הצבים נעלמו? חשבתי. שנים שלא ראיתי צב.

הבטתי בכרטיס האשראי. מלבן פלסטיק שטוח האוחז בלפיתת חנק את כל תקוותיי וחלומותיי. הכווץ שחשתי רק החריף מעט את התחושה החמימה בבטני מכוס היין ששתיתי זה מכבר, מנסה להעביר את הטעם המריר של ליל אמש.

והקירות הלבנים הסוגרים עלי בוהקים אל מול מסך המחשב המרצד.

חשתי את האספלט השחור תחת רגליי היחפות. השריפה הקלה של ברכיים חבולות, רעש הממטרות. ריח דשא מכוסח. ריחם של שיחי הרוזמרין הגדלים בצד הדרך. פנסי הרחוב המשאירים דרך התריס פסים צהובים על תמונת הגובלן בסלון. חוויות חושים צרובות שמש.

אחזתי בפלאפון. השעה מהבהבת על המסך במספרים גדולים וקורנים.

אם לוקחים את צמח מקור החסידה כשהוא בשל, הוא מסתובב מספר פעמים ומראה את השעה. רצוי שיהיה זה בשעה שתיים וחצי בצהריים אבל לנו הוא תמיד הראה מה השעה. בכל שעה של היום.

פתחתי את הפלאפון. עוברת על הפונקציות ומנסה לגלות, מה שלא גיליתי עד עכשיו.

יש גם מצלמה, אינטרנט, אפילו ג'י פי אס.

תמונות רצות וחולפות בראשי. הפעם הראשונה שלמדתי לשרוק בעלה של עץ צפצפה. או כשגילו לי שאם פותחים גרעין של אפרסמון יש בפנים זרע לבנבן בצורת סכין או מזלג.

ושלקפוץ מענף לענף עובד כנראה רק אצל טרזן.

לגלות איפה אני מתחילה ואיפה החיים עוצרים אותי.

כל דבר הרי אפשר לגלות רק פעם אחת.

כמה אני ממחזרת חוויות, תחושות, רגשות. את אותו גילוי ראשוני שלעולם לא יחזור. מנסה למצוא אותו בכל מקום ובכל פינה.

18.60 אומרת לי הקופאית בסופר ואני חושבת, כמה נחמד ששטראוס הוציאו טעם חדש של יוגורט.

לבטח אנסה אותו מחר.   

דרג את התוכן: