די לטירוף !

חברים,

הגיע הזמן להפסיק את הטרוף פה בארץ.

רוב הזמן אני משתדל לעסוק בדברים שבהם אני חש ויודע שאני אפקטיבי,

ובדברים אותם אני אוהב.

אבל אי אפשר להמשיך ולהיות עיוור למתחולל כאן, במדינה שלי,

שבה בחרתי לחיות ולהקים משפחה, ובה אני פועל.

הייתי בבית חגי ביום שני. בדרך לשם, ברכב ממוגן, שאלתי את הנהג

על ההיסטוריה של הפיגועים באזור.

למחרת נרצחו באותו מסלול 4 מתושבי ההתנחלות. אשתו של אחד

מן המשתתפים בסדנה אותה הנחיתי היתה בין הנרצחות.

שבוע לפני כן הייתי ביקיר. יום לאחר מכן היה פיגוע במסלול בו עברתי.

האנשים אותם פגשתי – ברובם אנשים עם ערכים, אנשים יפים.

אבל כאשר שואלים אותם – מה התוכנית שלכם? מה צריך לעשות עם

2 וחצי מיליון תושבים ערבים בגדה – "השם יחליט".

אז תראו, על פי ההיגיון הזה היינו צריכים להמשיך לחיות בגלות –

המשיח הרי לא הופיע אבל קמה קבוצה של אנשים אשר כינו את עצמם "ציונים"

ואמרו שצריך לבוא לארץ ישראל ולהקים בה בית לעם היהודי.

היו להם מתנגדים רבים, בעיקר מקרב היהדות הדתית, אשר טענו

שזהו אקט אנטי – דתי, שהרי המשיח טרם בא...וצריך להשאיר את זה

לאל – שהוא יפעל..."השם יחליט"...

והם חיים שם, ובחברון וליד שכם, ואני מסכים איתם שזו ארץ יפה ומקסימה.

ואני אפילו מסכים שזו ארץ שאבותינו חיו בה, אבל אינני חושב שזו סיבה

טובה מספיק כדי שגם אני אחיה שם, במיוחד אם חיים שם היום אחרים.

הם מסכנים את חייהם ואת חיי משפחותיהם

והמדינה מסכנת את חיי חייליה, שופכת שם הון של כסף, וחיילינו שולטים בעם

אחר ושנואים יום –יום, וכבר מזמן הפסקנו להיות מוסריים... לא בגלל שאיננו

רוצים להיות כאלה, אלא בגלל שכאשר אתה פורץ לבית של משפחה ב – 3

בבוקר, וכל הילדים נבהלים ואתה לוקח את האב, אגב צרחות של האמא,

וזה קורה יום – יום, אז אתה כבר לא יכול להיות מוסרי.

ומדינה שלמה ממשיכה להיות מובלת ע"י המיעוט, כבר למעלה משלושים שנה

– ולאן ?

הרי באמת אין לנו אופציה, אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות במדינה

שיש בה רוב יהודי, ושהיא מדינה דמוקרטית ולא מדינת "אפרטהייד"-

אין פתרון אחר מלבד לתת לפלשתינאים מדינה ריבונית משלהם.

וברור לי שכל זמן שהכיבוש הזה נמשך ואנחנו שולטים בהם,

ואין למדינה שלנו גבול ברור – הכיבוש הזה יוצר השחתה ובלבול

ואווירה של זלזול בחוק, וכוחנות, והוא ממש מסכן את קיומנו פה.

זה כמו סרטן – עליך להחליט אם אתה חפץ חיים. ואם כן – עליך להיות

מוכן לכרות יד או רגל שהתפשטה בהם המחלה, כדי שתוכל להמשיך לחיות.

והאם זה לא ברור כשמש שזה אכן המצב ?

אנחנו כעם וכמדינה הרשינו למצב הזה לקרות ולהתפתח.

זה יצר כל כך הרבה רע וזה רק מחריף. עלינו להיות בוגרים ואמיצים

ולקחת סוף – סוף את האחריות בידינו.

ואם יגידו לכם "אין עם מי לדבר" או כל משפט נפוץ אחר –

אני מציע פשוט לשאול – אז מה אתה מציע ?

מה הפתרון או ההמשך אותו אתה רואה פה לך ולילדיך ?

חברים,

הגיע הזמן שנהיה בוגרים מספיק וברורים מספיק.

אני קורא לכל אותם אנשים אשר כמוני, אינם נוהגים להשמיע את קולם

ולהיות פעילים בשדה הפוליטי -

לכל אותם אנשים שחיים פה, שאכפת להם ורוצים להמשיך לחיות כאן –

בואו לא ניתן לרצח רבין להיות הרצח של התקווה והתחלת הסוף של המדינה.

זה תלוי בנו. יש עוד תקווה.

ואסור להשאיר את העתיד שלנו ושל ישראל בידי "אחרים"

– ש"הם" יעשו – לא !

אנחנו האחראים ואנחנו, האזרחים , יכולים וחייבים לפעול ולהשפיע.

צריך לסיים כבר את הכיבוש ! בואו נסכים לראות את המציאות כפי שהיא !

צריך ואפשר להגיע להסכם.

אין שום צורך וסיבה לשלוט בירושלים המזרחית, על 80 אלף תושביה הערבים.

יש ברירה !

אני מעדיף לחיות במציאות ולא על פי הפנטזיה או הרצון הדתי או הלאומי של

מי שלא מוכן לראות את המציאות ולחיות אתה.

ואם יגידו – זה יביא למלחמת אחים – ייתכן, אבל אם לא נעשה את מה שצריך

אנחנו פשוט צועדים כעיוורים אל התהום. ואם לא יהיה מנוס ממלחמת אחים –

אז אנחנו זקוקים נואשות ללינקולן או לרבין חדש.

וכל יום שעובר פועל לרעתנו. בדיוק כמו שסרטן שאיננו מטופל ממשיך

להתפתח ולהתחזק על חשבון הגוף המארח אותו.

ושוב, האנשים עצמם יש בהרבה מהם איכויות ואמונה שאני אוהב ומעריך,

ויש גם הרבה מן הטוב והיפה בדרכם...אלא שבעניין ארץ ישראל נוצרה

ו"נתמצקה" בהם איזושהי פנאטיות – מין "שריטה" כזו שמעוורת ולא מעוררת.

לא, הציונות האמיתית היום, כפי שתמיד היא היתה באמת –

זה לראות מה אפשרי ומה ניתן ולחיות עם זה. הצינות האמיתית היום זה

להיפרד מרוב השטחים שנכבשו ב – 1967 ולעשות שלום !

                                           עמנואל לאור                         3.9.2010