0

3 תגובות   יום שבת, 4/9/10, 11:17

זה יעבור לי. ממש תיכף אני חוזרת למגדל השן. למשגל הדג ----------------------- וירטואליה מתעתעת. אמרתי כבר שזה כמו שעון שבת שהשתגע. נדלק וכבה. יום הנכבה (אתמול). יום שבת (היום) -------------------------  זוכרת. חוזרת. חודרת. איך זה שלא קראתי עדיין פוסט אחד של גבר אחד שאוהב גם אצבעות באחוריו. וממה שידוע לי זה תחביב. מגונה בעיני רבים וטובים, אבל חביב בעיני (או בחורי) שאר טובי הבחורים ------------------- אולי זה כי יש איזה הבהוב של תקווה שזה יעבור. ברגע שתגיע לפה האישה הנכונה (שכותבת נאה על רוח וסתיו ומנבלת במידה) ולה אני אהיה נקי ובתול וחובב כפיות -------------------------------- חבל שאין פה טיוטא. חבל שאין לי את המנגנון הזה שמסנן. חבל זו מילה שחבל שנולדה   ----------------- אבל יש לי חבל אחד שחשבתי (או התאוויתי) השבוע. חבל שאי אפשר לגמור בִפְנִים ועדיין לראות. איך זה נראה כשזה קורה -------------------  איש אחד כתב על דם. ותרומה. אני או-מינוס. זונה נדירה ומסורה. נותנת לכולם. מקבלת רק מאחד.

אתה מבין (1+1=0) שזה הכל אסוציאציות.

חופשיות.

מידי.

 

(את זה הקאתי אתמול. היום כבר יש קצת רוח נעימה. ומצאתי מילים מאיש והדגים כמו תמיד, אוכלים בשקיקה. בשתיקה. מי יתנני שקיקה ושתיקה במידה.)

 

תוסיף מילה

ועוד מילה

ותראה

איזה יפה

אתה.

לי.

(זה לא עניין פעוט למצוא יופי

והוד

במילים נאות וגסות

בין

איש ואישה.)

 

(מילא מילים גסות. אבל המחשבות. רחמנא ליצלן, איזה יופי)

 

דרג את התוכן: