ושוב שיחת טלפון מקופידון (שעדיין לא התייאש ממני) והפעם בדמות אחותי הקטנה שהחליטה לסדר לי מכר מהעבודה “שהתלהב מאוד" מתמונות הפרופיל שלי והודיעה לי שהוא יצרף אותי לפייסבוק שלו כדי שאוכל לראות את תמונותיו ולפי כך להחליט האם לחבר או לאגנר.
לאחר שראיתי את תמונותיו החלטתי לחבר והודיתי למארק צוקרברג (מייסד הפייסבוק) על המצאתו הנפלאה.
בכלל, נראה לי שלמארק יש Seat VIP שמור בגן עדן הודות לכל הזוגות שהכירו דרך הפייסבוק.
שיחת הטלפון הגיעה לאחר מספר ימים ומעברו השני של הקו נשמע בחור חמוד, מצחיק ועושה רושם של בחור רציני – "הזמנתי מקומות לארוחת ערב במסעדה על הים שלא אגיד לך את שמה כדי לא להרוס את ההפתעה, אבל מקווה שאת אוהבת איטלקי". (בטח אוהבת איטלקי! לטיני, גבוה וכהה עם מוקסינים מעור וג'ינס של מעצב עם שם יפה שמתגלגל על הלשון, טיפה צמודים (מדי) בחלק העליון ומגיעים בדיוק עד לקו של הנעליים וכשהוא יושב רואים לו גם קצת גרביים).
וכך שוב מצאתי את עצמי לפני דייט, מתנחמת בעובדה שלפחות הפעם הדייט הוא רק "חצי עיוור" ואני יודעת פחות או יותר למה לצפות (בהיר עם קרחת ועיניים כחולות) .
הדייט התקשר להודיע לי שהוא בדיוק פנה לרחוב שלי ושאל אם אוכל לחכות לו מחוץ לבית כיוון שיש מצוקת חניה באזור.
"חניה בהזמנה" חשבתי לעצמי כשראיתי רכב חונה בדיוק מול הבית שלי והבחור שיוצא ממנו מנופף לי בהתלהבות לשלום.
חציתי את הכביש לעבר הבחור החביב שמקרוב התגלה כלא כל כך חביב מראה.
לפני שהספקתי להבין מה קורה, הבחור נשק לי לשלום על לחי, פתח לי את דלת הרכב (א-לה ג'נטלמן) וצעד לכיוון מושב הנהג שמח וטוב לבב.
די חששתי להביט בבחור שכבר ישב ליד ההגה חגור, מבסוט ומוכן לתזוזה אך תחושת הבטן לא הייתה טובה (בכל זאת הייתה מלווה בתחושה של בחילה וגועל איומה). "WTF ??? הוא בכלל לא דומה לתמונות?!". בעוד המשפט "הנה עוד ערב אבוד" רץ בריפיט במוחי, קרה נס! - "השתנית קצת מאז שנפגשנו" – הוא אמר.
קפצתי על ההזדמנות ושאלתי את מה שהתביישתי כל כך לשאול קודם– "רגע... אתה לא אסי, נכון?"
"לא, אני יוסי." הוא ענה.
וואו, איזו הקלה! הצבע חזר לי לפנים. הייתי ככה קרובה לנשק אותו מרוב אושר שהוא לא מי שחשבתי שהוא אבל ויתרתי על התענוג - הצפרדע הזה גם ככה בחיים לא יהפוך לנסיך.
בדיוק אז הטלפון שלו צלצל. זו הייתה הדייט שלו שחצתה את הכביש תוך כדי שהיא מתקדמת לעברנו. "צאי מהר מהרכב לפני שהיא תראה. נו........ !!!! צאי כבר!!!". (יש לציין שהבחורה תימנייה, שמנמנה ומתולתלת - עלק "השתנית קצת").
את הרכב של הדייט שלי איתרתי די בקלות – הוא עמד באמצע הכביש ונראה כמו אוטו כאפות שכל אחד שעבר לידו ו/או מולו קילל אותו (ואת כל המשפחה שלו על הדרך). וכך, רק מעצם העובדה שהדייט שלי הוא לא יוסי או סוג של יוסי, הוא קיבל מייד 12 points - Douze Pua מבלי לעשות דבר.
בדרך הוא הודיע לי שהוא החליט להיות ספונטני ובמקום ללכת למסעדה (שאליה יש לנו מקומות מוזמנים מראש) אנחנו הולכים לשתות משהו באיזשהו בר. "נראה לי כבד מדי מסעדה בדייט ראשון, נכון?!"
בדיוק כשיצאנו מהרכב, כאילו משמיים, גם הדייט שלי זכה למחווה מפדחת במיוחד ועוד בנוכחותי!
"ורד לחברה היפה שלך?" קפץ עליו מוכר הורדים - AKA "ה"דייט קילר".
(מה לעשות צריך להודות, הם הרי לא בעסקי הפרחים ובטח ובטח שלא בעסקי הרומנטיקה. ההיפך הוא הנכון - בגלל חוסר הטאקט שלהם שגורם למבוכה רצינית ומוציא לבחור את כל החשק מהדייט, הסיכוי שלנו לדייט נוסף הוא כמעט אפסי, מה שמשאיר אותנו ב - vicious cycle של עולם הרווקות, כאילו זה יעזור להם למכור יותר...)
הבחור כמעט הפך לבת יענה וטמן ראשו באדמה מרוב מבוכה ולכן החלטתי שאם הדייט ילך טוב אספר לו בהמשך הערב על התקרית המביכה שהייתה לי בתחילת הערב. (נשמה טובה שכמוני)
בהמשך הערב לקחתי חזרה את כל ה Douze Pua שנתתי לו בכזה רוחב לב לאחר שגיליתי שאני בדייט עם "שקרן שקרן".
מסתבר שהמסעדה שהוא so called הזמין מקומות אליה נסגרה לפני יותר מחצי שנה! הוא כמובן לא שמע (וגם לא ישמע) על התקרית המביכה שלי באותו הערב. - סיימתי את הערב בתהייה שאולי, במחשבה שניה, קצת חבל שאסי הוא לא יוסי... XOXO |