תודה לך צרפר על הבקור ועל הכיכוב , שיהיה לך סופשבוע נפלא , בידידות אשר

תודה לך עליזהלה על הבקור ועל הכיכוב, לילה טוב שיהיה לך יקירה בידידות ובהערכה רבה , אשר

תודה לך נרקיס גול ורדי ,על הבקור ועל הכיכוב , לילה טוב שיהיה לך יקירה , בידידות רבה אשר

צטט: בילבית-גינגית 2011-01-11 15:52:12

מרתק!
מחבקת

 תודה לך בילבית המנומשת,

שמחתי שהפוסט מצא חן בעינייך ,

צר לי רק על האחור בתגובה,

שיהיה לך לילה נעים, יקירה בידידות רבה ,

אשר

מרתק!
מחבקת

תודה לך מיכל על הכיכוב ועל הסבלנות
בידידות אשר

*

צטט: אילנה ינובסקי 2010-10-28 19:25:12

הגעתי מאוחר לפוסט הנפלא הזה עם המושג החדש "רוכל בגעגועים". כמוך גם אני אוהבת את דיאן ארבוז מהרגע הראשון בו התבוננתי בצילומים שלה לפני המון זמן. בעיני היא צלמה בגובה המצלמה ולכן המצולמים שלה לא התנגדו לראות את עצמם מאוחר יותר ולא משנה באיזו פוזה.שוב תודה על הפוסט המרתק

 

לילה טוב לך אילנה, , ותודהה על הכיכוב ועל התגובה, וזה לא משנה בכלל מתי הגעת לפוסט שלי, הוא נשאר כפי שהיה ,

לי נשארה אהבה ישנה: צילומים בשחור לבן,, ואני גם רואה את עצמי מתחבר לתפישה הצילומית כפי שצלמות נשים השתמשו בה,

ולדעתי יש להן אמירה לא פחות נוקבת מאשר  האמירה שמשתקפת בצילומי מלחמה, רק שעם יותר רגש,

אינני יודע אם דיאן ארבוז, תקשרה עם האנשים  הנוטים להשתייך לסטיגמה של פריקים(בטח תעשי מטעמים מהסטיגמה )

בגובה העיניים , מצד אחד והיא מעידה על כך בעצמה,היו  לה תגובות מלאכותיות שאימצה אותן לצורך התחברות לאותם אנשים , והיא השתמשה בסופרלטיבים שבד'כ לא היתה משתמשת בהם ביומיום, וזה אומר שהיא שחקה איזה תפקיד ,

למרות  שבצילום , היא היתה נקיה ומקצועית  ואכן צילומיה הם בגובה העיניים ואפילו יש בהן סוג של האצלת המוזר השונה ולפעמים גם הדחוי, בחלק מהצילומים יש איזו אמירה צינית לחלום האמריקאי, אם זה בתמונת הבחור שחיוכו רופס וברקע דגל ארהב , ועל חולצתו אם אני זוכר נכון ימוצמדת לוחית פלסטיק עליה כתוב אני גאה, או הילד שאוחז ברימון צעצוע,

ופניו המעוותות וחורגות קצת ממשחקמול המצלמה, תמונה שצולמה על הרקע של הסנטרל פרק  בניו יורק, ונוצר ניגוד חריף

בין דמותו הגרמית והמעוותת של הילדכשהכל סביבו טובל באורות וצללים ועלוות עצים ונראה כעוד יומאביבי קסום ותמים,

חלק גדול מהצלמים בימינו רואה את הבעיה, שכבר אין הרבה מה לחדש בצילום, כאילו הכל כבר נוסה וכל דרך שתבחר,

מישהו כבר הקדים אותך, אבל האמת שהם , מפחדים לשנות את דפוס עבודתם ולהתאימו למה שמיחד אותם,

והם נדפים כעלה ברוח  מצד לצד על פי שיפוט קהלם,

קראתי קצת בפרופיל שלך, ושמחתי להכיר מישהי שגרה בנוה צדק , בשנות ה70 צלמתי באזור ובשכונות אחרות ואף העליתי תערוכה לפני קצת יותר משנה במוזיאון בית התנך בתל אביב,

שיהיה לך לילה טוב וסופשבוע נחמד ,יקירה,

בידידות אשר

הגעתי מאוחר לפוסט הנפלא הזה עם המושג החדש "רוכל בגעגועים". כמוך גם אני אוהבת את דיאן ארבוז מהרגע הראשון בו התבוננתי בצילומים שלה לפני המון זמן. בעיני היא צלמה בגובה המצלמה ולכן המצולמים שלה לא התנגדו לראות את עצמם מאוחר יותר ולא משנה באיזו פוזה.שוב תודה על הפוסט המרתק

צטט: טאל סטוביק 2010-10-12 15:31:44

יצא לך להיות פעם ליד מישהו וממש במקביל להתגעגע אליו נורא?
געגועים...לפחות אתה סוחר בהם. תאר לך לחיות אותם...

 אח'צ טובים לך טל סטוביק, ותודה על  התגובה ועל הכיכוב,

אינני מזלזל בזכרונות ובגעגועים של  אימבני האדם ,

ויכול להיות שהמילה סוחר, מטעה קצת, הכונה היתה יותר  להביא געגוע אישי לתודעת הכלל,

וזה גם הרווח שלי, שהצלחתי לעניין אחריםמ שזרים לי  , ואין מדובר פה ברווח  של משהו שמתיימר להיות שווה  ערך,

הבנתי שאת מתארת מקרה פרטי, בקוי מסגרת, שהיו קשים לך מבחינה רגשית,

אדרבה תעלי את זה בהזדמנות ,אפילו לאדם אחד הקרוב לך,

ובעצם השיתוף של אדם נוסף מלבד ההקלה בעומס,

תיווצר גם אינטימיות בנפש,,

שיהיה לך שבוע טוב יקירה

בידידות רבה אשר

צטט: עפרי5 2010-10-11 12:53:58

התמוגגתי. הן מהכתיבה,מהספורים.מהגעגועים לתקופה החיה בדימיון , בנימי הנפש, אני מאד מסוקרנת מה יש שם בעליית הגג..מקוה שתשכנע את בת דודתך ותספר:-)
בידידות עפרי

 עופרי עברו אמנם שבועיים, מאז התגובה שלך ואני שבועיים לא בקרתי כאן ואולי יותר, לגבי עלית הגג, בינתיים נראה לי משימה בלתי אפשרית כי אין לי קשר כל כך עם הנמענים במקום,,אבל  יתכן ובעתיד הרחוק יותר ,כי אני מתכנן לערוך יחד עם בתי נעמה ספר על המשפחה,,ואני ארצה בודאי לצלם את המקום כפי שהוא נראה עכשיו, בכל מקרה עם תהיה התפתחות בודאי אעלה אותה באתר,

תודה על ההתיחסות ועל תשומת הלב,

וגם אני מקוה להתפתחות חדשה שתיצור עניין והמשכיות,

שיהיה לך שבוע טוב עופרי,

בידידות רבה אשר

יצא לך להיות פעם ליד מישהו וממש במקביל להתגעגע אליו נורא?
געגועים...לפחות אתה סוחר בהם. תאר לך לחיות אותם...

התמוגגתי. הן מהכתיבה,מהספורים.מהגעגועים לתקופה החיה בדימיון , בנימי הנפש, אני מאד מסוקרנת מה יש שם בעליית הגג..מקוה שתשכנע את בת דודתך ותספר:-)
בידידות עפרי

צטט: אילנית שושני 2010-09-22 05:31:31

***

אילנית

 ערב טוב לך אילנית ותודה על הבקור ועל הכיכוב,

שתהיה  לך שנה מבורכת וחג שמח, יקירה,

בידידות רבה אשר

ערב טוב לך רון , תודה על הבקור ועל הכיכוב , שתהיה לך שנה טובה וחג שמח ידידי ,
בידידות רבה אשר

***

אילנית

תודה לך רון294 ידידי ,
על הבקור ועל הכיכוב,
שתהיה לך גמר חתימה טובה ושנה טובה ,בידידות רבה ,
אשר

צטט: לוייתן 2010-09-07 17:30:16

אשר, איש יקר,
כבר בהתחלה כבש אותי הביטוי " הרוכל בגעגועים"
ואיסוף החפצים אליך לסטודיו מיחזר לי זיכרונות נוסטלגים
של אובייקטים ופסלים שנהגתי ליצור בימים של פעם.
ובכלל אתה כותב מאד יפה, ובליווי צילומים זה ממש מרתק !
נהניתי מאד
תודה גדולה
חג שמח לך, ושנה טובה

 ערב טוב לויתן אני אוהב את הפתיחות שבך בנוסף על מבטך האמנותי,

שלפעמים מאיר לי זויות שאפילו לא שערתי שהיו קימות בצילומים שלי,ולמעשה יש לי עניין לסגור בתגובה על תגובתך לצילום של מרים גורודצקי  שוכבת על רצפת החצר, של בני לביוף ,ברחוב נתן החכם, ,שבשכונת התקוה ,

אבל כיוון שהעניין קצת מורכב ,ומכיל אסוציאציות להרבה כיוונים, חוץצ מאשר הואנ סיפור של תקופת חיים,

אז ברשותך ,אדחה את זה לאחר החג, יש לזה גם קשר לגעגועים שלי לתקופה (שנות השבעים) שהשפיעה עלי בהרבה רבדים

רק השעות שהקשבתי שם  ,אצל דוד ג'יבלי ,גם הוא משכונת התקוה, לתקליטים,מספיקים למלא תקופת חיים,

למעשה דברי כאן יכולים לשמש  כהקדמה, לכל השאר,

כמו כן אני רוצה לציין לטובה את השנוי שחל בי מאז היותי חבר בדה מרקר, הכרתי אנשים נפלאים נתנו לי אומץ להיחשף,

ושוב איני רואה בזאת חולשה,אלא אמצעי להעשיר את הנפש, גם שמתי לב שזה גורר נפשות אחרות שאגב מאוד יקרות לי

שתחשופנה גם הן את עצמן, והחיבור בין כולם עושה אינטרקציה ברוכה לדמיון,

אני מוצא בך חבר מאוד מיוחד ובעל חשיבות מעבר לכשרונות שלך שאותן אני מעריך מאוד,

שתהיה לך שנה טובה ידידי היקר,

בידידות רבה אשר

צטט: trees 2010-09-07 17:14:59

שנה טובה ונפלאה! *

 ערב טוב לך trees  תודה על הכיכוב ועל התגובה,

שתהיה לך שנה נפלאה וח שמח, יקירה בידידות רבה אשר

אשר, איש יקר,
כבר בהתחלה כבש אותי הביטוי " הרוכל בגעגועים"
ואיסוף החפצים אליך לסטודיו מיחזר לי זיכרונות נוסטלגים
של אובייקטים ופסלים שנהגתי ליצור בימים של פעם.
ובכלל אתה כותב מאד יפה, ובליווי צילומים זה ממש מרתק !
נהניתי מאד
תודה גדולה
חג שמח לך, ושנה טובה

שנה טובה ונפלאה! *

בוקר טוב לך זיוה,תודה על הבקור ועל הכיכוב יקירה,
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה,
בידידות ובחיבה אשר

תודה לך אילן נ. על הבקור ועל הכיכוב (כי לי זה חשוב)
ושתהיה לך ולכל העושים במלאכה , שנה טובה ,
בידידות רבה אשר

צטט: ~ינואר~ 2010-09-05 13:55:59

אתה לא רוכל אתה חנות קטנה ומטריפה.
שנה הרמונית איש מיוחד.

 ערב טוב לך ינואר, ותודה על הכיכוב  ועל התגובה הנחרצה,

מאוד מחמיא לי חנות קטנה ומטריפה,

אבל יש איזו נוסטלגיה, ברוכל הבודד וכל מרכולתו בצרור על גבו,

כמו בסרט ישן שחור לבן של צ'רלי צ'פלין, הנודד בדרכים,

 ובסוף מתרחק בהליכתו המרושלת כשהוא מסובב את מקלו ,

ומסך הכסף נסגר עליו כמו צמצם הנסגר לאיטו,

אבל אתפשר איתך שאם אתעיף, ולך תהיה חנות מטריפה,

תשימי לי כסא בצד ,לשעה קלה שאוכל לשבת,

כאיש  שכבר לא אצה לו דרכו,

שנה טובה לך ינואר,(קרוב מאוד לתשרי כבר עכשיו)

בידידות ובחיבה רבה

אשר

אתה לא רוכל אתה חנות קטנה ומטריפה.
שנה הרמונית איש מיוחד.

צטט: צבע השרב 2010-09-05 00:28:00

מצטרפת אליך לגעגועים.

קשה לי להתנהל מול הכאב של הנמוגות

החזרת אותי למקומות משלי

...

הצילום של סבך כלכך 'נושם'

יש משהו בצילומים של פעם

הם קרובים יותר

בניגוד לחדות של היום שדווקא מרחיקה

למרות שלכאורה היא נדמית כמקרבת

יוצאת מהורהרת

בהוקרה,

צ"ה

 

 

 שלום לך צבע השרב יקירה, אינני מתחרה איתך על הנמוגות , למרות שהיכן שהוא היא נמצאת אצלי בין השיטין,

ואת בנושא הזה מאסטרו ללא תקנה, ואני מקוה שאינני לוחץ על נקודה רגישה, אבל בכל תמונה שלך

 יש מלחמת התשה בין נמוגות ומציאות ומה שבינהן, עם רזולציות של אפרוריות וטשטוש כמו שלאף אחד אין,

ואני תמיד מוצא את הקרבה בתמונותייך כקרבת נפש לאחותה התאומה,

ותודה שחשפת מרגשותיך על במה צנועה זו,

ותמיד תהיי יקרה לי ואני בטוח שלרבים אחרים גם,

שנה טובה לך יקירה,

בידידות ובחיבה רבה

אשר

צטט: debie30 2010-09-04 23:19:46

אשר,
אהבתי את "הרוכלים בגעגועים"
סיפור אהבה לאנשים וחפצים ומקומות.
כתיבתך מאוד מרגשת

שבוע טוב
דבי

 תודה לך דבי יקירה, אני שמח לתגובתך, ולרגישותך,באשר

לסגנון הכתיבה, אינני בטוח שזה באופנה,

כי היום הכל מהיר, וקל כנוצה,ואצלי לקצר זה ממש אקרובטיקה,

אבל בחפצים ובצילומים יש לי איזו הבנה,

ואולי זו התחלה של דרך עם פסיעה קטנה,

שתהיה לך שנה מאוד טובה,

בידידות ובחיבה רבה ,

אשר

צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2010-09-04 22:16:24

יופי של כתיבה יופי של צלם יופי של שנה שתהיה לך אשר.

רונית

 לרונית אשר ביבשת הרחוקה, את כותבת לי יופי של תגובה,

יפה את מבחוץ, אך מבפנים את מלכה,

ממך ידעתי רק עידוד ותמיכה,

בחשיפה האישית עם עצמך תמיד מחמירה,

אבל באונברסליות  שלך אותי מרגיעה,

אוהב אותך עד קצות הנשמה,

תודה על התגובה המחמיאה,

ושתהיה לך שנה באמת טובה,

בידידות רבה רבה ,

אשר

צטט: עiפרה 2010-09-04 21:17:00

,"השריטות" שלך העלו יופי של מאמר
זה יעודו של הצלם להנציח רגע כדי לעורר נוסטלגיה
שנה טובה ידידי

עופרה ידידתי הותיקה בוקר טוב לך ושיהיה לך נפלא,

לא האמנתי שמה שכתבתי ,יקרב רחוקים, כקרובים,

וזה בכלל הפוסט השני שכתבתי במשך שנתיים,

אם כי לא נמנעתי מכתיבה ,תוך כדי תנועה , או תוך כדי תגובה, 

בדרך כלל אני לוקה בסגנון קצת כבד עם משפטים המתפצלים לכל הכיוונים,

ואולי בגלל שאני נחשב עוף מוזר, יש לי כמה אוזניים קשובות בקרב הקהילה הקרובה לי, , בעידן  הטוקבקים המסרונים וההודעות הקצרות,

אני בטוח שבכלל  לא סופרים אותי,

אבל אינני מתכוון לשנות  משהו מתכונות אופיי, וחוץ מזה אני מרגיש שזה משתלב טוב יחד עם הצילום,

וזה כלי נוסף של "רוכל הגעגועים" (כנראה זה משהו הטבוע  באופי היהודי צועני,ואני מקוה שזה לא נשמע קצת גזעני)

תודה לך עופרה על כל מה שכתבת וכיכבת, ועדין נשמרת לך זכות ראשונים,

שאינני יודע עדיין כיצד לממשה, אבל אחשוב על משהו בהמשך,

ושתהיה לך השנה הכי טובה לך ולנכדה המתוקה(הסבתא אשר על המתוקים)

בידידות ובחיבה רבה אשר

צטט: leagat 2010-09-04 20:51:56

היי ידידי
גם לדבר על נוסטלגיה צובט בליבי
זו מעין מחלקת אבדות של יוצאים ובאים
דינמית, אינה נעצרת לימים, לא לרגעים
ומטבע הדברים שהם נערמים גונזים ומכסים
זו כנראה הסיבה שהמוח האנושי מתמודד עם עצמו
לרענן לצחצח ולנפות

"מניפולציה הפעם היא על לבו של הלקוח לא על כספו, אך בניגוד לרוכל של אז, הלקוח מקבל את התמורה "

התמונה מקרינה שקט ורוגע, שלא כמו היום שהדקות לוחצות והסביבה מכתיבה צביון אחר.

שנת שלום
בריאות
ואהבה

לאה

 בוקר טוב לאה שמחתי  שהגבת לפוסט הזה, שבעצם הוא תגובה שלי לצילומים שצלמתי לפני שנים, כמו גם צילומים

שצילמתי לא מזמן, וחשיבותם אף עולה יותר בעיני מי שאוביקט הצילום  נמצא בבעלותו,,

ואמנה כאן שתי דוגמאות ,אחת שמחה , השניה פחות,

מדובר בבעלי כלבים כולל  אנוכי וכלבי(אקיטה) שנפגשו כל ערב במתחם בי'ס אוסישקין שבכפר סבא

 ,הכלבה מיקה השחורה , שיצגה את שם התערוכה (של 13 אמנים חולי פרקינסון,

ואני בינהם,) : "ללכת רגלי לעוף"  עצם הנצחת הכלבה בתמונה,

  שתשאר באינטרנט, ותיצג תערוכה  בגלריה של תאטרון ירושלים, ממש המס את ליבם של בעליה:, אורי וטל,והדוגמה השניה

אחת מהלהקה שצולמה היתה הכלבה דייזי, שהלכה לעולמה, והיא היתה עולם ומלואו בשביל בעליה איירן שמה,

היה ידוע כבר זמן שהכלבה לא צעירה(לברדור גזעית לבנה) ואף היתה חילה בסרטן, אינני רוצה להלאות אותך כמה טיפולים הכלבה עברה,

רפואה קונבנציונלית ורפואה משלימה, אבל הכלבה התעקשה והלכה לעולמה, ועד היום שנה אחרי , כבד על איירן אבלה,

היו פעמים שבאה לבי'ס , ישבה בצד ולא אמרה מילה, ואני אפילו באינטרנט מתלבט אם לשלוח לה תמונה,

אז כמו שאמרו חכמינו: צריך לנפות,(מה לעצב ומה לשמחות),

ויש לי הערה קטנה לאה: מה שנראה שקט מבחוץ, לפעמים מבפנים הוא גועש ולחוץ,

תודה לאה ,על כל מה שכתבת,

שתהיה לך שנה מאוד טובה, בריאות אהבה  והגשמה,

בידידות ובחיבה אשר

מצטרפת אליך לגעגועים.

קשה לי להתנהל מול הכאב של הנמוגות

החזרת אותי למקומות משלי

...

הצילום של סבך כלכך 'נושם'

יש משהו בצילומים של פעם

הם קרובים יותר

בניגוד לחדות של היום שדווקא מרחיקה

למרות שלכאורה היא נדמית כמקרבת

יוצאת מהורהרת

בהוקרה,

צ"ה

 

 

 

אשר,
אהבתי את "הרוכלים בגעגועים"
סיפור אהבה לאנשים וחפצים ומקומות.
כתיבתך מאוד מרגשת

שבוע טוב
דבי

יופי של כתיבה יופי של צלם יופי של שנה שתהיה לך אשר.

רונית

,"השריטות" שלך העלו יופי של מאמר
זה יעודו של הצלם להנציח רגע כדי לעורר נוסטלגיה
שנה טובה ידידי

היי ידידי
גם לדבר על נוסטלגיה צובט בליבי
זו מעין מחלקת אבדות של יוצאים ובאים
דינמית, אינה נעצרת לימים, לא לרגעים
ומטבע הדברים שהם נערמים גונזים ומכסים
זו כנראה הסיבה שהמוח האנושי מתמודד עם עצמו
לרענן לצחצח ולנפות

"מניפולציה הפעם היא על לבו של הלקוח לא על כספו, אך בניגוד לרוכל של אז, הלקוח מקבל את התמורה "

התמונה מקרינה שקט ורוגע, שלא כמו היום שהדקות לוחצות והסביבה מכתיבה צביון אחר.

שנת שלום
בריאות
ואהבה

לאה

צטט: דניאל זיסקינד 2010-09-04 19:18:21

אשר, שנה טובה ומבורכת (:

 תודה לך דניאל על בקורך על כיכובך ועל תגובתך ,

אני מקווה שהפוסט שהעליתי ראוי  לקריאה לקראת השנה החדשה,

שתהיה גם לך שנה טובה ידידי,

בידידות רבה אשר

צטט: killerwhale 2010-09-04 19:30:43

"סיפור רקע" תמיד מעניין
שנה טובה

 תודה לך killerwhale  על הבקור ועל התגובה,

לדעתי העסוק בנוסטלגיה יהיה טוב גם לשנה הבאה,

הסיפור הוא באמת אישי, ונוגע גם בזכרונות ילדות, גם בתקופת הבגרות,

שבה תעדתי את סבי סבתי ודוד אברם,

וכל זה מפרספקטיבה של גילי כיום,

ואני מתכונן לבקר במקום, לאחר זמן רב שלא הייתי שם,

שתהיה לך שנה טובה ידידי

בידידות רבה אשר

צטט: שטוטית 2010-09-04 19:11:04

סוףסוף פוסט
ויפה הצילום שמלווה נמצא בגלריה שלך

עוד אשוב לקרוא ביתר פרוטרוט
לבינתיים שנה טובה ממני
}{שטוטית

נ.ב. רצוי לגרור את הפוסט לראש העמוד

 ערב טוב לך יקירה, אני יודע שגם לך יש הרבה רגישות לתמונות ישנות,

צילומים לא מיופיפים, בלי הרבה איפור פה וזיוף שם,וגם בשחור ולבן,

גם כשכתבתי חשבתי עליך,וככה זכיתי בחיזוק נוסטלגי מידידה ותיקה,

חיזוק אחר קבלתי מבתי הקטנה ענת ,אני בעצם הכתבתי לה ,

והעבירה לword ומשם לבלוג וזה מה שיצא, בסה'כ שעתיים עבודה,,

אני מקווה שבעזרת תחילתה של קרבה, עם בתי היקרה,הפוסטים יעלו כאן בתדירות

יותר גבוהה,ואחרי שתקראי בזמנך  החופשי , ארצה לשמוע את דעתך המלומדה,

ושתהיה לך שטוטית שנה מאוד טובה,

מידיד גם חבר ,

אשר

"סיפור רקע" תמיד מעניין
שנה טובה

ערב טוב לך רונתי היקרה, ותודה לך על התגובה אני מאמין שלכל אדם יש מטענים נוסטלגים, איך הוא מטפל במטענים הללו , זו כבר שאלה אחרת, ואין זה קשה להוכיח שהדבר נמצא אצל כולם, אחרת איך נסביר שתמונה מסוימת , כמו התמונה שאת מכירה שמוצגת בתערוכת משפחת האדם, התמונה של האם המהגרת ושני ילדיה(מתוך חמישה שהיו לה),
תמונה שהפכה לסמל לאישיות איתנה, שמבחינה אוביקטיבית מצבה בכי רע, אך אין היא מאבדת את תקוותה ולא את כבודה,
איך תמונה הופכת לסמל לאיזה מיתוס שמתעצם עם הזמן,
אין פה מתכון וגם לא תשובה, אבל יש בזה משהו שנוגע בקולקטיב באיזו שהיא צורה, למזלי בזמן היותי סטודנט לצילום הקרינו לנו סרט על דורותיאה לאנג כשהיתה כבר קרוב לגיל שבעים שאלו שנות חייה, ועדיין הקרינה חיוניות, ולא היה בה שום דבר מצועצע, והיא הרויחה את מקומה בפנתיאון של גדולי הצלמים ביושר ובעבודה קשה, והנהגם אליה יש לי מן געגוע אפילו שאיננו בני אותה תקופה, ועוד נשאר לברך את האינטרנט, שבו ניתן להעלות בלי קושי כל תמונה שנרצה, אני שמח להעלות את הנושא לדיון וגם לקבל מאחרים מקורות השראה,
שיהיה לך שבוע טוב יקירה,
בידידות רבה אשר

אשר, שנה טובה ומבורכת (:

סוףסוף פוסט
ויפה הצילום שמלווה נמצא בגלריה שלך

עוד אשוב לקרוא ביתר פרוטרוט
לבינתיים שנה טובה ממני
}{שטוטית

נ.ב. רצוי לגרור את הפוסט לראש העמוד

מרתק לקרוא את מחשבותיך. ההגדרה "רוכל בגעגועים" - כאילו היו הגעגועים מצרך מבוקש מאין כמותו, אבל רק ליחידי סגולה - וגם רצף האסוציאציות, החלומות שתיארת, עליית הגג, דיאן ארבוס, דורותיאה לאנג (אני מכירה את התצלום המדובר)...

רונתי תודה על הכיכוב, ובהזדמנות זו אני מזמין אותך בזמנך החופשי להציץ בגלריה שלי הנקראת זוטא ,ובה אנטי מעלה צילומים בעלי נופך נוסטלגי ,בחלקם צולמו לפני 35 שנים,
שתהיה לך שנה טובה שם בחיפה,
ותצליחי בכל מה שקשור לגלריה,
בידידות אשר