לכל אדם יש את אזור או נקודת החולשה שלו.

        וכל כמה זמן במהלך חייו, אם הוא עושה דרך של גדילה או התפתחות – זרמי החיים ששוטפים אותו ולפעמים מתנפצים עליו - מוצאים את דרכם אל הסדק הזה שבו

ומזכירים לו את חולשתו, את אותה טריטוריה בזהות שלו, בבנייה של מי שהוא –

אותו אזור שטעון שיפור, תיקון, ריפוי או אפילו בנייה מחדש.

לאחד זוהי הבריאות שלו, לאחר זו הזוגיות, לאחר זה כסף או מקצוע, לאחר זה הגשמה אישית או הגשמת חלום כלשהו משמעותי, לאחר זה הקשר עם ההורים או עם הילדים, לאחר זהו חיבור רוחני שהוא חסר....

       לעתים ההצפה של אותו מקום פצוע היא מכאיבה ומייאשת, והאדם חווה את עצמו כחסר תקנה ומאבד תקווה באפשרות של שינוי.

לעתים נדמה שהאדם עצמו משועבד לפצע ונאחז כך בעבר, בזהות ובמציאות אותם הוא מכיר, ובעיקר מתוך הפחד ממשהו אחר. וכך, ההיצמדות הזו מקיימת ומנציחה את מה שהיה גם אל תוך ההווה והעתיד של חייו.

ולעתים נראה שהכאב וההיזכרות באותו מקום לא פתור, סדוק או שבור זוהי בעצם  הזמנה והזדמנות לשינוי ולריפוי. זוהי תזכורת שקוראת לפעולה, פעולה שתיתן מענה נכון – תאחה את הקרע, תרפא את הפצע או תבנה את המקום ההרוס.

ולא תמיד זה פשוט לאבחן – האם זו היצמדות לעבר או קריאה לתיקון.

        מה שבטוח הוא שהחיים תמיד יציפו, שוב ושוב את אותו מקום שדורש ריפוי,

עד אשר הדבר יזכה למענה הולם, או עד שמשהו באותו אדם יתייאש מן האפשרות לשנות שם, לפחות בגלגול הנוכחי.

                                            עמנואל                                      8.1.2010