שבת אחה"צ, מתישהו.

אני פותחת את העיניים לראשונה. מסתכלת על הטלפון לראות מה השעה. 15:02. ולפתע שמו של יואב מופיע על המסך. כבר לא דיברנו כמו שצריך כמעט שבוע מאז ה"מקרה". אנחנו חופרים בטלפון כרגיל על מה עשינו אתמול ומה עשינו היום וכו'. הוא מספר לי שהוא למטה מחכה לסבתא שלו כי הוא הסיע אותה לאנשהו. זה מה שאני עכשיו? שיחת טלפון להעביר את הזמן כשאתה מחכה לסבתא למטה? בכל מקרה גם לפני השיחה הזאת, עצם העובדה שלא שמעתי ממנו עד עכשיו כבר יומיים, התחילה לעורר בי חשד. משהו פה לא מתקתק. עוד ידידות שקרית שמתפרקת לי מול העיניים. והנה זה מגיע...

15:17 יואב: "והאמת היא שרציתי גם לדבר איתך על כל מה שהיה...לא יצא לנו כל כך לדבר כי היה לך שבוע עמוס והכל"

אני: נכון.. אוקיי אז אתה רוצה להיפגש בשביל זה?

יואב: לא אכפת לי, אני יכול גם להגיד לך בטלפון.

15:19 הנה זה בא.. 

אני: אוקיי..דבר

יואב: אוקיי אז חשבתי על זה...ונכון שיש לנו הרבה רגשות והרבה עניינים בינינו, אבל מצד שני יש 4 דברים בעייתיים. יפה שהוא חשב על זה מספיק כדי לסכם לי את זה בנקודות, אבל אני כבר צופה מה הוא הולך להגיד. אפשר כבר עכשיו לנתק את השיחה. פחדן בן פחדן. ולהלן הרשימה:

1. כל החברים שלנו הם חברים משותפים.

2. אנחנו לומדים ביחד.

3. אנחנו ידידים ממש טובים.

4. והכי חשוב מהכל- אני לא רוצה לפגוע בך. 

ממש פשושון אתה. ואיפה היו כל ה-4 דברים האלה בפעם הראשונה והשנייה שהזמנת אותי לישון אצלך? שאגב, עבר חודש שלם בין שתי הפעמים האלה כשהיית בחו"ל והיה לך מספיק זמן לחפור על זה..

כאילו מה חשבת שיהיה? אז מה, עכשיו כשקרה פתאום התהפכת? ועוד אפילו לא שכבנו. זה לא שזה היה מיני וזהו. זה היה כפיות וחיבוקים וכאלה.

עכשיו, ברור לי שזה הכל בולשיט. זה הכל תירוצים. ובסופו של דבר מסתכם לאחת מ-2 האפשרויות הבאות: או שהוא פשוט לא רוצה או לא רוצה מספיק לצורך העניין, או שהוא רוצה והוא כל כך מפחד שהוא מעדיף לא להיכנס לזה.

ובכל מקרה, כנראה שאף אחד מהם זה לא ממש משהו שאני רוצה להתמודד איתו. וכמו שאמרתי, אני סיימתי עם פחדנים. סיימתי עם זה. התנאי הראשון לכך שאני אהיה עם מישהו מעכשיו, הוא הביטחון שלו בכך שהוא רוצה להיות איתי. שזאת לא תהיה שאלה בכלל. כי אחרת, אני לא מוכנה לשמוע. לא רוצה יותר "אבל"ים לא רוצה יותר "אולי"ים לא רוצה את זה יותר. רוצה מישהו שיודע בוודאות שאותי הוא רוצה. 

15:22 הסבתא נכנסת לאוטו.

אני: "טוב, נראה לי שנמשיך את זה אחכ בלי סבתא.. נדבר"

הוא: "אוקיי אני אדבר איתך כשאסיים איתה"

15:28 שמו של יואב מופיע בשנית על המסך.

יואב: "את לא כועסת שככה סיימנו את השיחה נכון?"

אני: "לא, סתם לא קשור לדבר על זה עם סבתא באוטו.. דבר איתי כשתוכל"

ושוב כך נגמרת לה סאגה נוספת בחיי הקשורה לידידים בעייתיים. ואני לא מתכוונת לשקוע. אני אקום ואשתה קפה ואמשיך את היום שלי כרגיל. אני סיימתי לשקוע בגללם. אני יפה וחכמה ומצחיקה ומוכשרת ואני לא מוכנה יותר שהם יורידו אותי עם השטויות שלהם.

נורא קל להיכנס עכשיו למקום של "למה זה תמיד קורה לי, ולמה אני הדפוקה שתמיד מעיפים אותה, ולמה ולמה ולמה". לא נופלת לזה יותר.

ובנימה אופטימית זו, כדאי שבשעה יפה זו של היום אני אקום מהפייסבוק ומהבלוג ואתחיל לצאת מהבית קצת. שבוע טוב וחסר אכזבות לכולנו.