כל עיתונאי "מלך" - לאיילה חסון, לכרמלה דוברת דובר צה"ל, לזקן הרדוד מקול ישראל,

‎0

0 תגובות יום ראשון, 5/9/10, 01:14

לענת דוידוב השחצנית, לאסתי פרז שלא מתביישת לפלרטט עם סופיין אבו זיידה בשדור יומן של בחצי היום ברשת ב. אגב, מחבל שישב בכלא הישראלי, ליעקב אחימאיר המתייפייף והרדוד ולכל אלה שמשקרים את הצבור באופן קבוע ולולא הבמה שניתנת להם בעתונות הכתובה והאלקטרונית היו צריכים לחתום כל יום בלישכת התעסוקה, כי חוץ מלכתוב שקרים ולדבר - דברת ללא סוף - שקר או אמת - לא משנה העיקר להכפיש את כל מי שזז במיוחד את הצבור החרדי - שימו לב מה אומר עליכם יהודי חשוב:

צנור הביוב של הדמוקרטיה

האם ראויה התקשורת לתואר ''כלב השמירה של הדמוקרטיה'' או שמדובר בענף זול והרסני של תעשית הבידור? פרופסור אסא כשר שוחט כמה פרות קדושות ומצהיר: ''כל דבר עדיף על פני הרביצה מול המסך כמו בול עץ בכורסה''

שוקי דגן

האם הכנוי היומרני ''כלב השמירה של הדמוקרטיה'' הולם את התקשורת הישראלית? לדעת פרופסור אסא כשר מדובר בקלישאה חסרת כסוי.
''איזה כלב, איזו שמירה, איזו דמוקרטיה'', הוא אומר בציניות, ''הכלב אמור להיות ידידו הטוב של האדם, התקשורת היא לא הידידה הטובה של אף אחד חוץ משל עצמה וגם זה בסכסוך פנימי מתמיד. כלב השמירה אמור להגן על בעליו מפני כל זר ועוין, התקשורת לא מגינה על אף אחד מבני הבית, חוץ מאשר על המקורות שלה, נושכת כל מה שזז, כדי להיות הנשכנית של השכונה. כלב השמירה של הדמוקרטיה? איזו דמוקרטיה? זו של ''שלטון העם'' או זו של ''שלטון הרוב''? לקהילת התקשורת יש מושג מהי דמוקרטיה? יש לה ענין של ממש להגן במסירות על העקרונות המוסריים של המשטר הדמוקרטי?''.
כמי שמכהן בתפקיד חבר בנשיאות מועצת העתונות מכיר פרופסור כשר היטב את האופן בו מתנהלת הברנז'ה התקשורתית ולא חושש לדרוך על יבלות כואבות. בראיון לעתונאית ורד לוי-ברזילי המתפרסם בספר ''17 שיחות עם אסא כשר'' הוא שוחט בשנינות ובציניות את הפרות העתונאיות הקדושות ואגב כך מעביר לקוראים קורס מאלף בתקשורת החיוני לכל מי שמבקש להתגונן מפני נחשולי האינפורמציה המגמתיים והרדודים המציפים אותנו מכל עבר.

באופן אידיאלי אמורה היתה העתונות להיות מין כלב שמירה שנושף בעורפם של פוליטיקאים, בעלי ממון ושררה ומזכיר להם שיש גבול לכח ולשררה. אך לדברי כשר, תמונה זו רחוקה עד מאד מהמציאות התקשורתית הקיימת. כלב השמירה הפך מזמן לתוכי נודניק שחוץ מלצווח ולהפריע לדיירי הבית אינו עושה מאומה.
האמנם נושפת העתונות בעורפם של בעלי ממון? הוא תוהה. הרי העתונות כולה וגם חלק לא מבוטל של ערוצי הטלויזיה, נמצאים בידי בעלי ממון. האם הכונה לכך שבעלי הממון של עולם התקשורת נושפים בעורפם של בעלי הממון האחרים? האם הנשיפות האלה מועילות להמוני האזרחים, שאין להם דבר וחצי דבר עם בעלי הממון, שלא לדבר על הממון עצמו?...
הדימוי ההירואי שבו אוהבת התקשורת להתגנדר, הוא אומר, אינה יותר מאשר פוזה חביבה ותו לא: הפוזה של הכלב הנשכן, האנטי-ממסדי. ''זו ססמת מכירות טובה כאשר קהל הקונים מעונין בתמונות של כלבים נושכים כדי לנוח מעמל היום ולהתבדר באופן גס וקליל. כל כתבה שולית, כל תכנית סתמית, כל דיסה פשטנית של קש וגבבה הם בגדר ''תחקיר'', ''חשיפה'', ''נשיכה''. קורא, מאזין או צופה של תקשורת מצויה, אם יש בו שמץ של עצמאות, קורטוב של אחריות, אפס קצה של בקורתיות, רואה מעצמו עד כמה הדברים בטלים. הצרה היא שלא חסרים קוראים חסרי עצמאות, מאזינים חסרי אחריות, צופים חסרי בקורתיות''.
לדעת פרופסור כשר ההכרה הבסיסית אותה צריך הקורא הבקורתי להפנים היא שהתקשורת אינה מספקת מידע אלא בידור. הכותרות, הצלומים, הסגנון והתוכן כל אלו מיועדים לספק לקורא מנת דרמה יומית שחומרי הגלם שלה אמנם לקוחים מהאקטואליה אך לא בהכרח משקפים אותה.
''הייתי רוצה שכל אזרח יבין שבדרך כלל אין דבר כזה ''חשיפה'' תקשורתית'', הוא אומר. ''העתונאי לא ''חושף'' כלום. העתונאי המצוי הוא צנור לפרסום המוני של סחורות מכל מיני סוגים. האם נכון לומר על כתבת מסוימת בערוץ הראשון שהיא ''חשפה'' את הקלטת של פריצקי כנגד פורז? היא היתה הכתובת אליה העביר מי שהעביר קלטת עסיסית כדי שהיא תפורסם ברבים. זה היה צעד אנטי-ממסדי? מה פתאם? זו היתה מלחמה פנימית בתוך הממסד. גורם אחד בממסד השתמש בתקשורת כדי לתקוף גורם אחר בממסד. התקשורת עזרה לגורם הממסדי האחד, במאבקו נגד הגורם הממסדי האחר... מטאפורה יותר טובה לתקשורת מ''כלב השמירה של הדמוקרטיה'' היא ''צנרת הלכלוך של הדמוקרטיה''.
כשר גם מצביע על כך שהתקשורת עצמה פטורה מכל עול של אחריות או בקורת. אין כלב שמירה שישמור על ''כלב השמירה''. ''מי שהבית יקר ללבו ורוצה שהכלב יעזור לו לשמור עליו, צריך לבדוק את הכלב. יתכן שהכלב פחות טוב ממה שחושבים, אולי אפילו גרוע, גם אם הכלב עצמו חושב שהוא כלב לתפארת, שהרי הוא נובח על כל מה שזז ולפעמים נושך... אם התקשורת מתיימרת לשרת את זכותי לדעת, אני רוצה להיות בטוח שהיא מסוגלת לעשות זאת''.
מדורי הרכילות וה''סאטירה'' למיניהם היא בעיניו בטוי להתנוונות התקשורת. ''מדורי הרכילות נועדו לספק יצר נמוך של מציצנות שעלול, אם גם לעתים רחוקות, להביא לתוצאות הרות אסון ואפילו לענינים של חיים ומות... בתוכניות האלה הכל עומד על ביזוי ושמחה לאיד. מי שיחשוב לרגע, על מה ולמה הוא צוחק, בתוכניות כאלה, לא יהיה לו מנוס מן המסקנה, אליה ניתן להגיע בקלות ובמהירות, שהוא מתענג על חולשת הזולת... ומה זה ''סאטירה''? כל גס רוח, זב ומצורע יכול להתהדר באצטלה של בעל ''סאטירה''. מה קורה בתוכניות סאטירה? לועגים לאנשים, באופן גס, רדוד, מרושע, אכזרי והצופים צוחקים מזה. איזה בידור, איזה הומור פנטסטי... להתפלש בשמחה לאידו של הזולת בחולשתו, להתמוגג מלעג מגושם לזולת, תגובה עלובה על גרוי בידורי נואל''.
פרופסור כשר אינו קונה את התירוץ בנוסח ''זה מה שצבור הקוראים רוצה לקבל'' מאחוריו אוהבים אנשי תקשורת להסתתר. לדבריו, הרצון הזה הקיים כביכול בקרב הצבור היא התמכרות שהתקשורת עצמה יצרה. ''התקשורת השחיתה את צרכני התקשורת לאט וביסודיות. גם הם נעשו מכורים לאופי הבידורי של התקשורת, הזול, הקליל, הצהוב.... הקהל הרחב ממש לא מרוצה מן התקשורת, אבל הוא ממשיך לצרוך אותה בהמוניו. זו תופעה מוכרת מעולם ההתמכרות''.
כיצד איפה יתמודד הצופה, הקורא והמאזין המצוי מול ההשפעה השלילית שיש לתקשורת על חייו ועל עולמו הפנימי? לכשר אין פתרונות קסם אבל הוא מצביע על כמה תובנות בסיסיות הנחוצות לצרכן התקשורת העירני והבקורתי.
''קודם כל,'' הוא אומר, ''תבין מהי תקשורת. תבין את התופעה הזאת, את מרכיביה, את רוחה, את כחה, את מגרעותיה, איפה היא עוזרת לך, איפה היא מפריעה לך. שנית, אל תיסחף, למד לשחות, גבש את קשת הנושאים המענינים אותך בחיים, באמת ובתמים וחפש אותם, אל תחכה שהם יגיעו אליך מעצמם, מן המרקע או מדפי העתון. אלה החיים שלך, נצל אותם היטב. סבא שלי, הרב מנחם מנדל כשר, אמר לי פעם מה היחס שלו אל נצול הזמן. בחייו, הזמן היה משול למיכל של יין יקר. כל רגע נמזגת טיפה מן המיכל. יין יקר, לא תניח לו להתבזבז. כל רגע מזמנו, גם מזמני, גם מזמנך, הוא יקר מפז. אל תבזבז אותו על התמונות המזדמנות מעצמן, השתמש בו כדי להגיע אל התמונות שאתה באמת מעונין בהן. אתה יכול ליצור לעצמך הרבה ערוצים משלך.... כל דבר עדיף על פני הרביצה כמו בול עץ בכורסה''.
''ועוד אני אומר - חשוב על אכות. כל מה שאתה נוגע בו, חשוב על אכותו. אם זה סרט, שיהיה סרט טוב. אם זה ספר, שיהיה ספר טוב... אלה הם החיים שלך, למה תרשה להכניס לתוכם מוצרים בעלי אכות זולה, כאשר בלי קושי אתה יכול להכניס לתוכם רק מוצרים באכות גבוהה יותר. בידך לקבוע אם חייך יהיו מלאים, עשירים, עמוקים, אכותיים או שהם יהיו חלולים, דלים, רדודים, עלובים. כל אחד יכול לנהל חיים באכות גבוהה, ערכית, חברתית, תרבותית. חבל להחמיץ את ההזדמנות הנדירה''.

שירהW

דרג את התוכן: