הפגישה בינינו אירעה בערב שוטטות בגן העצמאות לפני 20 שנה. לבשתי את ג'ינס הבורדו שלי אשר חיטב את גזרתי ומשך אחריי מחזרים אטרקטיביים. קומתי הגבוהה הייתה סימן היכר. נתקלתי בנסיונות חיזור אף מגברים נשואים שהיה להם ערב פנוי מהאישה לרגל נסיעה או סידור אחר וניסו לשכנע אותי להתלוות אליהם למיטתם המשפחתית אשר חלקו אותה יחד עם נשותיהם.

אני כמובן סירבתי כי אף שגברים נשואים מבחינתי היו סקסיים ומושכים והיוו מבחינתי תעודת עניות לסקס טוב, כי לספק אישה במשך שנים ולשמור על שלמות הנישואים זה לא דבר שהולך ברגל ואפילו לא ביד. לחשוב גם שאחרי כמה הריונות היא מקבלת צורה של חבית שלא הייתי מסוגל לגעת בהן עם מקל.
לכן אני מאוד מכבד גברים נשואים שמתחתנים עם בחורה שעשתה דיאטה ערב החתונה ונראתה נסיכה לערב אחד ויום אחרי החתונה תקעה סברינות עם קצפת ודובדבן ומהר מאוד שינתה את צורתה לבובה של מישלין. במקרה של תקר בג'יפ ניתן להשתמש באחד הצמיגים כגלגל ספייר. אני כמובן רחשתי כבוד למוסד הנישואים והייתה זו מעין בגידה מבחינתי לצאת עם גבר נשוי. אף שלימים שיניתי את דעתי כי מה שגבר נותן במיטה אישה לא יכולה לתת ולהיפך.

"היי מה קורה?"
"הכל סבבה מה איתך?"
"אני בסאטלה מהבירה" ענה כשהוא מחזיק פחית בירה בידו האחת ובשנייה סיגריה.
"מה מצב החרמנות?"
"אני צריך לראות אותך הולך קדימה ואחורה ואז להחליט אם אתה מושך אותי..."
אני כמובן נעניתי לבוחן הפתע ופסעתי הלוך ושוב כמו על מסלול דוגמנות שנסלל במיוחד עבורי בקרחת היער של גן העצמאות ז"ל
כנראה שחירמנתי אותו והוא הציע להתלוות אליי לכיוון הבית שלו שם גר עם שותף בעיר אחרת לא רחוקה משם
"בוא ניסע אתה נייד?"
"כן כמובן החיפושית שלי חונה לא הרחק מכאן"
פסענו יחד לכיוון האוטו כשאנחנו קצרי רוח להגיע למיטה...
עלינו יחד לדירה שם גר השותף שהחל לצעוק עליו מדוע לא חזר בזמן וכי הוא דאג לו מאוד.
"אני התייבשתי בחדר שומע מריבה קולנית בין שניהם כבר ירד לי החשק קמתי והלכתי הבייתה.

לאחר תקופה נוספת פגשתי במקרה את השותף והזדיינו כמו שפנים היה זה סמוך למלחמת המפרץ אף יצא לי לבלות איתו בחדר אמבטיה שהיה מבחינתי חדר אטום שם חלקנו יחד שק שינה כששנינו שוכבים יחדיו בעירום ומחובקים חזק. הוא לא הבין מה עשיתי עם עמי כי לדעתו אני בכלל לא הטיפוס שלו. אבל האמת נמשכתי לאישיות המסקרנת שלו. מראה אירופאי עם מבטא מארץ אחרת ונמשכתי לגוף הנערי לבנבן ואתליטי. משהו פרוע בהתנהלות שלו משך אותי אליו משהו בסליזיות שלו שמשך אותי ושאב אותי לבקש את קרבתו.

נכון שעם עמי הייתי הגבר האקטיבי אבל עם השותף הייתי הגבר השברירי העדין שזקוק להגנה של גבר חזק בוגר צבא ועם שני ארונות קבורה על הכתף.  שם הרגשתי בטוח בתוך גוף שרירי שעוטף אותי בביטחון כמו אבא שמחבק את הבן שלו ואז העולם נהפך למקום בטוח יותר. אז הוא היה בשבילי חיבוק של ביטחון ועם עמי הרגשתי סוג של גבר מזרחי שמפנק את הנערה האירופאית שלו.
לומד גינונים של גבר נשוי כלפי אשתו הצעירה. שני הצדדים היו קיימים בתוכי. וזה היה כמו משחק תפקידים שמילאתי כל פעם עם שותף אחר.
היחסים היו מאוד מעניינים.

"ספר לי על סבתא שלך"
"למה לך לשמוע על סבתא שלי שמתה?"
"ספר בלי הרבה שאלות"
"בעצם אמא של אבא נפטרה במלחמת המפרץ ואבי לקח את זה מאוד קשה. הוא היה קשור לאמא שלו מאוד. הוא היה בדיכאון עמוק וכשנכנסנו לחדר האטום הוא סירב לשים את המסיכה על פניו"
"יופי עכשיו תשתין לי בתוך הפה"
אני הייתי בהלם מהמעבר החד אבל שיתפתי פעולה הפקדתי את איברי בתוך הפה החם של עמי והשתנתי. הוא בלע בשקיקה כל טיפה של שתן. הרגשתי את הפה שלו מתמלא השתן חם ועוטף את הזין שלי יחד עם ליקוקי הלשון החמה שליקקה את השתן בתאווה רבה כמו נקטר האלים.
הייתה לי זו חוויה ראשונית עם שתן ונראה לי קצת קינקי אבל זרמתי תרתי משמע.

ימים אחרים באתי לאסוף את עמי ונסענו יחד לים עם הכלבה שלו. ישבנו בחול החם והוא לימד אותי מילים של שירים בשפה זרה שנורא רציתי ללמוד. הוא השמיע לי שירים מארץ מוצאו ואני מאוד אהבתי והאזנתי בכיף לשירים. הרגשתי שאנחנו יחד בכיף. הזיונים נדחקו הצידה וזה נהפך יותר לקטע ידידותי. לימים הוא פגש את חברו זה 19 שנים וחיו ביחד. כשאני בעצם מתגורר לא הרחק מהם ומגלה ששותפתי לדירה היא המנקה שלהם וסיפרה לי על לילות הזיונים שהיא באה אחריהם לנקות את הדירה ומצאה קונדומים זרוקים ברצפה. כשבאו לבקר אצלי בדירה עם השותפה זה היה קצת מוזר לבקר בדירה שהעוזרת הייתה בה שותפה.

השנים חלפו ואני פגשתי את עמי בכנס נשאים ואף בבית מרקחת כשאנו ממתינים יחד לקבלת התרופות. הייתה הבנה שבשתיקה על נתיב גורל משותף בהידבקות בנגיף האייג' איי וי. היום בבוקר התבשרתי שהוא נפטר לא מזמן דלקת ריאות ולא מאיידס. מאיידס כבר לא מתים אנשים תפנימו. גם לא נדבקים מנשא שלוקח טיפול תרופתי והולך כמו שעון כל שלושה חודשים להיבדק. להיפך הוא בריא יותר מאנשים "בריאים".

בן זוגו סיפר לי שהיה קשה לאבד אותו ואני הייתי בהלם גמור לחשוב שהוא כבר לא איתנו בין החיים אבל למעשה ההידבקות בנגיף נוצרת בנקודת זמן שהנפש חלשה ואתה בזמן משבר. יחס החברה לנשא האייג' איי וי כאילו זו מחלה מזוהמת שמקבלים אותה דרך התחת יש בה מן הסלידה וההגיון לכאורה. אבל אם תשימו בצד את הדיעות הקדומות תבינו שמעידה חד פעמית עלולה לקרות לכל אחד מכם. מספיק ערב אחד של חוסר שפיות זמנית של זיון ללא קונדום גורם לך תוצאה הרת גורל לכל החיים. נכון שחיים עם זה אבל נכון שהחיים חוזרים אליך במתנה כמו תינוק שלומד ללכת מחדש. יש לך שותף לדרך שכל הזמן טופח לך על הכתף ואומר לך "הי אני כאן מאחוריך".

חרושת השמועות שנולדה כאן באטרף ומעבר לו מי עומד מאחורי הכינוי "נשא מקומי" ואף שחשפתי את זהותי בפני לא מעט מגולשי אטרף ואף בפני אנשים שאינם נשאים. הביאה לרכילות זדונית אשר מנסה להוציא אותי מארון הנשאות. רוע הלב של אנשים בקהילה לא יודע גבולות. כבר יודעים לכנות אותי בשם הפרטי שלי ורומזים לי בדרכים לא דרכים לגבי זהותי האמיתית. אז לכל אותן נשמות "טהורות" אני רק יכול להגיד לכם שאני ממש לא מפחד מכם. הסיבה שאני עדיין שומר על כינוי "נשא מקומי" היא בגלל כבוד לאבא שלי. הוא כנראה עדיין לא יודע. האחים שלי יודעים ומפנים לי את גבם. המשפחה המורחבת יודעת ואולי גם סיפרה לאבא שלי. אבל אנחנו לא מדברים על זה. אף אחד לא בקשר איתי. אני לבד מתמודד עם הנשאות. לא בא לבכות על חלב שנשפך. רק להסב את תשומת ליבם של חברי הקהילה שיש אדם מאחורי הכינוי נשא. זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מכם. מי יודע אולי נסיונות קבלתי לעבודה חדשה נתקלים בקשיים בגלל חרושת השמועות הזו, כי מי ירצה להעסיק נשא בתוך משרדו ביודעין?

הדחייה של נשאים בחברה וחרושת השמועות כמו אש בשדה קוצים עלולים להזיק לנסיונות של אדם לקום ולשקם את החיים שלו. החרדה מפני הגילוי יכולה לערער את נפשו של החזק באדם. תפסיקו לתת גזר דין רודף לנשאים. אנחנו בני אדם בדיוק כמוכם ורשאים לחיות את חיינו כמו כל אדם "בריא". אז תפסיקו לרדוף אותנו ולהזהיר את העולם מפנינו. תשמרו על סקס בטוח עם קונדום ואל תפילו את האחריות רק על הפרטנר שלכם לסקס. סקס עם נשא מתרחש בכל יום ויום אפילו מבלי שתעלו על הדעת שאתם שוכבים עם נשא. עליכם להתייחס לכל אדם ואדם כאילו הוא נשא על מנת לשמור על עצמיכם. זה שאני לא נקטתי בזהירות המתבקשת לא הופך אותי למושא רדיפה של קהילה שלימה. המצב הנפשי שגרם לי להדביק את עצמי בנגיף צריך להיות תמרור אזהרה לאלה ביניכם שעדיין לא נדבקו בנגיף. נכון שלא מתים מזה אבל זה מגביל בהרבה בחינות. כל מערכת יחסים בעצם מוטלת בספק בגלל קיום הנגיף ברקע. אז תפסיקו לרדוף נשאים ולהחרים אותנו בחברה. די לאפלייה בתוך הקהילה. קחו אחריות על בריאותכם ולא תידבקו בנגיף. נשא בריא לא מדביק תפנימו.