אני עוצם עיניים לרגע ומשקיט את המחשבות. תוך מספר שניות מהעלמות המילים מופיעים ייצוגים ויזואליים של הדברים שמקננים בי, כמו חלום זוטא. פולסים קטנים של אור משתחררים ויוצרים תבניות שמוקרנות על החלק הפנימי של העפעפיים.
*** רעיה שואלת לשם המשפחה שלי. זה רק כי אין לה כישורים חברתיים. ראיתי את זה מהרגע הראשון, זה ניכר בתנועות הידיים המשונות שלה, הצ'פחות שמגיעות בתזמון הלא נכון, היציבה שמדי פעם נפרמת ומגלה את הילדה הקטנה והבודדה. האחרים לא שואלים שאלות, כשהנושא עולה הם פשוט יודעים. לא תשמע מהם "זה וזה סיפר לי", זה תפוח אדמה לוהט, עובר בין כולם. אצלה יש חיוך קטן של ממתיקת סוד. מעניין אם היא תתקפל לי מול העיניים כשהמוות שוב יבוא לבקר.
***
אני מסתכל על נתחי הבשר שמונחים על השיש ועולה בי גועל. כשהאוכל מוגש אני שוכח שחצי שעה לפני כן תהיתי אם אני צריך לחזור להיות צמחוני. דרווין לא השתמש במילה חמלה, הוא כתב על סימפתיה, סימפתיה שהולכת ומתעדנת, מתפזרת כלפי כל היצורים החיים. אני יודע שהוא חזר וקרא את יוּם לפני כתיבת "מוצא האדם", הוא טרח לציין את העובדה הזו. את הבודהיזם הוא לא מזכיר בשום מקום, למרות הדמיון בהשקפות שקיים בלא מעט מקומות. אני חושב שזה נבע ממנו. זה קצת מקל עלי.
***
מכוון הפסנתרים מסביר לי מה עוד זקוק לתיקון ותוך כדי הסברים מחווה ביד שמאל תנועת "מזומן" כמה פעמים. הוא אפילו לא מודע לזה. אני יודע שהוא אוהב את התנועה הזו כי הוא השתמש בה כשדיברנו על ענייני כספים. לא, זה לא יהיה זול, אני יודע את זה עוד לפני שהגיע האימייל עם הצעת המחיר.
***
אני לא יודע מה להגיד. לא יודע אם יש מה להגיד. לא רוצה לחשוב על זה.
*** |