מאמר מרגש כתב היום גדעון לוי לכבוד אורי אבנרי שהגיע לגיל 87. אך כרגיל אצל גדעון לוי העובדות נכונות אבל הדרך שבה הוא מפרש אותן מוטה לטובת תפישת עולם, שכרוניקה של 130 השנים האחרונות מוכיחה בעזרת נחלי דם, שהיא מוטעית.

כותב גדעון לוי שאבנרי "הלך כעמוד אש הרחק לפני המחנה" אך שכח לציין את העובדה המצערת ששם לא המתין לו עם יד מושטת איש מאויבי עמו. ואילו עמו, בחושי הקיום הבריאים שלו, נזהר מלהתקרב אל אותו "עמוד אש" רעיוני - שם היה וודאי נכווה אם לא נשרף.

כותב גדעו לוי: "דן בוושינגטון ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, איש הליכוד, ברעיונות שאבנרי העלה 40 שנה לפניו". אך שכח לציין ששם בוושינגטון יושב מולו אבו מאזן שמייצג רק את עצמו. את רובם המכריע של הפלסטינים מייצג החמאס שמוכן לקבל מישראל רק את העלמות הישראלים מארץ ישראל.

ממשיך וכותב גדעון לוי: "החברה הישראלית הייתה צריכה זה כבר לבקש סליחה ומחילה מנביאה המושמץ והמנודה , להביע חרטה על עשרות שנים מבוזבזות של דם שנשפך לשווא רק כי לא שעתה לעצתו". וכי מדוע? האם הדם הפסיק להישפך למרות אוסלו שבה ישראל החלה עוד ועוד לפלסטינים כדי להגיע לשלום אמיתי? האם החמאס, למרות ויתורי ישראל, השלים עם קיומה כדי שהמשא ומתן יהיה כן ואמיתי בין כל הישראלים לבין כל הפלסטינים?

וממשיך וכותב גדעון לוי: "הוא היה עם הראשונים והאמיצים שנלחמו בממשל הצבאי". והוא צדק?!? הרי קמה אירידנטה ארסית בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל שהפכו אזרחים מאז בוטל הממשל הצבאי אי שם בשנות הששים של המאה הקודמת. אירידנטה זו גדלה מאז מדי יום וחותרת להשמדת ישראל, רצון מוסווה מאחורי הסיסמה הפלסטינית "מדינת כל אזרחיה". בראשה של האירידנטה הפלסטינית עמד עזמי בשארה, ממשיך דרכו במוצהר של נשיא מצרים גמאל עבד אנאצר, שנתפס בבגידתו במדינה בעת מלחמה וברח. ממשיכת דרכו היא חנין זועבי - הצפע שמייצגת בכנסת בדיוק את מה שרוב הפלסטינים, בישראל ומחוצה לה, רוצים שיקרה למדינה של היהודים.

על כן דעתי, בניגוד מוחלט לדעתו של גדעון לוי היא, שלו ישראל הלכה אחרי "עמוד האש" של אורי אבנרי היא לא הייתה קיימת כיום כמדינת הלאום היהודית.