ראש השנה במקרא ובמשנה.

 ראש השנה הוא בעל מסר כפול,

ציון ראשית השנה - ראש שנה חדשה חוגגים בתפילות , סעודות, וברכות שהשנה החדשה תביא בכנפיה.

יום הדין - המציין את סיום השנה החולפת.יום של עשיית חשבון נפש עם עצמך, חבריך ואלוהים.

במקרא לא מוזכר ראש השנה אלא ראש החודשים,

המקום היחידי שמוזכר ראש השנה הוא בספר יחזקאל מ פסוק 1 "בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"

שמות פרק יב : א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה..... 

במדבר פרק כט: " וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם".
ויקרא כ"ג :"כג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ.  כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  כו וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה".

 כלומר, בתקופת התנ"ך, חודש תשרי הוא החודש השביעי- והוא כלל אינו ראש השנה אלא "יום תרועה"! מקור מנהג התקיעה בשופר לקוח מהציון בתורה של "יום תרועה".   אם כן  מתי הפך תשרי לחודש הראשון?

מתי הפך א תשרי לראש השנה?

בשנת 586 הגלה נבוכדנצר מלך בבל את תושבי ממלכת יהודה לבבל. בחיי הגלות, אימצו היהודים הגולים את מנהגי הבבלים, בין השאר את חלוקת השנה לחודשים. בתרבות הבבלית, חודש תשרי היה החודש הראשון בשנה. מקור השם "תשרי"- מהמילה הארמית "תשריתו" שפירושה התחלה. הגולים ששבו לארץ ישראל, "שבי ציון" בשנת  539 לפני הספירה , הביאו איתם את מסורת תשרי כחודש הראשון.

 אם כן  ממתי א תשרי הוא ראש השנה?

במשנה (התורה שבעל פה, נערכה במאה השניה לספירה ע"י רבי יהודה הנשיא), בסדר "מועדים" במסכת ראש השנה פרק א כתוב: "

"ארבעה ראשי שנים הם:  באחד בניסן, ראש השנה למלכים ולרגלים.  באחד באלול, ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, באחד בתשרי.  באחד בתשרי, ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות.  באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין, בחמישה עשר בו."

 בהמשך אותו פרק במשנה, מתווספת משמעות חדשה ל"ראש השנה": 

" בארבעה פרקים העולם נידון....בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון (כנראה- צאן) שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" (תהילים לג,טו)..."

ואם שרדתם את השעור על קצה המזלג אז כמובן שלא אוותר על ברכה חמה לראש השנה.

יצור מוזר ונפלא הוא האדם.

בין מכות ואכזבות,

בין נחלי כשלון וגלים של שנאה,

מנווט הוא את ספינת התקווה.

ראש השנה הוא חג משאלות הלב!

חג שבו נייחל ובו נבקש:

שתחל שנה וברכותיה.

שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה, מתוקה כדבש.

שתבוא שנתינו שלום וימינו חיים!

שישאו עצינו פריים ושדותינו ירוו מים.

שיהמה ביתנו אדם, ויהא צעדנו איתן.

שהאויר יתמלא משק כנפי תקווה

לשנת שלום, תנופה התחדשות ואהבה.

בהערכה ואהבה ממני,

תמר.