0

2 תגובות   יום ראשון, 5/9/10, 21:29

הרגשתי שאפשר להיות רק

בשר ודם

איש רחוק

אישה קרובה

ומילים

מביאות

את

האור

אל החור

----------------------

על הרצפה

שעה ארוכה

 

 

שלא יכולתי להזיז

וחשבתי על כל מה שנוגע

בי

מלמטה

כשבעצם הייתי צריכה לא

לחשוב.

להתרכז במה שכלום

אחרת

אפשר היה להשתגע (שזו לכשעצמה אופציה שתמיד קרצה לי. חלוק, שוטטות וחוסר אחריות. זה קצת יותר מורכב להשתגע ולהמשיך לחיות.)

-----------------------

חלמתי

איזה קול

שהקריא לי

פעם אחת

או

אתמול כש

או

אבי אברהמי 097645464

או

מעשה בחמישה בלונים.

 

הקשבתי להכל

ושמעתי כל מילה

אם כי

לא זוכרת כלום

וזוכרת את הקול

------------------------

באתי רק לבדוק את האקוסטיקה של

ההד

(פעם קרטונים של ביצים על כל הקירות. תנובה במרתף. חולצות שחורות עד מתחת הברך. שיער סתור ומסתיר. שרשראות כבדות. איך מתחת היו הדברים

לבנים.)

----------------------

נגעתי וננגעתי

ויר אחותי, את ארורה ונהדרת.

עדיין

לא הייתי מוותרת.

לא הייתי מתירה.

לו הייתי מותרת. (ואל תגלי אם זה קובוץ או חולם)

----------------------

אשמנו? בגדנו? גזלנו? דיברנו דופי ולשון הרע? וכיוצא בזה חטאים

לדפוק את היד

על החזה (גם את הצליל הזה אי אפשר לכתוב במילים)

תעתענו. הבהבנו. כתבנו.

---------------------

ממה שאני זוכרת יש אור כתום מאד בבית הכנסת בשעה חמש עשרים ושש לפני השעון חורף. החלונות שפונים מזרחה, שנים עשר השבטים (בצד הזה יש ארבעה) צבועים בכל מיני צבעים.

-------------------

ימי שישי בצהריים, נפלה בחלקנו זכות- ככה כולם אמרו (היום אני יודעת). להיות הילדים של אבא. ולהיות אחראים על הביכנסת לפני שבת. שלושה (או ארבעה, או רק שניים. תלוי) ילדים מקבלים מפתחות של היכל גדול (עם כיפה. אז הייתי אומרת שהיא עצומה) וצריך לעבור לסדר לנקות. היינו לרוב מוצאים סוכריות שנשארו משבת שעברה. לפעמים, אם חגגו משהו למישהו באמצע השבוע אז היו גם מטבעות, ופעם אחת שעון ופעם צ'ק שלא ידענו (לראשונה ולאחרונה) שזה כסף. בשבת הלכתי רק בבוקר, כי אז כל הילדים. והייתי מרגישה אחריות על המושבים האלה, והמעמדים של הסידורים. כולם עברו תחת ידיי ושמרו איתי סוד. שמר איתי סוד השקט שעמד והריח שהתמיד כשסיימנו הייתי חושבת על זה שעוד ארבע שעות המקום יתמלא באנשים שבכלל לא מכירים את הכיסאות האלה. רק באים ויושבים ועומדים. איך לא חשבתי מידי פעם אם יש לי בעיה חברתית אם אני מתחברת

לכיסאות.

(קצת כמו להשתהות עם נמלים, לתהות מה הן רואות. לחשוב שהכרתי מקרוב נמלה כשהיא מתאמצת עם הפירור הזה. ולא לחרב לה. אפילו שיש עוד מיליוני מיליונים, וזה לא שיש להן ממש משפחות שבהן טורקים דלתות ומקריאים סיפורים ומדליקים נרות. רק נמלים (פעם זה היה נמלות). אז זה קצת ככה כמו הכיסאות.)

------------------

ובין שמיטה להר סיני. אפשר לי להגיד שמשה שמט את הלוחות (סדוקים?) בהר סיני.

אני, אישית, יורדת מן ההר (סתם גבעה) ושומטת. ככה סתם. קצת קרעים, לא משהו שאי אפשר לאח ות. או לתפור אצל חייט.

-------------------

וריחות של תחתונים (בסוף היום)

וריחות של מזיעים (בגינה (או בגינה) או במיטה )

וריחות של נמלים מתות זה רע (אבל אי אפשר היה שלא לשלוח את היד)

וריחות של ספרים חומים מאד (יש לנו בבית הגדות של פסח ממרוקו. ובספרייה העירונית איזה אסון)

וריחות של חולצות חדשות (יש חנויות שזה חוזר עם ריח של סיגריות)

וריחות של חצאיות קצרות אחרי יום של דם (בילדות זה היה אחרת, הריח. או שרק לי זה היה פעם מסריח)

וריחות של זקנים (כמו משהו שנתקע ולא גדל. למרות שזה הפוך)

וריחות של אחיינים (זה נקי גם בערב מיד מהגן של החול)

וריחות של בית סגור (כמו לבוא לקבר פתוח)

וריחות של גן סגור (סתם ריח עצוב)

וריחות של פצע חדש (זה דם אחר, מרוחם)

וריחות של איש שיצא מהמזגן (וריח קריר זה לא ממש ריח)

וריחות של נסיעה לדרום (חול שעף לאוטו אם יש מזל ובאים בסופה של הסופה)

וריחות של סוכריות ישנות (שנדבקות לצד הפנימי של השיניים, וחייבים אצבעות, ואז נראים כמו מלתעות)

וריחות של שעווה חמה (זה ריח שמזכיר שכואב אבל פחות)

וריחות של בתים של זרים (זה תמיד הדבר הראשון ששמים לב)

וריחות של מלון תפל (מי בכלל קונה מלון, סבירות לאכזבה גבוהה. תמיד אני אומרת לו. זה לא עוזר)

וריחות

חדשים

שעוד

לא

באו

לי

לאף

אי

אפשר

לי

לדמיין

 

 

 

דרג את התוכן: