חברים יקרים!

קיבלתי במערכת המייל הפרטית בקשות  להעלות את הסיפור גם עבור אותם חברים אשר אינם חברים ברשת ה'פייסבוק', לכן הנה הוא פה לפניכם.

סיפור צלילה חדש (בן 5 פרקים), רובו פרי דמיוני בכיכובם של כמה וכמה כוכבים אשר בחרתי להעלות ולתת 'במה' נוספת. הסיפור נכתב במקור ביוני 2010 בעת ביקור דרומי והכרות ראשונית עם 'אירועי גביע המצולות'.

אנא שימו לב, אין להעתיק את הסיפור או חלקים ממנו מבלי לקבל לכך את אישורי מראש.

תיהנו, שבוע טוב וחג שמח

שלכם

ליאורה זר-אביב

פרק א'

מאוד התרגשתי לקראת הנסיעה. מאוד.

לא בגלל שסוףסוף נחלוק חדר ביחד ואולי מיטה. אני והוא. זה רק בגלל ש...אחותי מצטרפת! איזה תענוג! מלא זמן שלא בילינו ביחד, מאז אותה נסיעה הזויה לפיליפינים. אני ו'אריאל' (שם בדוי).

'אריאל' ו'סימבה' (שם בדוי) כבר מכירים. הם הכירו באותו ערב שאני והוא הכרנו. וזרמנו יפה שלושתינו, אפילו שאני ממש לא בעניין של שלישיות, אמרתי ל'סימבה' בפירוש אותו הלילה – אני אישה של גבר אחד. 'סימבה' הוא דווקא כן בעניין של שלישיות, כך הוא סיפר לי, מייד נתתי בו מבט בוחן, עוד מבט חוקר ועוד אחד כזה עקום ואמרתי–

'אתה רציני?!' שאלתי בחשדנות

הנהן בעיניים ערמומיות כחיה הממתינה להסתער על הטרף

'אחסה יא מגעיל!!' מייד הטחתי בו

'אני אלמד אותך מה שתרצי' הבטיח לי, מושך אותי אליו

'לא צריכה שתלמד אותי כלום, מפגר! למה מי אתה בכלל?!' מייד הרחקתי אותו ודחפתי את המיטה שלי שני מטר מהמיטה שלו. אמרתי לכם כבר, אני בחורה טובה, ישרה והגונה. ומה אם יש לו מחלות, בטוח 'חטף' משהו מכל ה******* האלה שלו, ועוד היה מספר לי שהוא 'גבר נשוי', שלא 'פזל' הצידה 20 שנה... נו.. באמת!

כבר ביום חמישי 'אריאל' הגיעה. אני כמובן כבר ישנתי. הייתי גמורה מעייפות. אין לי מושג באיזה שעה היא הזדחלה למיטה שלי. אח"כ, מאוחר יותר, ליתר דיוק מוקדם מאוד, השעון היה על ארבע וחצי ואז כמו בימים הטובים עשיתי לה השכמה-

'אריאללללל, יאלללללללה!!!!!'

אין תגובה

אני במקלחת...

'אריאללללללל!!!'

אין תגובה

עושה לי קפה ויוצאת החוצה לשתות במרפסת, חושך בחוץ..

'אריאללללללללללללללללל!!

'חותכת בצל לחביתה, מדליקה את הגז, מערבלת ביצים

'אריאלללללללללללללללללללללל!!! נו... קומי כבר!!!' עננים ריחניים במטבחי..

'טובב' היא עונה בקול רדום ולא זזה

שעה חמש כבר...

החביתות מוכנות, הלחמניות בטוסטר

'אריאללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל'

'אני קמה אני קמה'

היא קמה...

מלפפונים חמוצים, לבנה, סכו"ם, מים קרים, פירות, הכל לצידנית.

היא מתלבשת באיטיות...

נשאר עכשיו להעמיס את התיקים הכבדים לרכב, 'אריאל' הזאתי, לא עוזרת לי בכלום.

היא מתאפרת הפרינססה...

אני חוצה את המרפסת, המדרגות, השביל, החצר, לרכב, פותחת הדלת, מרימה את התיק הכבד ו-

'אייייייי!!!!!!'

 נתפס לי הגב

'אריאללללללללללללללללללללל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!'

'מה!' היא צועקת לי בחזרה, האור אצל השכן נדלק

'נו! בואי כבר! אנחנו נאחר'

'אריאלללללללללללללללל, תרימי את התיקים, הלך לי הגב' אני מבקשת בגמגום מתנשף.

זהו הכל בפנים.

בסוף הנענו. יאלל'ה דרומה. איזו הקלה.

סוףסוף אחותי נוסעת איתי לעיר השמש הנצחית, חשבתי שיהיה לנו כזה כיף לבלות קצת זמן איכות ביחד, לשמוע מה עובר עליה, איך בבית וכו' וכו'. אבל החוצפנית הזו, כבר בהתחלה,  כשהתחלתי עם -

'נו.. 'אריאלל', אז איך החבר החדש? ספרי'

'ליאור, עזבי אותי, אני מתה לישון, חזרנו בשתיים בלילה אתמול'

'מה לישון? נו.. 'אריאל', יש לנו שעתיים עכשיו לשוחח, תספרי משהו.. נו..'

ישר שמה את האוזניות שלה ונרדמה.

פרק ב'

איחרנו בשעה.  איזה לא נעים. מזל ש'סימבה' לא כעס, להפך הוא שמח. אמר שבזכותנו הוא ישן עוד שעה. אז הכל בסדר.

שמחתי לראות אותו. מאוד. קצת הצטערתי שלא נוכל לדבר ביחידות כי 'אריאל' איתנו אבל למרבה הפלא היא עדיין הייתה עייפה, אז כמו שהנענו מב"ש, היא הלבישה על עצמה את האוזניות ונרדמה על המושב האחורי. ואז דווקא מאוד שמחתי.

זהו. אני ו'סימבה' עכשיו לגמרי לבד, אנחנו יכולים לדבר על מה שבא לנו ...

אמרתי לו מייד-

'תוריד ת'ידיים!! השתגעת?! אסור בזמן נסיעה!!! חוצמזה שזה שאתה ב'הליכים' זה אומר שאתה עדיין נשוי!! אז שלא תחשוב על זה אפילו!!'

'סימבה' הוא נהג שודים. אני ממש לא רגועה כשאני איתו ברכב, כל חושיי דרוכים לכל אירוע (חס וחלילה, חס ושלום). כל זמן כלשהו, אני מבקשת ממנו בזהירות ובעדינות להאט. 'אריאל' איתנו, אני חייבת להחזיר אותה הביתה בשלום.

'סימבה' לא יודע איזה תותחית אני בנהיגה, אני מבלה ביומיום שלי שעות על הכביש, שעות. וגם במוסכים אני מבלה שעות. עכשיו כבר לא כמובן. מאז שהחלפתי רכב. חמסה חמסה חמסה. טפו טפו טפו. אני יכולה היום להיות מ"ע מוסכניקית מורשה גם אם יעירו אותי באמצע הלילה. הכל אני מכירה ברכבים. בנהגים אני קצת פחות מבינה, אבל ברכבים, אני מבינה דיי הרבה ובמיוחד ברכבים מסחריים.

הגענו לאילת בסביבות עשר וחצי. הישר למועדון 'מנטה', מועדון הבית שלי. דעו לכם, אני בד"כ לא עושה עסקים עם עסקים גדולים, אני מעדיפה לקדם את הקטנים. למה? ככה. ככה אני מתנהלת בחיי היומיום שלי. אז פעם ראשונה בטעות 'נקלעתי' למועדון 'מנטה' ועשיתי ככה על הדרך מנוי, עברה לה שנה, ראיתי שזה לא כ"כ גרוע אז חידשתי לעוד שנה. למה לא?

מה קרה לכם?! אתם נורמלים?! 'מנטה' אחלה מועדון, יש שם אחלה צוות, אחלה מדריכים וגם המנהל שם בסדר, לא סנוב. נו... איך קוראים לו? ... דוד?.. דורון?... דודו משהו...לא זוכרת (זה כי הוא לא אישר לי בכתב להשתמש בשמו, לא הייתה ברירה, אז השתמשתי לו בחצי, רק מקווה שהוא לא יכעס יותר מדי...). חוצמזה שב'מנטה' כולם קוראים את הסיפורים שלי, אז אוי ואבוי להם אם הם לא יעשו לי 'לייק' עכשיו על הסיפור שלי, מייד אני שורפת את המועדון!

לענייננו, הפעם יש לנו ציוד. קיבלתי אותו מ'דיאגו' (שם בדוי) שקורא גם הוא את כל סיפוריי. לפחות משהו כן יוצא לי מהכתיבה. לא משכורת. לא תודות. לא הוקרות. אבל כמה גרושים אני כן מצליחה לחסוך. אז זה המקום להודות ל'דיאגו' היקר שלבטח אזכיר אותו בספרי עוד בעמוד הראשון, כי רק בזכותו, רק בזכותו  אני כותבת.

3 ומשהו חודשים לא צללתי. מי בכלל זוכר איך מחברים עוד פעם את הפאקינג ציוד. מזל ש'אריאל' זוכרת והיא לא צללה, שש...., קצת יותר מחצי שנה, אז היא עוזרת לי...

כש'סימבה' (DM) שמע שהיא זייפה את התאריך שב'לוג בוק' הוא מאוד כעס. הוא החל לאבד מנינחותו, לנהום ולחשוף שיניים. אמרתי לו מייד בסבלנות, בתוספת ליטוף מרגיע כמובן -

'תרגע 'סימבה', 'אריאל' צוללת יופי, היא הייתה חניכה מצטיינת בקורס'

כמובן ש'סימבה' האמין ונרגע מייד, לא בגלל הליטוף, גם בגללו, זה רק בגלל שאני הרי בחורה סופר אמינה, לא סתם אני ממציאה סיפורים שלא היו ולא נבראו, רק לכם אני יכולה לספר את הסוד, בפיליפינים כולם יודעים את זה כבר, לא נבראו חניכות יותר בעייתיות ממני ומ'אריאל', לא נבראו. אפילו שג'ון אמר שעם כל הבחורות הקורסיסטיות זה ככה, אני כמובן לא האמנתי לו. שילך יעבוד על מישהי אחרת שאני זה כמו כולן, מי הוא בכלל חושב ת'עצמו?!

מה זה חשוב עכשיו? העיקר שקיבלנו בסוף את הרישיונות והיום אנחנו צוללות.

חוצמזה, שאפילו שכולם מרכלים עלי מאחורי הגב על כך שאין לי הרבה ניסיון, אין הרבה שצללו איתי ובאמת באמת אני צוללת יופי ואולי בסוף אהפוך לצוללת מצטיינת.  

אילן ורד בעצמו סיפר לי סיפור מדהים על צוללת אחת שלו בספארי שהייתה כ"כ כ"כ בעייתית שכל הספארי הוא היה צריך להחזיק לה את היד, ונחשו מה? היום היא אלופת ירדן בצלילות עומק וזה רק בזכות אילן ורד. רק בזכותו. אז יש לי עוד סיכוי ואם אתם לא מאמינים לי, רוצו לשאול אותו, הוא יגיד לכם שכל מילה אמת.

פרק ג'

'אני מציע שלא נעשה צלילת עומק, קודם נראה איך את' 'סימבה' אומר ל'אריאל'

'נכון, צודק. הכי בטוח. 'אריאל', את לא צללת מלא זמן'

'אני צוללת יותר טוב ממך, אז אל ת'בלבלי ת'מוח!' 'אריאל' מחזירה לי בקול רם

'אל תתחצפי!' אני אומרת לה חד משמעית, בקול סמכותי ומייד מוסיפה כהרגלי - 'אני אחותך הגדולה!'

המועדון דיי עמוס, 'גביע המצולות' מתקיים.

אין לי מושג מה זה 'גביע המצולות' הזה, נראה כמו תחרות בין צוללנים מחופשים על כל מיני כישורים שם מתחת למים.

אני נתקלת באילן ברקוביץ, החתיך ההורס של מועדון 'דיפ סיאם'. איך אפשר בכלל לפספס את אילן ברקוביץ' הזה בכלל?

אני שמעתי שמכל המועדונים באילת, אילן ברקוביץ הוא היחיד היחיד שצולל הכי עמוק, הכי בשקט ולהכי הרבה זמן. הייתם מאמינים? גם אני לא. ובטח ובטח לא אחרי שראיתי אותו בפעולה על שפת הבריכה מנצח על כל הצוללים. שילך יספר למישהו אחר שהוא כל היום יושב רגל על רגל במשרד הממוזג שלו ב'דיפ סיאם' !! אני חותמת לכם שביומיום שלו הוא לא יכול לשבת שנייה בשקט, במים אין לא ברירה, אז הוא רגוע ושקט, אני מקווה רק שהוא גם באמת צולל הכי הרבה זמן מכולם, כי גם את זה המצאתי עליו. בטוח גם זה לא נכון. קיצר, אנחנו לוחצים ידיים ואילן שואל אותי אם אני משתתפת בתחרות-

'מה פתאום!' אני אומרת לו חד-משמעית, מה לי ולזה בכלל?!

אם אשתתף לא רק שלא אזכה בכלום, אלא עלולים עוד לשלול לי את הרישיון, כל ההתאחדות בכבודה ובעצמה נמצאת פה. אז למה לי להסתכן? 600$ זה לא מעט כסף, מה? לא חבל?

חוצמזה שכבר התרגלתי שאני לא זוכה בכלום, התחרות היחידה בחיי שכן רציתי לזכות בה היא תחרות הסיפורים שפורסמה ב'פורום תפוז' ב'מפגש העשור' ההוא שהתקיים, אבל למרבה הפלא לא רק שהיא לא התקיימה (התחרות) אלא שהיא הוקירה כותבים שכתבו לאורך 10 השנים האחרונות. אני כותבת רק מאז שהתחלתי לצלול. משמע בסה"כ שנתיים, אמנם כתיבה הייחודית רק לי, בזכות אותו כח עליון שמשתלט עלי, אך כמובן שלא זכיתי בכלום. אני אף פעם לא זוכה בכלום. אין צדק בעולם הזה. אין. לא נורא. קטן עלי. התגברתי.

איזה התגברתי??!! נראה לכם?! הכנתי כבר 'תוכנית תגמול' ובמיוחד במיוחד ל'X XXX' החצוף הזה שכתב לי שא'פחד לא מתעניין בסיפורים שלי!

מתארגנים ויורדים למים.

היעד: השמורה

עומק מירבי: 15 מ'

זמן: 45 דקות

פרק ד

במים הכל ממש סבבה. אפשר לדבר פתוח. 'אריאל' ערה. אני ערנית ו'סימבה' כמובן רובץ בשקיעה בתוך המצלמה שלו. כולם מאוזנים. 'אריאל' מדגמנת. שיערה השחור הארוך גולש ומתנפנף לכל עבר, סנפיריה מנצנצים באור יקרות וחליפתה הצבעונית זוהרת בשלל צבעי הקשת. 'אריאל' ממש פורחת מתחת למים. גם מעל למים. 'אריאל' פורחת כל פעם שיש עליה עדשת מצלמה. הן מאז שהייתה תינוקת חלמה להיות דוגמנית, אז איך היא לא תפרח? 'אריאל' היא הפרח של המשפחה. כולה בת 24. יפה יפה. חמסה חמסה חמסה. טפו טפו טפו.

'תמצאי כבר משהו נורמלי לעשות בחיים שלך!' אמרתי לה כבר בנסיעה לכשהואילה בטובה להתעורר משנת היופי שלה

'מה את אוהבת?' המשכתי

'אוהבת לבשל, להתאפר, להתלבש, לטייל, לצלול, לעצב אירועים ולשחק עם ילדים'

'תעשי קורס שפים, קורס איפור, תהיי יועצת יופי, גננת, סייעת' 'סימבה' אומר לה, מנסה לסייע ממרום ניסיון החיים העשיר שלו, תאריו האקדמיים ודרגותיו הצבאיות

'אני שונאת ללמוד' היא מחזירה לו בקצרה

'זה נכון' אני מספרת ל'סימבה''

''אריאל' שונאת ללמוד, הייתה בורחת מביה"ס כל הזמן כשהיתה ילדה'

'חייבים ללמוד כדי להגיע לאנשהו' 'סימבה' מסביר לה בסובלנות אין קץ ובחשיבות עליונה, תוך כדי ניעור רעמתו הזהובה

'לא נכון' אני אומרת ל'סימבה' 'אני לא למדתי כלום, ובכל זאת הגעתי לאנשהו'

'לאן הגעת?' 'אריאל' שואלת אותי

'להרבה מקומות 'אריאל', שכחת כבר כמה שנים טיילתי?'

'יש לה מינוס בבנק, זה לא נקרא שהיא הגיעה לאנשהו, אפילו ההורים שלי אומרים לה כל הזמן שהגיע הזמן כבר שתחליף מקצוע' 'אריאל' אומרת ל'סימבה' בידענות

'אריאלללל!!! החיים לא נמדדים במספרים בבנק!'

בחוץ המועדון לפתע נראה שקט, פעילות 'גביע המצולות' עברה למועדון אחר כנראה. מפרקים ציוד וקופצים לבריכה. 'סימבה' ממשיך לצלם ללא הרף.

צלילה הבאה ירדנו ל'יתוש', שם קצת מוזר לספינה מתכתית וכבדה ששקועה ב-30 מ' באמצע הים, לדעתי. מטלפים עד המצוף ו-

'בנות! נפגשים על הסיפון!' 'סימבה' אומר חד-משמעית

'על תשכחו לפמפ...' עוד לא סיים את המשפט ונעל...ם

אני מכניסה ת'ראש למטה... מסתכלת, ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה, אנחנו לגמריי לבד, מכניסה ת'ראש שוב למטה, עוד למטה ועוד קצת למטה..  'סימבה' כבר רובץ לו על סיפון ה'יתוש' ומחכה, עד למעלה אני שומעת נשימותיו השלוות, זנבו מטלטל מצד אל צד ונראה על פי שפת גופו השלווה כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם.

'סימבה' מאותת לי ממרחק להתחיל להעמיק

'מה הלחץ?' חושבת לעצמי ולוקחת נשימה מרגיעה

'אריאל, אני ואת יורדות יחד!' אני אומרת לה חד משמעית 'נפגשות ב-5 מטר ואז מעמיקות' ככה צריך, הכי בטוח.

'סבבה' עונה לי לעניין ואנחנו מעמיקות באיטיות ובהרמוניה ביחד. תענוג.

אחלה צלילה הייתה. היינו לגמריי לבד עם ה'יתוש'. שום זימזום לא נשמע וגם לא נעקצנו. מזל.

לקראת היציאה, 'סימבה' מסמן לנו חניית בטיחות ואנחנו מחכות יפה, בסבלנות ובשקט.

1

2

3

יאלל'ה להמשיך.

פורקים ציוד במועדון ומחכים. הם מחכים. לי פגישה חשובה. שש.. לא יכולה לספר לכם.

'קררר קר קררר קר'  

'קרררר'

'קרררררר'

'קק'

שומעת קרקורים. אין פה תרנגולות במועדון, חם מדי בשבילן, זו... הבטן שלי.

אני רעבה.

חלק ה ואחרון

זמן לנשנש אז חצינו את הכביש וישבנו על החוף לנישנושים. אפילו ש'אריאל' ו'סימבה' מאוד התנגדו. אמרתי להם בפירוש-

'מה? אתם נורמלים? אני רעבה עכשיו, מה לחכות עד עשר לארוחת ערב? זה עוד יםםם זמן!'

קיצר, ישבנו כולנו לאכול מטוגנים ממש טעימים. אחרי שאכלנו, שבענו, עשינו גרפעס, רבצנו הנענו לחדרים. כמובן שאם היינו יותר מאורגנים, היינו לנים בחדרים המפנקים שהמועדון מספק לצוללים, אך לדאבוננו הכל היה מלא.

יש לנו אחלה חדר, מלון 'פייר'. מלון צרפתי משהו. לפי השם. הקבליסטית בכלל רוסיה ויתר האורחים ישראלים, אין אפילו צרפתי אחד בכל המלון. מה זה השם הזה בכלל, 'פייר'? אני לא שמעתי מעולם על אף 'פייר' בחיי, אני חושבת לעצמי ובכלל, בעיר תיירותית כמו אילת מן הראוי שיקראו למלונות רק בשמות ישראלים ורצוי גם בעברית.

קיצר, היה על הפנים במלון. ל'אריאל' התייבשו כל הקסקסים והזימים והיא לא הצליחה להחליט איזו שמלה ללבוש לערב, 'סימבה' לא הצליח להרדם כי 'אריאל' לא הפסיקה לשגע אותו ורק אני 'התעלפתי' באלכסון על המיטה הזוגית. ככה אני תמיד אחרי צלילות.

למחרת צללנו במערות. 'סימבה' היה ממש מבסוט. הוא מת על 'מערות'. גם אני. זה היה רעיון שלי לצלול שם. הכי יפה. הכי צבעוני. הכי עשיר. וכמובן הכי חסכוני באוויר. ככה בדיוק אמרתי להם.

'מנטה' מספקת הסעה לכל אתרי הצלילה הקיימים בארץ. ראשית נרשמים, שנית עולים לגג המרפסת, שם מחכה ההליקופטר, מעמיסים ציוד, טסים עד לאתר, מנמיכים עוף וצונחים בחופשיות הישר למים, שזה הכי נח  בעולם, לא צריך לסחוב כלום על הגב וגם לא לסכן את הציוד בחציית הכביש הסואן ודעו לכם, הנוף משם, אין דברים כאלה בכלל, אפילו את הפירמידות אפשר לראות מלמעלה. אז הספקנו לטוס, לצלול ולחזור בואן הממוזג של 'מנטה'. לא בגלל שההליקופטר ברח לנו, גם. זה רק בגלל שאסור לטוס אחרי צלילה.

אמרתי ל'אריאל' –

"'אריאל' חבל לך על הזמן, אין על 'מנטה' אין! המועדון הכי בטיחותי, הכי יוקרתי והכי שווה באילת!"

בדרך חזרה, היה קשה להיפרד. כמו תמיד, כל דבר טוב חייב להסתיים. ואם הוא לא מסתיים מעצמו, אפשר כמובן לעזור לו.

אמרתי ל'אריאל' –

'אריאלי, נו כבר! את תגמרי להם את כל המים!!'

'ליאור נוו, תעזבי אותי בשקט!' צרחה אלי מבעד לאדים המהבילים

'אבל לא חבל?! ישראל מתייבשת!!  מ ת י י ב ש ת ! ! !'

'לא יוצאת!! קרצייה!!! את  ק ר צ י י ה ! !' היא התריסה לי בהפגנתיות

מייד לקחתי נשימה עמוקה, יצאתי החוצה, הסתכלתי ימינה ושמאלה, שמאלה וימינה, למטה ולמעלה, למטה ומצאתי אותו. את השיבר.  אחת ושתיים, בשתי ידיים, סובבתי אותו, עוד ועוד, עוד ועוד,  עד ששמעתי 'קנאק'.

'ליאור!!!!!!!!!!!!' כל קירות המועדון כבר רועדים מצריחותיה של 'אריאל'. תמיד הייתה ילדה קריזיונרית, עד היום, מאומה לא השתנה.

נכנסתי למלתחות, העפתי את הוילון  ואמרתי לה במבט חמור ובחשיבות עליונה-

'אל תתחצפי! שמעת?! אני אחותך הגדולה!! הגדולה!!!'

סיפור זה מוקדש באהבה לאחותי השלישית אשר ביקשה להישאר בעילום שם.

תודות והזמנות:

'אריאל'- אחותי האהובה והאמיצה שהצטרפה והסכימה להשתתף אך ורק אם אקרא לה על שם בת-הים היפה והקטנה (סרטו של וולד דיסני). אז רק שתדעו 'אריאל' היא באדי נהדרת ואחות דיי מעצבנת.

'סימבה' – על התמונות הנפלאות ועל היותו באדי נהדר, סובלני, תומך, מצחיק ואמיץ (על כך שהרשה לי להמציא עליו כ"כ הרבה שטויות רק בכדי שאתם תהנו).

'דיאגו' – על שסייע עם ציוד הצלילה, בהצלחה בדרך החדשה!

מועדון 'מנטה' – מועדון הבית שלי, שירות, איכות, מקצועיות ויחס חם.

לחברים האמיצים שפגשתי או אזכרתי – דודו ורד מנהל מועדון 'מנטה', אילן ורד מנהל wilddive, ספארים חלומיים בכל חלקי הגלובוס ואילן ברקוביץ מנהל ובעלי מועדון הצלילה 'דיפ סיאם'.

למלון 'פייר' – היה על הכיפק, מלון נעים וסימפטי.

בורא עולם – ששמר עלינו והשיב אותנו בשלום למחוז חפצינו.

ל'מנטה' ברשת ה'פייסבוק' – על הבמה המזמינה שהם מאפשרים לשתף, לספר ולהתלוצץ. תודה רבה!

לחברים הותיקים והחדשים – מקווה שנהניתם, אם לא מתנצלת!

אם ברצונכם להכנס לרשימת התפוצה במייל, הנכם מוזמנים לשלוח את המילה 'סיפור' ל-dive_lover@walla.co.il

תודה רבה לכולםם.