אני כנראה לא רואה מספיק טלוויזיה כדי להתעצבן באמת, אבל יש משהו אחד שמוציא אותי משלוותי. פעם בתקופה מחליטים בתוכניות בידור למיניהן לעשות ספיישל אנימציה, או אולי ביקורת קטנה על סרט האנימציה האחרון שיצא. הו אז אתם יכולים לחזות בכתב (או כתבת, בל נפלה) מלהג על הטכניקה בה נוצרה אותה אנימציה, מטיל בדלי מונחים פה, יורק חלקי מושגים שם, והרי לכם עולם האנימציה על רגל אחת. אלא שבתהליך התחקיר הפסאודו-מעמיק (לכל הפחות בדקתם בוויקיפדיה?) הללו שכחו שזו דרכם של הצופים להבין מה עומד מולם, ומאמינים לכל מילה שיוצאת מפיהם. אני לא חושבת שתפקיד הטלוויזיה לחנך, אבל אני חושבת שמן הראוי לברר קצת יותר לעומק, אולי לשאול אנימטור (או אנימטורית) איך זה מתבצע, ולא להמציא, לסלף ולפלוט שטויות.

חלק ראשון -
ובו נתעצבן על הטלוויזיה ונבאר מונחים

נתחיל מהבסיס. אני זוכרת לא פעם ולא פעמיים שחזיתי במו עיני בכתב מציג בתוכנית של גיא פינס סרט בתלת מימד וקורא לו "סרט מצויר". אתם רציניים? זה באמת נראה לכם כאילו מישהו ישב וצייר את זה, כאשר באותה נשימה אתם מדברים על תהליך היצירה וחישובי המחשב המסובכים? אכן, הטרמינולוגיה השתנתה בשנים האחרונות, והיום קשה עוד יותר להשתמש במונחים, בעיקר עם כניסת סרטים תלת מימדיים, כשהכוונה היא לסרטי סטריאוסקופים, בהם יש צורך במשקפיים. העובדה שזה מסובך יותר לא אמורה לגרום לנו לעגל פינות, אלא רק למצוא הסברים נגישים יותר לקהל.

שרק. מה אתם אומרים: מצויר או לא?

דוגמה אחרת, שקיימת גם ברשת, אפשר לראות בכתבה ששודרה באולפן שישי (ערוץ 2). "בסטודיו אחד בירושלים" מתחילה ההקדמה לכתבה, "עובדים כמעט במחתרת, עשרות תסריטאים, מעצבים, גרפיקאים ואנשי תוכנה, על סרט סודי. הסרט המצויר הראשון בישראל".
שוב חומק לו "סרט מצויר" - הגדרה שגויה לסרט שהאנימציה שלו מתבצעת בתוכנת תלת מימד. אני מניחה שבתחקיר דובר על הסרט התלת מימדי הראשון שעובדים עליו בארץ, אבל מישהו חשב שזה לא יהיה נהיר מספיק לצופים. גם ההגדרה הזאת, אגב, לא מדוייקת, כי יש מספר סרטים בתלת מימד שעובדים עליהם בארץ. השאלה היא מי יגיע לקו הסיום, ומתי, אבל זה כבר סיפור אחר.

אם נשוב לרשימת התפקידים שצויינו בכתבה, אוכל לחוד לכם חידה: איזה תפקיד לא צויין כלל? יפה מאוד - אנימטורים. טעות שחוזרת על עצמה הרבה מבלבלת בין גרפיקאים ואנימטורים, כאשר מדובר בשני מקצועות שונים לגמרי. ההבדל המהותי הוא שבאנימציה, לעומת גרפיקה, עוסקים בתנועה. אפילו מעצב  הדמויות, שרק יצייר את הדמויות על נייר, ולא יהיה זה שינפיש אותן, עדיין צריך לקחת בחשבון כיצד תנוע הדמות שהוא מעצב, ולכן הדגש בעיצוביו יהיה שונה מאיור רגיל לספרים או עיתונים.

שחקן עם עפרון
בתוך עולם האנימציה קיימים מקצועות רבים. באנימציה תלת מימדית, למשל, יש שאחראים על בניית הדמויות והחפצים, יש שיעניקו טקסטורה וחומריות, שיסדרו תאורה נכונה, שיבנו שלד לדמות, שיזיזו את הדמות ועוד. מקובל כיום לכנות את כולם אנימטורים, אם לא לנקוב ממש בשמות כל התפקידים. וכולם יחד דואגים לכך שהדמות תהיה מוכנה לתנועה נכונה, ותראה טוב.

כשהדמות מגיעה לאנימטור שעתיד להניע אותה, וכאן כבר מדובר בכל טכניקה, האנימטור לא סתם מזיז, אלא חושב על הדמות שקיבל כעל דמות חיה, נושמת וחושבת. כיצד עליה לזוז בסצינה הספציפית הזאת, ולמה? הוא שואל את עצמו ואת הבמאי. הוא משחק מול המראה, ובוחן את התנועות. כדי לייצר אשליית תנועה שתהיה אמינה על האנימטור להיות בעל חוש קצב ותזמון מפותחים, וכן בעל יכולת משחק. כן, עליו להיות גם שחקן.

"בעבר היו יוצרי הסרטים המצוירים מציירים את כל התמונות האלה ביד", נכתב שם "אולם עם הזמן ועם התפתחות המחשב נעשו טכניקות ההנפשה מתוחכמות יותר, והיום ניתן להזין למחשב פקודות שיגרמו לו ליצור את אשליית התנועה בעצמו".

האנימטורים בין קוראי אמורים להתרגז כרגע בערך כמוני, כי הדיוק מכאן והלאה. האם המחשב מסוגל ליצור אנימציה בעצמו? לא באמת. המחשב מסייע אמנם, אבל ללא האנימטור לא תוכלו ליצור את עיקר העיקרים שבהנפשה: יצירת דמות עם נפש, עם נשמה. המחשב עוזר להשלים מעט מאוד בסופו של דבר. ובכל הנוגע לסרטים מצוירים של ממש, היינו אלה שמצוירים לחלוטין ביד - את הללו, צר לי לבשר, עדיין צריך לצייר פריים אחר פריים, 12 ציורים לפחות, על מנת ליצור שניה אחת, והטכניקה הזאת דווקא מרימה את ראשה כמבקשת קאמבק לאחרונה.

מי אחראי על הנשמה של הדמות? מי הפליל את רוג'ר רביט (סרט המשך מסתמן בקרוב).

מקור הבעיה באותו בלבול, בכל הקשור בשימוש במחשב באנימציה, נעוץ ככל הנראה בעובדה שכאשר עוסקים באנימציה ממוחשבת, המחשב אכן משלים את האנימציה. כדי להבין למה הטענה במעריב לילדים אינה מדוייקת, ומה אין המחשב מסוגל לעשות לבדו, ננסה להבין קודם את תהליך יצירת האנימציה עצמה.

באנימציה תלת מימדית, וגם באנימציה הקלאסית, המצוירת - האנימטור קובע את הפוזה הראשונה והאחרונה של הדמות. ואז את האמצעית. למעשה, הוא חושב על כל איבר ואיבר ומתכנן מה יקרה לכל חלק בגוף ובאיזה תזמון. לאט לאט הוא מוסיף עוד פוזות ביניים, עד שהתנועה ברורה. אם בשלב הזה נחבר את הפוזות, נקבל אשליה של תנועה, אבל מקוטעת. בשיטה הקלאסית, זה השלב בו האנימציה עוברת לבעל תפקיד אחר, שמשלים את ציורי הביניים עד להחלקה. כיום זה בעקרון התפקיד של המחשב.

ככל שהאנימציה ברמה גבוהה יותר, למחשב נותר להשלים מעט מאוד, הרבה פחות ממה שנדמה, עד כדי כך שזה מפתיע. לפעמים הוא ישלים רק שני פריימים, בין הפוזות שקבע האנימטור. אולי זו הסיבה שבעבודה על סרט, אנימטור יתן תפוקה דומה כמעט בכל סוג טכניקה.

מעבר לאמור לעיל, התשובה לילדה במעריב לילדים שגויה מן היסוד. כאשר היא שואלת על סרטים מצוירים, ובכתבה מצורפת תמונה של שרק, דמות תלת מימדית למהדרין - יש לנו בעיה עקרונית.

אז מי יוצר את אשלית התנועה?
סרטים מצוירים יכולים להיות מצוירים ביד או ישירות למחשב. לטכניקות אחרות יש שמות אחרים, ולכל טכניקה יש תהליך עבודה שונה. מה שלא משתנה זה הכשרון של האנימטור. הוא זה שצריכה להיות לו יכולת התזמון והמשחק, הוא זה שייצור את אשליית התנועה, יגרום לכם להאמין לדמות (או לא) והוא, ולא המחשב, הוא זה שיעשה את העבודה הקשה מאחורי הקלעים, בלי שתרגישו.

לסיום, אנשי תקשורת יקרים, אתם מוזמנים להתקשר, אני מבטיחה לבאר, אבל בואו נתאם עמדות, ולא נאכיל את הקהל במיני עובדות שאינן נכונות. הרעיון שיש כפתור "מייק אנימיישן" שאפשר ללחוץ עליו והמחשב מבצע את העבודה בשבילך, הפך כבר מזמן לבדיחה בעולם האנימציה. לאחרונה זה אפילו שודרג לכפתור "מייק גוד אנימיישן". אני רק מקווה שחיפושים לא יעילים בגוגל לא יציגו את סוף הפסקה האחרונה בלבד, ויכריעו סופית שאנימטורים רק יושבים לשמור על המחשב, בזמן שהוא עושה את כל העבודה.


לסיום, סרט מצויר משרידן קולג'. תהנו.