היום הייתי בממוגרפיה של השד. הטכנאית לקחה לי את השד, משכה מיקמה צבטה לחצה מחצה קימטה מיששה. ניכר שהיתה מעדיפה להפריד אותו ממני אבל ככל שניסתה, הוא נשאר מחובר! כיוון שהיא טכנאית ולא טכנאי, היא הזהירה אותי מראש שזה יכאב. למרות זאת זה היה קצת טראומטי. כמעט כמו הביקור אצל הפרוקטולוג, אותו אני ממש מעדיפה לשכוח (אבל לא מצליחה).
הכרתי כמה גברים בעלי פיקסציה שדית שהיו מעדיפים לקחת את השדיים שלי הביתה (בלעדי, כמובן) ולא לצאת משם לעולם. בקיצור, הודעה לכל הטכנאים מושכי הפטמות: זה כואב ולא נעים. אם אין חשש לסרטן, אני לא רואה סיבה מיוחדת לעבור את זה. אם אתם חייבים, לפחות תזהירו קודם, כמו הטכנאית האדיבה במכבי, ותנו לי מספיק זמן להימלט על נפשי. איני פוסלת אף סטייה על הסף, אבל הגבול בין קינקיות מדליקה לבין נטיות מגוחכות שמורידות את החשק הוא דק מאוד, וגם אישי. ולכן, ככל האמור ב: ליקוקי קצפת/גלידה רמשים בנקבים אזיקים ושאר משחקי שליטה פסיכודרמה במיטה נשיכות בכל מיני איברים ובכלל, לגבי כל מיני הקינקיות – מוטב לשאול קודם, ולא לצאת דבילים.
אגב, כדי לסבך את העניין אציין שלפעמים אנחנו אוהבות ולפעמים לא. זה ששאלתם פעם אחת לא אומר כלום לגבי הפעם הבאה. כאלה אנו הנשים, הפכפכות ובלתי צפויות. והיוצא מכלל זה הוא משיכה בפטמות שהיא לעולם כואבת ותמוהה. |