אם לדוגמא נשאל את חברת "קוקה קולה", מהו קהל היעד שלהם עבור המותג "דיאט קולה", הם יגידו לנו שמדובר על נשים בגילאים 18-35. למה? כי נשים בגילאים האלו, מציבות את הביקוש הגבוה ביותר למשקאות דיאט קלים. למעשה, כמעט כל משרד פרסום, או צוות שיווק אשר תוצג בפניו השאלה "מהו קהל היעד שלך?" יזרוק תשובה דמוגראפית טיפוסית בסגנון "גברים צעירים בגילאי 18-25", "ילדות צפוניות בגילאי 12-18" וכד'. עכשיו, כמעט כל מנהל שיווק יקח את הנתון הזה, ישווה אותו לסקרים שהוא ערך ו/או לאמונה האינטואטיבית שלו, ועל סמך אותם ממצאים, יחליט איזה קמפיינים להריץ ואילו שטחי פרסום לקנות. אז מה הבעיה בעצם? הבעיה במערכת הזאת היא שהמפלחים מסתמכים על השאלה הלא נכונה. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא לא "איפה הקהל שלנו גר, כמה הוא מרוויח בחודש, מתי הוא נולד ואם זה בן או בת?", אלא - "ממה לקהל שלנו אכפת?". יש לכך כמה סיבות: 1. עניין משותף. הבעיה הקלאסית עם נתונים דמוגרפים, היא שבדרך כלל אנחנו נסיים עם יותר מטיפוס מטרה אחד. זה אומר שבדרך כלל המותג ידבר בכמה שפות. אבל איך אתם מקשרים בינהם? אם מלכתחילה הקשר מתבסס על עניין משותף, אז הרבה יותר קל לקבוע, בכל שלב, באיזה שפה אנחנו מדברים, עם מי שצריך לדבר, ועל מה. 2. פוקוס על מה שבאמת רלוונטי. בעיה נוספת עם ניתוח דמוגרפי היא שהמפלחים מניחים שלמישהו יהיה אכפת מהמסר - רק בגלל זהותו המינית או גילו. ברור שניתוחים דמוגרפיים יכולים להיות הרבה יותר מורכבים ועדיין, יתכן שהם מבוססים על הנחות שגויות. פוקוס על מה שלקהל שלנו אכפת ממנו, מאפשר לנו לחשוב בצורה יותר אסטרטגית על איזה מסר יהיה רלוונטי עבורם. 3. חסכון. אולי היתרון הגדול ביותר של הגישה הזאת זה שהיא עוזרת לנו להימנע משפיכת כספים מיותרים - על הנסיון לגעת, או להגיע לאנשים שכן נמצאים תואמים לפרופיל הדמוגרפי שיצרנו - אך שלא בהכרח אכפת להם מהמוצר שלנו או מהשוק שבו אנחנו פועלים. (מקור:http://rohitbhargava.typepad.com/weblog/2007/10/thinking-outsid.html) אז איך עושים את זה? איך מגלים ממה לקהל שלנו אכפת? מאוד פשוט. כל מה שצריך זה לבחון לעומק (ומחדש אם צריך) את הפתרון שהמוצר שלנו מעלה ולפי זה לקבוע. האנשים שאליהם הפתרון מדבר, הם הם אותם אנשים שאכפת להם מהמוצר שלנו. מהפתרון שהוא מציע להם. עכשיו, מה שנותר זה להראות שגם לנו (ההורים של המוצר / המותג) אכפת מהם. העובדה הכי מעניינת כאן היא שלאנשים עם בעיה זהה, יש את הנטייה לחבור אחד לשני, להיפגש ולדבר על הבעיה. החוויה. הפתרונות האפשריים. את הפעילות הזו אני מגדיר כפעילות קהילתית, ואת אותן קהילות, הסובבות סביב אותה הבעיה שאותה אנחנו באים לפתור, אני מכנה - קהילות יעד. מסקנה: מסתבר שלכל בעיה יש קהילה משלה. קהילה של אנשים שאכפת להם. מאתנו ומהפתרון שאנחנו מציעים לבעיה שלהם. ומה שהכי משעשע זה שהם נמצאים במרחק שלוש (ארבע) קליקים מכאן... |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאיפה הפוסט הזה קפץ לי עכשיו לראש רשימת אלה שהגבתי להם?
-אוי, כמה צחקתי מהתגובות פה, זה הורס-
הייתי ילד רע. תענישי אותי.
תגובה משוכפלת
יש לי הרגשה שהוא דווקא נהנה מזה....
:-)
-נפצה אותו במוצ"ש, אם הוא ימשיך להתנהג יפה-
word
אל תדאגי. בשיחזור, כל התגובות נעלמות.
רצחתן לו את הפוסט.
לול.
אתה מרגיש מחוּלל, מותק....?
-אין לי תחבושת בכלל. מחדל!-
אז מה שאתן אומרות בעצם זה שלא סתם התקשתי להרדם עד עכשיו. חמור מאוד מה שקורה כאן. ככה אתן מעבירות אותי מיד ליד? מה, אני חפץ? ופיבי, תגידי, אז זוכרת להוריד את התחבושת כשאת הולכת לישון?
יותר טוב שלא תדעי...
יש רופא פה באיזור, אולי.....?
כל עוד זה בידיים שלך ולא ברגליים, אני רגועה.
תגידי, מה שלום הרצועה הצולבת, פיבי?
אני עדינה.
תמיד.
ובימים אלה יותר מתמיד.
הוא בידיים טובות, נשבעת.
כן.
לאן את לוקחת אותו?
אבל בזהירות, פיבי.
תזכרי שהוא קושקוש.
רוצה שאני אקח אותו מכאן?
אני אשמח.
באמת.
די, לא יכולה יותר איתו.
שמישהו ייקח אותו מכאן !
די, תמשיך.
איזה קושקוש.
So true
אל תתנו להומור הזה להטעות אתכם!
רינת כאן, היא אחת (שיודעת) מהבחורות היותר עמוקות שיצא לי לקרוא. בקפה.
בעצתך הלכתי לפוסטים שלי.
גיליתי כמה
תמונותתגובות שמאוד מדברות אליי.טוב, רופא.
אני הולכת עכשיו לפוסטים שלי לבדוק איך טיקבקת אותי שם.
ועכשיו ברצינות,
אם את רוצה להחיל את הגישה הזו על חיי האהבה שלך, אני מייעץ לך להתרכז בקוראים שלך. סמני את הגברים עם התגובות הכי מתאימות. דברי אליהם.
אפשרי.
לא אפסול על זה, בוא נגיד.
ומה עם גברים שאכפת להם ממה שאת אומרת?
קהילת היעד שלי:
בחורים.
27-35.
שווים.
אפשרי גם חכמים.