רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2541 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
מחוברים | מוטיבציה
לפני שאתם ממשיכים לקרא, אני מבקשת שתיכנסו לצפות בסירטון שצירפתי בלינק. - ארבעים וארבע שניות של רוע ואכזריות מזוקקת.
http://www.liveleak.com/view?i=bb4_1283184704
(עקב זכויות יוצרים, לא ניתן להדביק ישירות את הוידאו כאן בתוך הפוסט).
אם צפיתם בקישור, אז בטח ראיתם את הנערה המיסתורית הפסיכופטית, רגילה למראה, (קפוצ'ון אדום, סניקרס לבנות), נראית בת אנוש לכאורה אבל מדובר במפלצת מרושעת למעשה, כלבה משועממת וסדיסטית, שעושה רושם שמשעשעים אותה יבבות הבהלה והאימה של הגורים חסרי הישע, אותם היא שולפת בחדווה מתוך דלי, ומשליכה אותם צווחים לנהר בתנופה אדירה בזה אחר זה, כמו היו אבני משחק ולא בעלי הזכות לחיים כמותה.
ייתכן שאתם תוהים מה הקשר ל"מחוברים" - אז ישנו קשר הדוק וישיר לטעמי : עד כמה שנבצר מבינתי להבין את המניעים של מעשיה המחרידים של המתעללת , גרוע עוד יותר בעיני מה שעשתה אמם הביולוגית של שי ורן גולדן, כשבחרה לנטוש בבית החולים פעוט שלושה ימים לאחר שילדה אותו (שי) יחד עם אחיו בן השנה (רן), ובדומה לנערה הלא אנושית המעוותת שבקליפ - גם היא השליכה את שני גוריה לנהר החיים. לא עניין אותה אם הגורים חסרי האונים שלה יצליחו לשרוד או לטבוע, וגם אם זה שינה לה, אז לא מספיק על מנת שתישאר. היא עזבה אותם מאחור ונעלמה מבלי להותיר עקבות, התפוגגה והותירה אחריה חלל עצום וסימני שאלה שלעולם לא יגיעו לכדי פתרון. להבדיל מהנערה, היה מדובר בבנים שלה, ולכן המעשה הנתעב שלה בלתי מובן עוד יותר, ותהיינה סיבותיה (שמעניינות אותי) אשר תהיינה - בשורה התחתונה הן לא רלוונטיות, כי הבחירות שלה לא משנות את תוצאות מעשיה הבלתי נסלחים.
האחים הועברו למוסד יתומים, שם המשיך רן ,האח הבכור, לקוות ולהאמין שאימם תחזור, נהג לחכות לה ערב-ערב בשער, ובמוקד נושאי השיחה שלהם כיכבה אימם המיסתורית. רן היה שקוע באשליות, והתעקש על כך שהיא תחזור לקחת אותם, ואילו שי שנא אותה וסירב להאמין בכך. כעבור שש שנים , כשבאו בני הזוג גולדן לאמץ אותם, שי מאד רצה ללכת איתם בתקווה ובציפייה לעתיד יותר טוב, הוא רצה להינצל, היתה לו תקווה, אולם אחיו לא ויתר על האשליות, ואמר לו שהוא רוצה להישאר בבית היתומים לחכות לאימם, כי היה ברור לו כשמש שיום אחד היא תחזור. הוא אמר לו שהוא לא יסלח לו על זה שהם עזבו את המוסד, ולפי שי עד היום הוא באמת לא סלח לו.
שניהם הושלכו לנהר כשהם חסרי אונים, רק בעוד ששי הצליח לשחות , נלחם על חייו בעור שיניו, עושה רושם שרן בניגוד אליו כמעט טבע כתוצאה מהנפילה הזו למים הקפואים, ועד היום לא מצליח להתרומם מעל פניהם - הקיפאון שהוא שרוי בו לא מפשיר. שי מרגיש אחריות ואשמה על שלא הצליח להציל אותו, ככל הנראה רן היה שחיין פחות מוצלח ממנו, ושי השאיר את אחיו לפרכס מאחור בנהר והמשיך בחייו , כשהוא שוחה במרץ, מונע מהרצון לשרוד, חותר לקו הסיום בהצטיינות - "בשנייה שזה הסתדר לי - חתכתי ממנו. אני דואג לשי גולדן עכשיו. לא מעניין אותי כלום", הוא מכה על חטא.
שי כואב ומתוסכל ממצבו של אחיו, שעל פי השקפתו "אין לו חיים" - הוא עדיין "תקוע", לא מתפקד, לא מצליח להתאושש מהטראומות שהיו מנת חלקם. הוא אומר לאחיו הגדול שמאד יקל עליו לראות אותו מאושר, בוחר בחיים, כלומר עוזב את בית אביו, עובד, מוצא בת זוג ומקים איתה משפחה, ורן עונה לו שהוא מרגיש שהוא (רן) אדם שלם ו"תקין" יותר רגשית ממנו. שניהם מנהלים אורח חיים מנוגד לחלוטין על אף נסיבות חיים זהות ומסובכות, אותה ביוגרפיה, אותה טרגדיה, אותה נקודת פתיחה, אלא שהתוצאות והבחירות שהם לקחו היו הפוכות זו לזו.
גם את אביהם הם מעולם לא הכירו/פגשו. ההורים הביולוגיים שלא היו להם - הם תעלומה משמעותית שיצטרכו לחיות איתה לנצח. בשנים הכי קריטיות, כשהם היו זקוקים לתמיכה הורית כילדים - לא היה להם איש בעולם מלבד זה את זה, שותפים לגורל אכזר ולגנים שירשו מאימם (לא ברור אם שניהם בנים לאותו אב ביולוגי, או שאימם התעברה משני גברים שונים.)
שי מעיד שאחיו רן היה כמו אב בשבילו במוסד, למרות שרק שנת חיים אחת מבדילה ביניהם. שהוא היה בפחד מטורף ורן הגן עליו, היה שומר הראש שלו - "האדם הכי קרוב אלי בעולם. יש מקום שרק רן ואני היינו בו בעולם. זה המקום הזה ביחד שאני לא לא יכול להסביר לאף אחד, שרק רן מבין. מעציב אותי שלרן אין חיים, שאני לא יכול לעזור לו בזה באמת. לפני ארבעים שנה הוא היה אח גדול כמו שלאף אחד לא היה אח גדול, הוא היה אלוהים, הוא שמר עלי מפני העולם, היה לי ברור שכל עוד אני איתו - לא יכול לקרות לי כלום. עכשיו אני מרחם עליו קצת, דואג לו הרבה, כועס עליו המון, ואוהב אותו יותר מכל השלושה."
רק שביום הולדתו הארבעים של רן, שי לא יודע איך לבטא את רגשות האהבה שלו, איך לומר לאחיו שהוא אוהב אותו. "אין לצפות ! אין לצפות לגילויי רגשות !" הוא זועק בכאב, מתפרץ ברגש. "אני אוהב אותך מאד", הוא אומר למצלמה, במקום לרן.
"יום הולדת לא שמח", רן אומר בעייפות לשי. "על מה לשמוח ? אין שום שמחה ביום הולדת." כן, ברור. כי כשנולד רן -קרוב לוודאי שאמא שלו לא שמחה, אז איך יכול לשמוח בהולדתו אדם שנולד לאם שלא שמחה בו ?
" נניח שהיינו נולדים למשפחה רגילה, אתה חושב שהיית בן אדם אחר אם היתה לך מסגרת הורית תומכת ? " שואל אותו שי. " אני מרגיש שאני מי שאני לטובה - בגלל הילדות והחיים שעברתי , ואתה לרעה - בגלל אותם חיים בדיוק. הילדות שלך דפקה אותך ? אתה מרגיש דפוק ?"
אחיו של שי מצידו, חוזר אחרי השאלות שהוא נשאל כמו הד, ועל רובן הוא לא משיב.
" אני מרגיש שהחיים שלך ממש דפוקים", ממשיך שי. " יש לך חבר בעולם הזה ? "
רן עונה לו שבסלולרי שלו יש רק את מספר הטלפון של אביהם המאמץ.
"אין לך את שלי", שי מזדעזע מהגילוי. "אפילו ששנים לא דיברנו , אני מרגיש שהקשר שלך ושלי במצטבר הוא הקשר הכי מורכב והכי משמעותי והכי חשוב שחייתי וחוויתי בחיי."
ובגלל זה שי כעס על בנו כאשר הוא השיב לו שהוא אוהב את המחשב יותר מאחותו, ואמר לו שנועה צריכה להיות חשובה לו יותר מהוריו, "כי אחים זה הדבר הכי חשוב בחיים, יותר מאמא ואבא".
שרר ביניהם נתק של שנים, כך עולה מדבריו של שי, הוא לא מפרט על מה ולמה, אולי זה יתברר בהמשך. מה שניכר מהסצינה הנוגעת ללב הזו, הוא ששי עושה מאמצים עילאיים להתקרב אל רן , שוב ושוב, קצת כמו שעושים עם הורה, נניח עם אבא, (אני לא מתפלאת, זה לא מפתיע שהוא לא רוצה לוותר עליו), אולם רן מצידו דוחה אותו מעליו והודף את ניסיונות ההתקרבות שלו.
" אתה אוהב ? אתה אוהב אותי ? " הוא שואל אותו כמו שילד שואל את אביו, הזקוק לאהבה שלו.
"לא ! אני לא אוהב אותך ! ", משיב לו רן נחרצות.
אני פוסחת על שני הסעיפים בניסיון לפענח את המוטיבציה של רן להכות כך את אחיו הקטן. התעללות רגשית ? האם זה ה"כוח" של רן ? זה המקום שהוא מרגיש בו גיבור ? והצורך להכאיב לאחיו - זו קנאה ? תיסכול ? מאיין האנרגיה הארסית הזו שמניעה אותו לפגוע ככה בשי, ללא רחמים ?
"הפתעתי אותך", הוא ממשיך לדקור את שי , "איזה יופי , לא ציפית. יפה מאד." הוא "מרוצה" מעצמו אבל לא באמת, רק לכאורה. סדיסט שנראה נהנה ושואב סיפוק מעוות מלייסר את אחיו אכול רגשות האשמה ? או שיש לו סיבות טובות לנהוג באחיו בחוסר חמלה כזה ? - אין לדעת, אלה שאלות שאין עליהן תשובה נכון לעכשיו, שהרי לרן אין מצלמה שמתעדת את ה"צד" שלו בסיפור הסבוך שלהם.
התקווה שלי היא שהצילום והתיעוד הזה שהסדרה מספקת, יצליחו להוות פלטפורמה שתקרב בין שניהם, אולי רן יצפה בסדרה בביתו ויתרכך, אולי החמלה תציף אותו, ואולי הוא יצליח לחוש אמפתיה לאחיו המיוסר אכול רגשות האשמה, אולי הם יצליחו לגשר על התהום שנפערה ,לסלוח ולהבין זה את זה יותר כבר תוך כדי מהלך הסידרה, בפרקים הבאים. הלוואי שכן, אני מאד מקווה בשביל שניהם שזה יצליח.
( שי גולדן )
בדומה לשי גולדן , גם ישי גרין, שהפך למיליונר לפני גיל שלושים, המוטיבציה הובילה אותו למקום הכי רחוק מאביו. הוא הפך לאנטיתזה של דמות אביו המובטל, וגם הוא מרגיש אחריות למצבו הדיכאוני, כשם ששי מרגיש אחריות על מצבו של אחיו.
הוא מראה לנו הסכם כספי שחתם עם אביו. "המסמך הזה מגדיר את מערכת היחסים שלי עם אבא שלי - הוא קרוע". כשהוא מבקר אותם, אנחנו עדים לסצינה קשה בה האב נראה אפתי ושקוע בדיכאון עמוק כי הוא מובטל. "הוא ישן 24 שעות, הוא חולה" אומרת אימו של ישי. כשאביו פשט את הרגל וירד מנכסיו, ואח"כ הסתבך בשוק האפור - ישי כל הזמן הציל אותו ותמך בהוריו כלכלית. ישי מפרנס את הוריו במשך שנים. הוא גדל למציאות מעוותת שבה הוא מרגיש כעת אחריות וחוסר אונים, כי הוא לא יודע איך לעזור להם.
"מה האחריות שלי כילד שלכם ?" , הוא שואל אותם ופורץ בבכי של רגשות אשמה מהולים בדאגה וכאב.
סלח לי, ישי, אבל מי כאן האבא ? אתה או הוא ? לא התבלבלת קצת ? נדמה לי ששכחת ושהחלפתם תפקידים. אתה לא אשם במצבם, אתה לא יכול לשאת על כתפיך את הבחירות המוטעות והשגיאות של אביך.
ומ"בן טוב" , (יותר מדי טוב) אחד המצלמה/העריכה מזגזגת , ואנחנו חוזרים ל"בן טוב" אחר, שוב לשי גולדן.
"הבן הטוב" הוא שם הספר האוטוביוגרפי שכתב שי גולדן. "אם יש בן טוב - מישהו צריך להיות לא טוב. אז אני ה- לא טוב", אומר רן בהרצאה ששניהם מוזמנים אליה לרגל צאת הספר.
"נראה לי שהוא ממש שונא אותי , לא מבסוט שקרה לי משהו טוב. אני מרגיש אשם, הוא צודק. מרגיש שטיפסתי על הגב שלו בדרך להצלחה שלי ", שוב מתבוסס שי ברגשות האשמה שלו. באמת ? מה הקשר ? זה שהצלחת - בא על חשבונו ? איך בדיוק ? הוא מתעלל בך שי, הוא מקנא בך, אני לא יודעת מי היה הראשון ש"התחיל", אתה או הוא, אבל הוא מתנכל ומתנכר אליך למרות המאמצים הכנים שאתה משקיע על מנת לתקן את היחסים העכורים ביניכם.
גם לואיס לא זוכה לתמיכה המיוחלת מהוריו הביולוגיים, ממורמר שהם לא התקשרו לומר לו שבת שלום - "שכחו ממני לגמרי, עדיף חברים מאשר משפחה", הוא קובע.
" אני שונא להשתעמם, כי זה גורם לי לחשוב, לצלול ולא לצאת החוצה. אז אני מעדיף לנקות".
הנה, גם לואיס פוחד לצלול לעומק, כי הוא פוחד לטבוע בנהר. עוד נהר. היה לנו כבר נהר , מקודם.
כן, לואיס, להרגיש זה מפחיד, תשאל את דודו בוסי, הוא יגיד לך שעדיף לברוח:
"מה אני צריך את כל החרא הזה ? אני שונא להרגיש , אני שונא להרגיש ! אני מתחיל להרגיש ושואל את עצמי בשביל מה ."
דודו מספר לחבר שלו שנטלי אהובתו החדשה העירה לו על שהוא שותה יותר מידי לטעמה - "יש לי בעיה עם השתייה שלך". ("יש לי בעיה" ? לך יש בעיה, נטלי ? ממתי זו הבעיה שלך ? סליחה נטלי, אבל זו לא בעיה שלך, למה את לוקחת על עצמך את הבעיות שלו ?) והנה הוא כבר מנבא את הסוף - "מבחינתי האקדח (ה"אקדח"??) הונח במערכה הראשונה, וזה אומר שתוך מספר ימים או תקופה לא ארוכה זה ישפיע עליה, והיא תגיד לי - לא מתאים לי. אם לא בזמן הקרוב, זה יצור מצב שאני אזרוק אותה. הבעיה שלי היא שנמאס לי מהר, שנגמר לי אחרי שבוע."
וכדי להשאיר קצת טעם מתוק של אופטימיות , אחרי כל האומללות והסבל, אקנח בסצינה רומנטית שלהם, בה הם מתקרבים והוא מתפייט - "זה לא קרה לי הרבה זמן, את יודעת ? חשבתי שאין לי את זה יותר, שזהו. שנגמר לי הלב, שהוא נסתם, שהחדירו בטון לשני החדרים והוא עמד מלכת."
על האומץ להרגיש - בקליפ הבא, ובטקסט שלאחריו.
מרגיש
מלים: אמיר פיי גוטמן ואייל שוהם, לחן: אמיר פיי גוטמן.
אני מוכן, כבר לא מרגיש חצוי עטוף צללים בכחול , רוצה להיות הכי קרוב |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בשלב שבו הופך אדם לסוציופת חסר רגש אנושי, זה אבוד.
ויש כאלה לא מעט, לצערי. ואין לי שום כוונה להבין אותם. אני לפני הכול אדם מעשי, ולא מרחמת על אכזרים, כי תמיד אני זוכרת לאן זה מביא.
אני יודעת שעבר לא מעט זמן מאז הדיאלוג שלנו, אבל החלטתי לענות לך לאחר מחשבה.
חככתי בדעתי אם להשיב לך פה, כי זה בכל זאת פוסט על סדרת טלוויזיה ולא על מצפון ומוסר, ואפילו שקלתי להקדיש פוסט חדש שלם על הנושא בעקבות זה, אבל בסוף כאמור הכרעתי שכן עדיף להתייחס בתוך ההקשר הזה.
לאחר ההקדמה הארוכה, אני מגיעה סוף סוף לעניין עצמו
:-)
אני סבורה שאין ברירה בחברה שרוצה לשמור על סדר מסויים, לנקוט בהליכי משפט ולחרוץ דין, אחרת מה הטעם בבתי משפט בכלל.
"יש שני צדדים למטבע", כך מלמדים אותנו, וזה נכון, אבל יש צד שצודק יותר, שהצדק עימו.
אין שתי אמיתות, יש אמת אחת, ולפעמים קשה להבחין מי צודק, לעיתים המקרים הם מורכבים, זה נכון, אבל יש דבר כזה צדק, ולכן את הדין חייב לשאת מי שהפר את הצדק.
אם "איש הישר בעיניו יעשה" - אז יהיה פה תוהו ובוהו אחד, כאוס מוחלט.
נזכרתי אמש במקרה המחריד של רצח אסף שטיירמן בן השמונה עשרה שנרצח ללא מניע, ואיכשהו זה מאד קשור לנושא שכתבתי עליו - על המניעים, על המוטיבציה של אנשים לפעול - מה מניע אותם.
(מי שלא יודע על מה מדובר , ימצא את פרטי הרצח בגוגל - אני לא נכנסת לפרטים עכשיו, כי זה יהיה ארוך).
ואותם רוצחים שעוללו את המעשה הזה - בניגוד למקרי חטא של פושעים אחרים, אותם באמת שאין אפשרות להבין, כפי שהוכיח סרט התעודה המצויין שכלל תחקיר מקיף שעשו על הנושא, וששודר בערוץ שמונה בהזדמנויות רבות - מומלץ מאד לצפייה. (צפית, איילת ?)
והדוגמה של רצח אסף שטיירמן היא קיצונית, אני מודעת לזה, אבל היא מוכיחה שיש רוע לשם רוע בעולם הזה.
עך כן חריצת הדין נחוצה במיוחד במקרים כאלה של חוסר צדק משווע - מאסר עולם - ושום חנינה לא מגיעה להם.
אני גם לא בטוחה שיש טעם בבתי סוהר כפי שהם כיום, כי אסירים רבים משתחררים בתום כמה שנות ריצוי מאסר וחוזרים לסורם, אם מתוך חולשת אופי ואם מתוך כך שהחברה מתייגת אותם באות קיין והם מתקשים לחזור למוטב ולהתקבל לעבודה עקב עברם.
קשה להם (בצדק) לרכוש את אמון הסביבה מחדש.
אולי היה מוטב במקום להשקיע בקיום של אסירים ובתי סוהר מכספים שהציבור משלם (על חשבון המיסים שאת ואני וכולנו בעצם משלמים למדינה) - להפוך את בתי הסוהר למקום עבודה מסודר שיוקמו בתוכו מפעלים שבהם יתאפשר לאסירים לתרום לחברה ולעבוד בחינם ללא תמורה כספית נוספת מלבד התיחזוק שלהם ( אוכל ומקום לישון, ) על מנת לכפר על מעשיהם ?
או לחשוב על פתרונות אחרים שבהם יוכלו האסירים להחזיר את "החוב" שלהם לחברה באמצעות תרומה ממשית, ובכך יוכלו להרוויח מחדש את הזכות לקיום שלהם ולמצא משמעות וטעם לחייהם.
ותודה רבה, קוואקרית שלי
את מקסימה.
אני מעריכה את נדיבות הלב שלך ואת המחווה שעשית עימי כאן בתגובה הזו שלך.
(שלא תחשבי שלא שמתי לב או שלא הבנתי.)
גם ואולי בעיקר , הדיאלוג העצמי ש
את מנהלת בתגובות - מרתק בעיניי
( וחושפני לא פחות )
ואולי דווקא הוא
מהווה רווח משמעותי
( עבורך ? עבור המגיבים לך ? ,
ו / או עבור אלה שקוראים אותך ?
ולפעמים נעים להרגיש קצת אזוטרי :)
מצחיק שבחרת בביטוי הזה, "עולם מטורף", כי בהתחלה, כשכתבתי על האחים גולדן ועל ישי - אוטומטית הקונוטציה הראשונה שלי היתה לשיר הזה,
אבל אחרי שהוספתי את לואיס ואת דודו בוסי לטקסט, החלטתי שיותר מדוייק ויתאים לקונטקסט של הגיבורים דווקא החיבור ל"מרגיש".
תבחר איזו גרסה אתה מעדיף מאלה שצירפתי -
(אני אוהבת את שלושתן.)
_________________________________________
אינטימיות במקומה מונחת, זה לא סותר.
מסכימה איתך שרוב תוכניות הריאליטי הן מה שאתה אומר, אבל במקרה "מחוברים" ו"מחוברות" הן לא ביזיון, הן עשויות היטב, אמינות, יש שם משהו מאוד אמיתי, זה כמו לקרוא סיפורים אישיים של אנשים, פשוט במדיום אחר, מה ההבדל אם היית קורא את זה בספר? מה ההבדל בין זה לבין הפוסטים חושפי הנפש שאני כותבת, ושמעניקים לי כל כך הרבה ריפוי דרך שיקופים?
(ואני לוקחת בחשבון שאולי אני טועה וסתם מכורה למציצנות נפשית אצל נרקיסיסטים שאוהבים לחשוף, ויום אחד אגלה את זה)
אין כאן שום אינטראקציה. שום קשר בין הנחשף והמציץ. המציץ נשאר אנונימי, והנחשף נשאר בטלויזיה. את באמת חושבת שהשלב הבא בקשר בין אנשים, אחרי ה"שלום שלום" הוא התערטלות והצצה? ומה עם קשר אמיתי? אינטימיות?
כל מטרתן של התכניות האלה הוא למכור פרסומות אשר יעשירו עוד יותר את השולטים ממילא בטלויזיה, ודרכה- בצופים. מפתיע אותי שאנשים אינטיליגנטים משפתפים פעולה עם הבזיון הזה, למרות שאני כבר לא אמור להיות מופתע...
__________________
אני יכולה לנסות להסביר לך, יש אנשים, לא כולם כמובן, שכל מהותם שואפת להיראות ולהיחשף, בשבילם זה סוג של ריפוי נפשי, ככה הם מרגישים את עצמם, זאת גם הדרך שלהם להשפיע על אחרים.
ככה הם נותנים את עצמם.
בעניין המציצנות - פשוט סקרנות אנושית טבעית, לי למשל קשה להאמין שלמישהו אין את הצורך הטבעי הזה להציץ אצל אחרים, שמוכנים לפתוח חור הצצה.
חשיפה ומציצנות זאת פשוט אינטרקציית עומק בין אנשים, קצת מעבר ל"בוקר טוב", "שנה טובה", "חג שמח", "נתראה בשמחות" ויתר הדברים המרכיבים את השכבה החיצונית של יחסי אנוש.
לא מבין את הצורך בהתפשטות לעיני הציבור מחד, ואת המציצנות הפולשנית מאידך.
בעיני זה מזעזע.
מי שמתכוון להרע, הלך עליו, ככל שזה תלוי בי, מי שעשה דברים ללא כוונה להרע ולהזיק, אין לי שום זכות לשפוט אותו.
אין לי ספק שאמם של שי ורן לא התכוונה להרע ולהזיק. נסיבות חייה היו כפי שהיו, וכך גם של בניה.
זה גורלם.
זה היה גורלה.
לכי תדעי מה היא עברה בילדות. את לא יכולה להיות חמלתית כלפי רן בגלל הילדות שעבר, ולא לחמול על אמא שיכולתה דלה עד כדי כך שהיא לא מסוגלת לגדל את ילדיה, מישהי כזאת בטוח עברה זוועות בילדותה. אולי גם היא חוותה נטישה, ואולי היא חולת נפש...
:-)
אני אענה לך יותר מאוחר, עליי להתנתק כעת מהאתר.
הסידרה הזאת היא פשוט עמוקה וידעתי שבענייני גברים יהיה על מי לסמוך גם בכתיבת הנרטיב וגם בהבאתו ב"שוטים" לא ארוכים מדי. השיחה במכונית היתה מעולה ובמיוחד מה שלא נאמר בה, היה מבריק.
אמרתי לך שנפגש פה, ויש סיבב שאת מגלגלת את כל קורות הסדרה? זה לאלה שלא רואים אותה?
אם אצפה, זה יגרום לי דיכאון איזה שבוע, ויהפוך לסיוט שלא ייצא לי מהראש לעולם.
נטלי זאת נטלי עטייה, נכון? עד שקלטתי...
ובקשר לרן ושי, אני לא בטוחה שרן ניסה להתעלל בשי, הוא פשוט היה כנה בקשר לרגשותיו, הבנאדם חסום רגשית אבל לגמרי, כנראה זאת היתה הגנת הברזל שלו לנוכח הנטישה.
איזה דבר מטורף, לנטוש ככה ילדים, אבל אין מה לכעוס על האמא, רק לרחם עליה שלא זכתה לגדל ילדים נפלאים וגאונים כמו שיצאו לה, כנראה זה כל מה שהיא יכלה, אי אפשר להאשים כשאיו יכולת.