יצא לי לדבר עם מישהי על החיים. אמרתי לה, שאנחנו יכולים לסובב את העולם שלנו לאן שאנחנו רוצים, ואם אנחנו רוצים מספיק טוב משהו, זה יכול להתגשם. היא הסתכלה עלי במבט ספקני ואמרה שאני חי בבועה. שאני בארץ ה"לה לה לנד" שלי, ושהחיים האמיתיים לא באמת ככה. "אני רוצה מלא דברים!" היא אמרה "אבל זה לא אומר שאפשר לקבל אותם". כששאלתי אותה למה, היא ענתה "אלה החיים". כל אחד מאיתנו שלף דוגמא אחת או אחרת, אבל לא הצלחנו להגיע לעמק השווה.

השיחה הזאת הרגיזה אותי. גם מכיוון שאותה בחורה מאוד קרובה לליבי, וגם בגלל גישת החיים שלה. חיים אשר מותאמים למה שקורה סביבנו, הם חיים סבילים, חיי קורבן. "אני נתון לרחמי העולם, ועם זה אני צריך להתמודד". עם גישה כזאת, מה אני באמת יכול לעשות? כל מה שאני יכול לעשות, זה להיתקע בעבודה משעממת ולא ממלאת, לחכות עד למשבר הבא ולקוות שיום אחד הגורל יאיר פנים ויהיה טוב. אולי הקצנתי את הגישה, אבל כאשר דיברתי עם חברתי, זאת ההרגשה שקיבלתי.

ואז אמרתי לה "תני לי דוגמא למשהו בלתי אפשרי". היא אמרה לי "אני רוצה סוס. תמיד רציתי סוס!" שאלתי אותה "ומה הבעיה?" היא ענתה "איך אני אשלם עליו? איך אני אחזיק אותו?" הסתכלתי עליה בעיניים תמימות ושאלתי "איך באמת תוכלי לשלם עליו? איך תוכלי להחזיק אותו?" היא "אני יכולה לחסוך כסף רק בשביל הסוס, ואני יכולה לשכור אורווה שיטפל לי בסוס, אבל איתן, יש לי חיים. אני נשואה, יש לי הוצאות ואני לומדת". אז השבתי לה "אז את לא רוצה סוס. יש לך חלום שיהיה לך סוס, אבל את לא באמת רוצה".

אני אהיה אמיץ ואומר שאין שום דבר שאנחנו לא יכולים להשיג! אנחנו, בני האדם, יכולים לעשות כמעט הכל. ההיבריס הזה לא בא יש מאין. אנחנו פשוט בעלי יכולת החלטה, וההחלטות האלו הן אלו שמניעות אותנו בדרך אחת או אחרת. אם הצלחנו לעוף, להגיע לירח, להאריך את תוחלת החיים ולמצוא תרופה למחלות שפעם היו חשוכות מרפא, איך לא נוכל אנחנו לעשות את מה שאנחנו רוצים? רוב הדברים שאנחנו רוצים אנחנו גם יודעים איך להשיג, אך אנחנו נמנעים מלהשיג אותו.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים זה לשאול את עצמנו: "מה אני רוצה?", "מה אני מוכן לעשות עבור מה שאני רוצה?" ו"איך אני משיג את מה שאני רוצה?" שלוש השאלות האלו נותנים לנו יכולת לתפוס את החלום בחכה ולקרב אותו אלינו. השאלות האלו נותנות לנו גם פרספקטיבה האם אנחנו באמת רוצים את מה שאנחנו חולמים, או שאנחנו מעדיפים שהוא יהיה שם כחלום, כדבר לא מושג.

הגישה של ידידה שלי היא לא מיוחדת. כולנו חוטאים בהרגשה הזאת. תחושת הקורבן של "אלה החיים, ואם זה צריך לחיות" היא תחושה שגויה אבל קלה. כשאני אומר שאני לא יכול להשיג משהו, הרבה יותר קל לי מאשר לרוץ ולהתרוצץ כדי להשיג אותו. הוא משאיר אותי שקט וקצת לא מסופק. אבל כמו שאמרתי, זה שגוי לחשוב ככה. תחושת ההחמצה, והתקיעות במסלול החיים לא שווה את זה. אנחנו יכולים להשיג את החלומות שלנו, למצות את עצמנו ולחיות טוב, אך ורק אם נרצה. וזאת השאיפה שכולם צריכים לקבל – מותר לנו, ואנחנו יכולים לחיות טוב.

לכל הספקנים שקוראים את הפוסט הזה, ומלגלגים, חושבים שאני חי בעולם משל עצמי ומנענעים את הראש מצד לצד במלמול המילים "הילד חי בסרט", אני מבקש ממנו לנסות את הגישה שלי. קחו לעצמכם משהו שאי אפשר להשיג. עכשיו, חישבו איך תוכלו להשיג אותו. אחרי שרשמתם כמה צורות, תרשמו מה אתם מוכנים לוותר בשביל זה (למשל 5 שעות בשבוע, התפטרות מהעבודה וכו'). עכשיו, כשאתם רואים את הדברים האלו, אתם עדיין חושבים שאתם לא יכולים להשיג את מה שאתם רוצים? שלחו לי מסר. אם יש לכם את הדבר שאי אפשר להשיג (כל עוד הוא בגבול הטעם הטוב, כולם יודעים שאי אפשר להשיג כוחות קסם או להחיות מתים), אני רוצה לראות את זה. ואחרי שתוכיחו לי, אולי אני אוכל להשתכנע לגישה שלכם. אבל עד אז, ספקנים יקרים, אתם מוזמנים להצטרף לגישה שלי.

לסיום, יש אמרה שאומרת "דאג לקבל את מה שאתה רוצה, או שתרצה את מה שאתה מקבל".

שתהיה לכולם שנה טובה, שנה של עשייה, ותאהבו את עצמכם :)