ב"ה

   בפוסט הקודם דברנו מבריאת העולם, פוסט זה ידבר מסדר בנין גוף האדם עם הנפש, הרוח והנשמה שלו, הקטע לקוח מספר הזהר הקדוש [ספר במדבר, פרשת שלח לך, דף קע עמוד א, הפירוש מבוסס על פירוש מתוק מדבש למורי ורבי ומגדלני המקובל הצדיק רבי דניאל פריש זצוקללה"ה זי"ע]:

   "בִּנְיָינָא דְּגוּפָא דְּבַר נָשׁ הָכִי הוּא [כך הוא הבניין של גוף האדם], רוּחָא מֵעִם רוּחָא דְּקוּדְשָׁא [רוח ממקום רוח הקודש], נִשְׁמְתָא מִגּוֹ אִילָנָא דְּחַיֵּי [הנשמה מעץ החיים], כֵּיוָן דְּרוּחָא קַדִּישָׁא יָהַב חֵילָא [כיון שרוח הקודש נותן כוחו], מִיָּד רְתִיכִין דִּילֵיהּ [מיד המרכבות שלו], יָהֲבִין חֵיַלְייהוּ [נותנים כוחם], חֵילָא דִּלְהוֹן גַּרְמֵי וְשַׁיְיפִין [הכוח שלהם עצמות ואברים], כֻּלְּהוּ מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן [כולם מהצד שלהם], וְתִקּוּנַיְיהוּ דָּא עַל דָּא [ותיקונם זה על זה]". 

   כך הוא סדר בנין גוף האדם עם הנפש, הרוח והנשמה שלו (מאמר זה מדבר בעניין הנר"ן ששורשם מעולמות בריאה, יצירה ועשיה):

   רוח האדם נמשך ממקום רוח הקודש, שהוא עולם היצירה (ראה תקוני הזהר, תיקונים מה ומו דף פג עמוד א).

   נשמת האדם נמשכת מעץ החיים, לאמור מעולם הבריאה, ששם הוא גן עדן העליון, שבו יש עץ החיים.

   כיון שרוח הקודש שבעולם היצירה נותן את כֹּחַ הרוח לבנין האדם, מיד האופנים שבעולם העשיה, שהם מרכבות לחיות הקודש שבעולם היצירה, נותנים גם כן כוחם;

   כֹּחַ האופנים שבעולם העשיה, הוא נפש האדם שמעולם העשיה, המקיים את העצמות והאברים, שכולם הם מצד האופנים.

   סדר בנין העצמות ואברי האדם הוא זה על זה, כלומר עצם על עצם ואבר על אבר, כי יש אבר הראוי להיות אבר עליון ויש אבר הראוי להיות אבר תחתון.

   "סִטְרָא אַחֲרָא יָהָבַת בִּשְׂרָא [הסטרא אחרא נותן את הבשר], וּמִסִּטְרָא דִּילָהּ אַתְיָא בִּשְׂרָא וְלָא מִלָּה אַחֲרָא [ומהצד שלו בא רק הבשר ולא דבר אחר], רְתִיכִין דִּילָהּ יָהֲבִין כָּל אִינוּן גִּידִין וְעַרְקִין לְאַמְשָׁכָא דָּמָא לְבִשְׂרָא [המרכבות שלו נותנים כול אותם גידים ועורקים להמשיך את הדם אל הבשר]".

   ממשיך הזהר הקדוש ואומר: הסטרא אחרא נותן, לבנין גוף האדם, את הכוח שממנו מתהווה הבשר, ומהצד שלו בא רק כֹּחַ הבשר ולא דבר אחר.

   המרכבות של הסטרא אחרא נותנים לגידים ולעורקים (שניהם הם בחינה אחת) כח להמשיך את הדם אל הבשר. 

  " בָּתַר דְּאִלֵּין יָהֲבֵי חֵילַיְיהוּ [לאחר שאלו נותנים כוחם], שְׁמַיָּא יָהֲבֵי חֵילַיְיהוּ [השמים נותנים כוחם], וּמַאן אִינוּן [ומה כוחם], עוֹר דְּאּתְמְשָׁךְ עַל כֹּלָּא [העור הנמשך על הכול], כְּגַוְונָא דִּלְהוֹן [כדוגמתם]".

   לאחר שאלו, האמורים למעלה, נותנים את כוחם לבניין גוף האדם, השמים נותנים את כוחם.

ומהו כֹּחַ השמים?

   העור הנמשך ומכסה את כל אברי האדם, והיינו הַכֹּחַ הגורם להתהוות עור האדם, כעין רקיעי השמים המקיפים ומכסים על כל מה שלמעלה מהם. 

   "לְבָתַר מִתְחַבְּרָן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא כַּחֲדָא [לאחר מכן מתחברים השמים והארץ כאחד], וִיהָבֵי אַרְבַּע יְסוֹדֵי אִלֵּין [ונותנים ארבעה יסודות אלו], אֶשָּׁא וּמַיָּא וַאֲוִירָא וְעַפְרָא [אש ומים ואויר ועפר], לְאַגָּנָא עַל אִלֵּין וּלְחַפְיָא עַל כֹּלָּא [להגן על אלו ולכסות על כולם]".

   עד כאן דברנו רק בכוחות הרוחניים בבניין גוף האדם, רוצה לומר כוחות רוחניים המפעילים מערכות שונות בגוף הגשמי, כגון: מערכת הובלת הדם מהלב לכל אברי הגוף ומהם חזרה אל הלב, לכן ממשיך הזהר הקדוש ואומר:

   אחר שהוכנו כל כוחות הגוף, מתחברים כוחות השמים והארץ יחדיו, ועל ידי חיבורם נתקן גוף האדם לגמרי.

   היינו, השמים והארץ נותנים לבנין גוף האדם את ארבעה היסודות הגשמיים: אש, מים, אויר ועפר.

   כי ברדת הנפש, הרוח והנשמה, והכוחות הרוחניים שדברנו בהם, לארץ, נעשה גוף אחד, כעין תיק ובית לכוחות אלה, המורכב מארבעת היסודות הגשמיים, כדי להגן על כל החלקים הרוחניים, ולכסות על כולם, כלומר, לקבל וליישב את הכוחות הרוחניים בתוך הגוף הגשמי.

   "לְבָתַר [לאחר שמת האדם], כָּל חַד נָטִיל חוּלָקֵיהּ דְיָהַב [כל אחד לוקח חלקו שנתן], וְאֶתְבַּטֵּל [והגוף מתבטל], רוּחָא דְּקֻדְשָׁא וּרְתִיכִין דִּילֵיהּ חוּלָקַיְיהוּ קָיְימָא [רוח הקודש והמרכבות שלו חלקם מתקיים], רוּחָא דְּקֻדְשָׁא [הרוח הקדוש], רוּחָא דִּילֵיהּ קָיְימָא [הרוח שלו קיים], וְנִשְׁמְתָא סָלְקָא [והנשמה עולה], רְתִיכִין דְּרוּחָא דְּקֻדְשָׁא [המרכבות של רוח הקודש], גַּרְמִין דִּלְהוֹן קָיְימִין [העצמות שלהן מתקיימים], וְעַל דָּא חָשִׁיבוּ דְּגוּפָא גַּרְמִין הֲווֹ [ועל כן חשיבות הגוף הוא העצמות], וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב [ולכן כתוב (ישעיה נח, יא)] וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחֲלִיץ [יבריא], וּבִשְׂרָא לָא כְתִיב בֵּיהּ הָכִי [ובבשר לא כתוב בו כך]".

   לאחר שמת האדם, כל אחד לוקח את חלקו שנתן לבניית גוף האדם.

   השמים נוטלים את כוחם שהעמיד את חבור ארבעה היסודות.

   הארץ מכלה את ארבעה יסודותיה.

   והקליפות (הסטרא אחרא) נוטלות את הַכֹּחַ מהבשר.

   לכן בערך זה מתבטל גוף האדם.

   אבל רוח הקודש, הבא כאמור מעולם היצירה, והמרכבות שלו, היינו הנפש הבאה מעולם העשיה, החלק שנתנו  לבניין גוף האדם ממשיך להתקיים גם לאחר מיתת האדם, כי נשמות ישראל אינן מתבטלות לעולם.

   ממשיך הזהר הקדוש ומסביר מה נעשה עם חלקים אלו, ואומר:

   הרוח הקודש שמעולם היצירה, הרוח שלו קיים בגן עדן התחתון, והנשמה עולה לגן עדן העליון שבעולם הבריאה.

   המרכבות של רוח הקודש, היינו העצמות שלהם, מתקיימים.

   כי עצם אחד, הנקרא "לוז", מתקיים עד עת תחיית המתים, ואינו מתבטל לעולם [ראה ענינו בספר בראשית דף קלז עמוד א], והוא יהיה כשאור לעצמות להחיותם (כשאור שבעיסה, המחמיץ את העיסה וגורם לה להתנפח. ראה מסכת ברכות דף יז עמוד ב), ובתוך אותו העצם נאחזים חלקי ניצוצי הנפש הנקראים "הֲבֵלֵי דְּגַּרְמֵי" [הבל העצמות, בדף קסט עמוד א מוסבר שהֲבַל גַּרְמֵי הוא חלק הנפש הנשאר על העצמות בקבר עד תחיית המתים], ועל כן חשיבות הגוף הוא העצמות מפני שהם מצד הקדושה, ולכך כתוב וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחֲלִיץ, פירוש, הקדוש ברוך הוא יבריא ויחזיק אותם שיתקיימו, ובבשר לא כתוב בו כך, כי הוא בא מסטרא אחרא והוא מתבטל לאחר שמת האדם.

   "וְכָל זִמְנָא דִּבְשָׂרָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא קָיְימָא בְּקִיּוּמָא [כל זמן שהבשר של הסטרא אחרא עומד בקיומו], הַהוּא שָׂטָן קָיְימָא לְאַסְטָנָא [זה השטן עומד לְהַשְׂטִין], אִתְאֲבִיד בִּשְׂרָא לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְאַסְטָנָא [נאבד הבשר אין לו רשות להשטין], דְּהָא לֵית לֵיהּ עַל מַה דְּיִסְתְּמִיךְ [כי אין לו על מה לסמוך], וְעַל דָּא כְתִיב [ועל זה נאמר (איוב לג, כא)] יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי וְשֻׁפּוּ עַצְמֹתָיו לֹא רֻאוּ, מֵהַהוּא חֵיזוּ דְּשָׂטָן דְּקָיְימָא לְאַסְטָנָא [מהראיה של השטן העומד להשטין], דְּלָא יָכִיל [שאינו יכול], כֵּיוָן דְּיִכֶל בְּשָׂרוֹ וְשֻׁפּוּ עַצְמֹתָיו [כיון שנעכל הבשר ונתקו העצמות], לֹא רֻאוּ [לא יראו], לָא אִתְחֲזוּן לְקָרְבָא לְגַבֵּיהּ [אינם ראויים להתקרב אליהם], דְּלֵית לֵיהּ בְּהוֹן חוּלָקָא [שאין לו בהם חלק], כֵּיוָן דְּשָׁף כָּל חַד וְחַד מִדּוּכְתֵּיהּ [כיון שניתק כל אחד ואחד ממקומו], לָא תָבַע עֲלַיְיהוּ [אינו תובע עליהם], וְלָא קָאֵים לְאַסְטָנָא בְּגִינַיְיהוּ [ואינו עומד לְהַשְׂטִין בשבילם]". 

   ממשיך הזהר הקדוש ואומר: כל זמן שהבשר שבא מכחו של הסטרא אחרא עומד בקיומו, ועדיין לא נתעכל בעפר, עומד השטן לְהַשְׂטִין על האדם שכבר מת, שיתמשך העונש של חִבּוּט הַקֶּבֶר וְרִמָּה וְתוֹלֵעָה, אבל כאשר נאבד ונעכל הבשר שוב אין לו רשות להשטין, כי אין לו על סמך מה לקטרג, כי כבר אין לו חלק באדם, ועל זה נאמר, יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי, כשיכלה ויתעכל בשרו שלא יראה עוד, וְשֻׁפּוּ עַצְמֹתָיו, וינתקו עצמותיו ממקומם, לֹא רֻאוּ אותו.

    ומפרש הזהר הקדוש מראיית מי יכלה הבשר, ואמר: מהראיה של השטן העומד להשטין, שאז כבר אינו יכול לקטרג.

   ומוסיף הזהר הקדוש ומרחיב את פירושו: כיוון שנעכל הבשר ונתקו העצמות ממקומם, לֹא רֻאוּ לא יראו את השטן עוד, שוב אינם ראויים עוד העצמות לשטן שיתקרב אליהם להשטין, לפי שאין לו בהם עוד שום חלק, כיון שניתק כל עצם ועצם ממקומו, אינו תובע עוד עליהם, ואינו עומד להשטין בשבילם.

   "לְבָתַר דִּבְשָׂרָא מּתְעַכְּלָא [לאחר שנעכל הבשר], הָא לָא יִתְבַּע דִּינָא, וְלָא קָאֵים לְאַסְטָנָא [הרי אינו תובע עוד דין, ואינו עומד עוד להשטין], דְּהָא לֵית לֵיהּ עַל מַה דְּיִסְתְּמִיךְ [כי אין לו על מה שיסמוך], וְלָא אִדְכַּר לְבַר נָשׁ בְּשׁוּם מִלָּה דְּעָלְמָא [ואינו מזכיר עוד את האדם בשום דבר שבעולם]".

   מסיק הזהר הקדוש דבריו ואומר:  אחר שנעכל הבשר, אינו תובע עוד השטן דין, ואינו עומד להשטין, כי אין לו על מה שיסתמך, ואינו מזכיר עוד את האדם שמת בשום דבר שבעולם.

  "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַשְׁתָּא יְדַעְנָא מִלִּין עַל תִקּוּנַיְיהוּ [עתה אני יודע את הדברים על תיקונם], וַדָּאִי יָאוּת הוּא לֵיהּ לְאַסְטָנָא [ודאי יפה הוא לו להשטין]". 

   אמר רבי שמעון בר יוחאי: עתה אני יודע את הדברים האלו על תיקונם וסדרם, ודאי יפה הוא לשטן להשטין כל עוד שלא נעכל הבשר ויש לו עדיין חלק בבשר.

שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה, שלמה