| יהודי אחד, נקרא לו מושקה, החל לעסוק במסחר. אחד מהפרוייקטים שלקח על עצמו - שיווק לוחות שנה, קלנדרס בלעז. הוא עבר ממקום למקום וניסה להציע את מרכולתו. הוא הצליח לא רע והאגו תפח, עם הכיס.
לאחר שבוע של שוטטות, עת חזר לעיירתו, פגש בפריץ. 'אציע גם לו, בוודאי ישמח לתלות בביתו קלנדר מהודר שכזה', הרהר. ממחשבה, למעשה. דא עקא שתגובתו של הפריץ הייתה שונה לחלוטין. הוא דחה אותו בבוז מוחלט והותיר את מושקה שלנו המום, עם אגו פגוע. כעבור רגע, הוא התעשת והחליט לנקום בו. הוא רקם תכנית כלשהי, שאמורה הייתה להצליח בצורה יוצאת מן הכלל, אם הפריץ לא יהיה בביתו באותה עת. הוא בירר מתי הפריץ מתכוון לצאת לסיבוב בכפרים שבבעלותו. התמזל מזלו והאיש צריך היה לצאת כבר למחרת, לסיבובו הקבוע.
מושקה השכים קום ונצמד לחלון, שאפשר לו לצפות, למרות המרחק, בהכנותיו של הלה. הפריץ נסע לדרכו. הוא נשם נשימה ארוכה ויצא לדרכו, לבית הפריץ.
השוער שקידם אותו, זכה לשלום לבבי. כשנשאל למעשיו שם, אמר שעליו להיפגש עם הגנן, אך לפני שיעשה זאת – הפריץ הזמין ממנו קלנדר מהודר והוא רוצה שיקבל אותו מיד כשיחזור לביתו, שישמח. השוער קיבל את הקלנדר בברכה, ברור שהוא רוצה לשמח את הפריץ. הוא נכנס למעוזו של הפריץ ותר אחר הגנן. הוא גילה את הגנן תופס תנומה קלה תחת אחד מהעצים הרבים שמילאו את חצרו של מושא המסע. כשנשאל לרצונו, השיב כי הוא מחפש את עוזר הטבח, אך לפני שייפגש אותו, הוא מעוניין למסור לו קלנדר, בהתאם לבקשתו של הפריץ. הוא ביקש מהגנן המסור להעביר לו את הקלנדר מיד כשהלה ישוב לביתו. הוא לקח את הקלנדר והניחו במקום בו לא ייפגע ו/או יתלכלך. כך, האדון שיחזור בערב יקבל אותו נקי וראוי לשימוש. כעת, עשה מושקה את צעדיו לעבר הכניסה, הלוא עליו להיפגש עם עוזר הטבח. השומר שעמד בכניסה לבית פנימה קיבל אף הוא קלנדר. הקלנדר, כך יידע אותו מושקה, הוזמן על ידי הפריץ. הוא ישמח לקבלו מיד כשהוא חוזר לביתו. מעוזר הטבח, שקיבל, איך לא, קלנדר מכובד, שאמור לעבור לידי הפריץ מיד בתום מסעו, הוא עבר לטבח. גם אותו הוא צייד בקלנדר. משם הוא עבר לאחראי. ...
כשהגיע לאשת הפריץ, לכולם באזור כבר היה קלנדר מכובד, שהוזמן על ידי הפריץ, שישמח ביותר לקבל מיד בשובו. הוא נכנס לפריצה ומסר לה באדיבות מופלאה, את הקלנדר שהזמין האדון. אמנם הוא הזמין אחד, אך לעונג יהיה לו לתת אחד במתנה גם לה, הלא גם היא צריכה כזה. הוא יצא בערבו של יום, עייף, אך מרוצה. כשהגיע לביתו, שוב נצמד לחלון וצפה באופק בדריכות. משום מה, כשראה את כרכרתו של הפריץ נעצרת ליד מבצרו, קיפץ ליבו בתוכו בעליזות. את הנעשה במקום הוא לא ראה. כל שיכל היה – לתאר לעצמו. הפריץ יורד, מותש ורעב. השוער פותח את השער בנימוס, קד קידה ומוסר את הקלנדר. הפריץ המום, שואל אודות האחראי על כך ונענה כי הסוחר היהודי הוא זה שמסר אותו, בהתאם להזמנת הפריץ. הוא נכנס פנימה, כעת מקבל אותו דבר מידי הגנן. וכן הלאה. כשכבר מגיע לסלון ביתו, מצפה לו פריצה נלהבת, עם קלנדר בשבילו וקלנדר שניתן גם לה, במתנה גמורה. רק את כושרו הבריאותי והנפשי של הפריץ באותה שעה לא יכול היה לחזות... התיאור, אגב, התקיים בדיוק נמרץ.
יום חדש הגיע לעולם. איתו הגיעה הזמנה לדין-לצהרי היום, הפריץ נ' מושקה. מושקה שלנו לא מתלבט זמן רב. הוא צועד בזריזות לבית המשפט. השופט שאמור לנהל את המשפט מקבל אותו כשברור כי סימן שאלה מתרוצץ במוחו. מושקה מברכו לשלום ומיד מסביר את הסיבה להימצאו שם. "תראה", הוא אומר, "הפריץ הזמין ממני קלנדר, אך איחרתי את המועד והוא כועס על כך. לכן הוזמנתי! אולי כדאי שנפתור את הבעיה בדרך הפשוטה? העומס אצלך רב, חבל לבזבז את זמנך על דברים שוליים שכאלו. וגם לי יש עסקים לנהל. אתן לך חבילה של קלנדרס, כפיצוי. אצרף גם מכתב התנצלות. את אלו תגיש לו כשיגיע למשפט". את סימן השאלה של כבודו החליף סימן קריאה, מלווה בכעס על עצם הזלזול של הפריץ בזמנו היקר. הוא ניאות להצעתו של מושקה ושחררו לביתו, לעסקיו, לא לפני שכהכרת הטוב - זיכה אותו בקלנדר, שיהיה גם לו.
צהריים.
הפריץ מגיע, מלווה בסוללה של עורכי דין. מושקה נעדר.
הפריץ מחכה לתחילתו של משפט, אך השופט מפתיע: "מושקה דיבר איתי. הבנתי שנושא תביעתך הינו העובדה שהוא לא עמד בדבריו ולא סיפק את הקלנדר בזמן. יש לי כאן חבילה של קלנדרס, לפיצוי על כך. בכך מסתכם העניין מבחינתי", סיים את דבריו ולא הבין למה איבד המסכן את רוחו.
מה הזכיר לי את הסיפור? עוגת יומולדת נוספת שקיבלתי היום. לאחר שכבר חשבתי שהתפטרתי מכל זה. |