אחד הדברים שמשכו את תשומת לבי בקמפיין המביך "רוצים להיות פרטנרים שלכם" הוא כמה החבר'ה האלה הזדקנו. אני זוכר את עבד רבו, סאא'ב עריקאת וג'בריל רגֿוב מסוף שנות התשעים. אז הם נראו נחושים, בטוחים בעצמם, מדינאי העולם הגדול או לפחות בעלי הבית בפינה הקטנה שלהם: מארחים את ביל קלינטון, חותמים הסכם בז'נווה, מתראיינים בערב חדש. נראה לי שזה עבר להם. עריקאת עדיין יורה את המשפטים שלו במהירות שלא תאמן - ומראה שהאנרגיה המשפטנית שלו לא פסה - אבל מראה עינים לא מתעתע. הם הזדקנו. השיער הלבין ונעלם, הפנים כחשו, המבט התעייף מעט. וגם אנחנו בעצם: כמעט עשור עבר מאז קמפ דיוויד, מאז תחילת האינתיפאדה, מאורעות שעדיין מהדהדים בראשי כסוג של אקטואליה.

אני מעלה את הדברים האלה לא כהרהור אישי - מטבע הדברים, הזמן חולף, השנים נותנות את סימניהן בכולנו - אלא מחשבות על סיבוב השיחות הזה ואחריתו. אבי יששכרוף משום מה התלהב מאמירתו של מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, כי זה יהיה "סיבוב השיחות האחרון". אופטימיות הוא זיהה שם. אבל אחמד טיבי הבוקר, שחוזר על האמירה הזאת, מבהיר שזו אבחנה - ולא משאלה - וסבב שיחות אחרון, אין פירושו שיסתיים בהסדר, אלא קרוב לוודאי לכישלון. הדור הזה של הנהגת הרשות הפלסטינית מגיע לסוף דרכו. אני בדרך כלל לא קונה את סיפורי "ההזדמנות האחרונה לשלום", אבל נדמה לי שטיבי ומוסא צודקים, וזה סבב המשא ומתן האחרון בין ישראל לרשות פלסטינית. אם לא המשא ומתן לא יוביל להסדר, קשה להאמין שהרשות הפלסטינית תמשיך לתפקד בצורתה הנוכחית. ומכיוון שהסבירות להסדר שואפת לאפס, כנראה שאנחנו מתקרבים לסופו של זמן אוסלו, וסופה של פרדיגמת שתי המדינות. זה לא יקרה תוך חודש או חודשיים, המשא ומתן יימתח וייסחב מעט אני מניח.

אני מדגיש את סוף "זמן אוסלו" משום שנדמה לי שאנשים לא מבינים כמה שהסדר אוסלו עדיין מכתיב את המציאות בארץ. למרות קריסת המו"מ בשנת 2000, למרות חומת מגן וההתנתקות וכולי, ההסדר הבסיסי עדיין מתפקד: אוטונומיה מוגבלת פלסטינית, במימון בינלאומי - בעיקר אירופי, ושליטה כוללת/חיצונית ישראלית. התפרקות המסגרת הזאת לא תהיה בהכרח עניין של אירוע אחד ממוקד, וגם לא בהכרח תובן מייד כ"קו פרשת המים". אבל היא תעלה שורה של בעיות, מהשאלה מי משלם למחלקת הביוב של שכם, מה עושים עם המשטרה הפלסטינית, ועד "לאן הולכים מכאן"? עם מי מדברים, ועל מה?

ומה אחרי זמן אוסלו? לא אסתכן בניחושים. אנשים בארץ בדרך כלל מדברים על המלחמה הבאה, ואמנם גל אלים כזה או אחר הוא תסריט סביר. אבל נדמה לי שזה לא כל הסיפור.