חושך, לילה , ממש מאוחר, אני בסלון יושב על הספה, נח שניה אחת, מסדיר נשימה. חשבתי שהיה רעש אבל הכול נראה אותו דבר. רגע של מנוחה, לפעמיים שאני יושב לבד בחושך, אני חושב על החיים האחרים שיכלו להיות לי, על חיים אחרים שאולי קיימים, אני נעמד ומסתכל על המדף שמעל הטלויזה, מביט בתמונות של המשפחה, בתמונה הגדולה אני עומד בפארק ליד המנגל, מחוייך מביט במצלמה, בתמונה הקטנה אפשר לראות אותי שוב רק הפעם בתור ילדה קטנה, מצחיק כמה שהיא דומה לי. לידה עוד תמונה של תינוקת יושבת בסלון ומשחקת עם כדור ביד, ועוד תמונה, לא תאומים אבל ממש דומים, לא, לא ממש דומים לי, טוב אולי קצת, ושוב תמונה גדולה יותר, הפעם עם מסגרת מעוצבת מכסף, שם אני עומד מחובק, ממש כמה שניות אחרי החופה, כל החלטה משנה אבל אחת קצת יותר מהשאר, תמונות על הקירות, שידה ליד דלת הכניסה, מאוורר תקרה בסלון. "נו, כשבה לך קצת בריזה אבל זה לא מזג אוויר לפתוח לחלון" פסלים בסלון, עציצים בעדנית. פתאום געגוע, לרומנטיקה, לאהבה, אליך, מוזר איך שזה עובד, אני ממשיך לכיון חדר השינה, את ישנה במיטה, שקטה, מקורבלת בפוך, עטופה בשמיכה, אני מצטרף אליך למיטה, מחבק את השמיכה בשתי ידי ואת בתוכה. עיני עצומות, חום עובר בגופי ואני שוקע לשינה עמוקה. בוקר בה, אני מתעורר למיטה ריקה, מצחצח שינים ויצא למרפסת לשתות קפה של בוקר שבלעדיו אני לא באמת ער לעולם, מביט פנימה לדירה וחושב לעצמי, מתי תהייה לי אישה? |