נדחפנו אל הדלת סעורים ולהוטים.שלחתי יד רועדת אל המנעול.ידי נטפו זיעה ומעייה המו חלב קלוקל . הרעש מתחת לחגורתה לא הסיג את דריכותי לאחור.העתיד הורוד עמד לגע בהווה. האטומים בגופינו הסתחררו בהתרגשות של טרם ביקוע .התפוצצנו אל הסלון - כמו בקולנוע.חרטום נעל שמאל גישש את קליפת נעל ימין בקיר העקב.חדירה של השפיץ תחת הגפה העליונה ,מתיחת שריר הסובך ,והנעל עפה אל השטיח בהילוך איטי עד שנעצרה פעורת פה. השרוכים עדיין פרכסו ,מנפנפים ידיים בהתלהבות וצנחו מעולפים. תנועת המחול המודרני של תשוקתינו קפאה .אגמי הקרח בתוך עינייה נסדקו כאילו פגעו בהם גלי המיקרוגל.שקט של שלג ראשון עמד ביניינו. חלקיקים חסרי תחליף מגופי נעלמו בין נקישות השניות הבאות. הזמן התכסה באפילה נצחית .פלש-בק.מבטה כוון מטה אל הגרב.בגרב השחור היה חור לבן ובצבצה ממנו הבוהן ובראשה חייכה צפורן מעוקמת . הציפורן הייתה משוחה בלכה ורודה.יכולתי לומר שילדה קטנה השתעשעה ברגלי בשבת בבוקר ,בזמן ששישנתי.זה היה נכון אבל המעוות שוב לא יתקון.לכבוד השנה החדשה שלחתי לה זר פרחים.צפורנים ורודים. |