אם היית איתי עכשיו, היינו צוחקות על איך הוא מגרד את הגזר, וששעה אנחנו מחפשים את ה"ייגזרו כל אויבינו" בספר.

היית מקניטה אותנו על זה שאנחנו מטאטאים את הבית כל דקה (דווקא התאפקתי היום לכבודך קצת)

ואומרת שהריח של האוכל נפלא ושאתן לילד לגנוב קצת.

אם היית איתי היום, החג היה מקבל ריח אחר, של חגיגיות מיוחדת, כמו שרק את יודעת. וכשהייתי דואגת שמא אין מספיק מקום, היית עונה: "אם יש מקום בלב, יש מקום גם בבית".

אני הייתי צוחקת ואומרת שאת אם-האמהות, וביחד היינו משוות את המרק שלי למרק של סבא, ואת היית אומרת ששלי יותר טעים.

אבל ממילא אי אפשר לשחזר טעמים, והמרק של סבא הוא רק שלו, ושל אף אחד אחר לא דומה לו. ואני אערוך שולחן בדיוק כמו שהיינו עושות יחד, ופה ושם תתקופנה הדמעות ואני אתגעגע. וכל כך בא לי להגיד לך: "די, הבנתי, את יכולה כבר לחזור"...