כבר סיפרתי לכם בעבר,  שאבא שלי ואני... איך נגדיר את זה? לא ממש בקשר.

אז כשהייתי ילדה, והוריי התגרשו, הייתי מאוד סקרנית לדעת מדוע.

אמא סיפרה לי, עוד לפני שאני זוכרת את עצמי, שאבא מהמר. הוא משחק קלפים, שם כסף, ומפסיד.

אז ככה, עם ארבעה ילדים וכלב, החליטה לעזוב. אז כן, שלוש משרות, משכנתא ו-6 פיות להאכיל, אם להחשיב גם את הכלב.

אמא שלי היא הדבר שהכי חשוב לי בעולם. קשה לי לראות אותה עצובה, לאחרונה היא עצובה.

יש לה אמנם את ארבעתנו,עוד ארבעה נכדים, ועוד שלושה קטנים שהפכה אותם לשלה. אבל היום, ראיתי אותה עצובה.

איך אדם יכול להיות כל כך עצוב אחריי שעשה כל כך הרבה בחיים?

ערכתי השוואה.

יש לי אמא אחת ו(ספק) אבא אחד.

אמא- גידלה 4 ילדים לתפארת, וכעת מגדלת עוד שלושה. סבתא נהדרת ל-4 נכדים, כמו שכבר ציינתי, ותעשה למענם הכל. מחזיקה בית. שלא חסר בו דבר, בית מלא חיים, ומלא שמחה (לא נשכח שהעניקה בית חם לשלושה ילדים שלא היה להם שום סיכוי לחיים נורמאליים). עבדה כל חייה בשתי משרות במקביל אם לא בשלושה. רכשה השכלה. אמממ... סלחי לי אמא אם השמטתי.

אבא- כבאי בדימוס (לא נראה לי שהיה כבאי אם אמא שלי לא היתה לוקחת אותו יד ביד לנסות ולהתקבל לעבודה). פנסיונר, עובד במונית, אולי בחנות ירקות (אני לא ממש בטוחה), בית משלו אין לו, כי הפסיד (גם) אותו בקלפים. בעצם הוא הפסיד הכל, גם אותי.

בטח מפסיד,ב משחק הזה אין מנצחים.

אז אמא, למה את כל כך עצובה?