כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeקול קוראתרוחשתערב ראש השנה

    רוחשת

    רגועה למראית עין.
    בתוכי הכל רוחש,
    עולה על גדותיו.

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    0

    ערב ראש השנה

    ערב ראש השנה

    ‎22

    יחסים  

    56 תגובות   יום חמישי, 9/9/10, 11:16

     

    לפנות ערב יצאתי לכיוון בית הוריי לארוחת ערב החג.

    מתחת לבניין נתקלתי בשכן האהוב עלי ביותר, נעים הליכות, ביישן, עדין וטוב לב, בחור צעיר בערך בגילי, נשוי ואב לפעוט.

    "שלום, שנה טובה !" הוא בירך אותי בחום, מחייך באדיבות. האמנתי לו שהוא מתכוון לזה ולא סתם מאחל לי מהשפה ולחוץ. "חג שמח" השבתי לו בנימה לבבית, מחייכת בנועם לפני שהמשכתי בדרכי, נהנית מהבריזה הקלה, מביטה על הכבישים הפקוקים.

     

    לאט לאט הגיעו כל המוזמנים , היינו לא מעט אנשים, ברקע שיחות החולין המייגעות האלה, לדבר מסביב והרבה אבל על כלום, שיחות שיטחיות.

    הצביעות, הנשיקות והחיבוקים עם קרובי המשפחה עייפו אותי.

     

    בתחילת הערב, עוד לפני שהתחילו הברכות, כשרק התיישבנו לשולחן, אחותי הגדולה צרחה על אמא שלי לעיני כולם, שהיו קצת המומים, שתקו והתבוננו בהצגה, מופתעים מההתפרצות שלה.

    אמא שלי כהרגלה שתקה. היא אף פעם לא מתווכחת כשתוקפים אותה, היא לא עונה, היא רק מקשיבה ושותקת בחוסר אונים.

    הצעקות האלה הרגיזו אותי , חוסר הכבוד של אחותי לאימי, הכאיב לי ממש להתבונן איך היא משפילה ומביכה אותה בפני כולם. למה היא לא יכולה להעביר ביקורת בצד, בארבע עיניים ?

     

    רציתי להתערב ולהגן עליה, אבל במקום זאת גם אני שתקתי ורק התבוננתי איך אחותי ממשיכה להעניש את אמא שלי על טעות זניחה וחסרת משמעות שלה.

     

    אח"כ כבר לא היה לי תיאבון בכלל.

    עזרתי לאמא שלי להגיש את האוכל אבל לא נגעתי בכלום, לא בברכות ולא במנות העיקריות, רק שתיתי קצת מיץ תפוזים טרי ובשלב הקינוחים, טעמתי חתיכה קטנה של עוגת מייפל (לא מוצלחת)  ורבע עוגיית קצח מלוחה (שטעמה היה בסדר, לא יותר).

     

    היה לי עצוב כשחשבתי על בעלה של דודה שלי, כי היא הגיעה רק עם שתי הבנות שלה, והוא נותר בודד בערב החג. היחסים ביניהם מסוכסכים במשך שנים, אז למה הם לא מתגרשים כבר וזהו ? למה למשוך את הסבל הזה ? ידעתי שהוא מדוכדך, כי אמא שלו גוססת . אין לו תמיכה מאף אחד, לא מאישתו ולא מהבנות (היפיפיות והסקסיות) שלו. הן לא מעריכות את אביהן, מפני שהן גדלו למציאות בה אמא שלהן (אחות של אמא שלי) זילזלה בו כל השנים.

    הבכורה שלו תמיד מיוסרת כזו, אצילית, רצינית, אחראית, בקושי מחייכת, אבל יש לה לב זהב. הקטנה שלו צינית, ממולחת, קלפטע כמו אמא שלה.  

    יום לפני כן הוא התקשר אליי שאבוא להסיע אותו ואת אמא שלו לאיזה פרופסור מומחה לגריאטריה, שגובה אלף חמש מאות שקל לשעה בקליניקה פרטית בהרצליה פיתוח (- הם כאלו תאבי בצע!).

    למה אתה לא לוקח את האוטו שלכם ? שאלתי.

    אין לי כוח וראש לנהוג, אין לי מצב רוח, הוא ענה.

     

    הוא ישב לידי, אמא שלו עם המטפלת הנפאלית המקסימה שלה מאחור, ודמעות שקטות זלגו על לחייו כל הדרך הביתה. האבחנה של הפרופסור העציבה אותו, הפרידה המתקרבת מאמא, חסרונם של אחים (הוא בן יחיד), אין לו אף אחד בעולם הזה.

    איזו בדידות.

    גם אני בכיתי בשקט, אני לא מסוגלת להישאר אדישה לכאב של אחרים.

    אנחנו יושבים זה לצד זה בכביש המהיר, שותקים ובוכים בדממה. ברמזור הנחתי בעדינות את כף ידי על כף ידו לאות מחוות השתתפות. הוא לא הגיב, רק המשיך לבהות קדימה.

     

    אתמול בצהריים אמא שלו התקשרה להגיד לי חג שמח, ולפני שניתקנו היא שוב אמרה לי כמה שהיא אוהבת אותי. גם אני אוהבת אותך, עניתי לה ומיהרתי לסיים את השיחה, כי התחלתי לבכות ולא רציתי שהיא תשמע את הרעד בקול שלי.

     

    הפרופסור אמר שאין לה עוד הרבה זמן לחיות, שההתדרדרות במצבה היא מהירה.

    אולי היא מרגישה, כי בזמן האחרון היא כל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי. אני לא רגילה לזה, אף פעם לא אמרו לי בתדירות מוגזמת כזו שאוהבים אותי.

     

    ניתקנו ואז הלכתי למיטה ובכיתי בקול רם, במשך שעה ארוכה.

    אחרי שתמות,  אתגעגע אליה.

     

    קיוויתי שדודה שלי תתעלה על עצמה, שהיא תפגין חמלה כלפיו, לפחות בערב החג שהיא תרפה קצת מהעקשנות שלה, מהקשיחות חסרת הפשרות, ושהיא תפציר בו לבוא איתם, ולא תשאיר אותו גלמוד כמו כלב.

     

    אבל אנשים קשי לב כמותה מאכזבים תמיד, אין הפתעות.

    זו רק אני שמקווה תמיד שהם ישתנו.

     

    בתחילת הערב, שלחתי לו הודעת טקסט סתמית ולא אישית מדי, של שנה טובה וחג שמח, רק כדי לתת לו תחושה שיש מי שאיכפת לו מהמצב שלו, מנה של תמיכה, אולי זה יעודד אותו.

    שניות ספורות לאחר ששלחתי את הטקסט, הוא ענה לי בהודעה לקונית משלו - רק  "תודה". לא מעבר לכך.

     

    איזה ערב חג לא שמח, אוף, נמאס לי כבר מהאומללות והבדידות הזו שמסביב.

     

    כשלא יכולתי יותר לשאת את הצביעות, את העצב, את השיחות המשעממות ואת החיוכים הסתמיים והרחבים שאני מפזרת בחברת כולם,

     החלטתי שמוטב יהיה פשוט כבר לחזור הביתה,

    ולבכות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/10/10 12:59:

      צטט: יוסיפור 2010-10-01 12:09:27


      גם לחזור הביתה ולבכות לא תמיד פשוט.


      לא פשוט אף פעם.

      בכלל לא.


      תודה לך על ההבנה

      :-)

        1/10/10 12:09:
      גם לחזור הביתה ולבכות לא תמיד פשוט.
        25/9/10 12:09:

      צטט: בזרימה 2010-09-23 23:45:44


      איזה חבל, יש ימים טובים מזה. הם ישובו אלייך.
      אם תרצי, אצלי הדלת תמיד פתוחה, ע"פ רוב החיוך אמיתי וגם שמח. הא, גם מלא רעש של ילדים, אם זה לא מבהיל.... :-)

       


      תודה לך על ההזמנה אלייך.

      מגניב


      בחג הבא אני אצלך.

      תזכרי שקבענו.

      קריצה

        23/9/10 23:45:
      איזה חבל, יש ימים טובים מזה. הם ישובו אלייך.
      אם תרצי, אצלי הדלת תמיד פתוחה, ע"פ רוב החיוך אמיתי וגם שמח. הא, גם מלא רעש של ילדים, אם זה לא מבהיל.... :-)
        16/9/10 15:17:

      צטט: 77777777 2010-09-16 15:09:52

      מאוד אישי וקולח.

      תודה.

      נכון, אכן פוסט מאד אישי, אולי הכי חושפני שלי, נדמה לי.

      (ואני אחת שלא נוטה לחשוף יותר מדי.)



      משפחה לא בוחרים, בשמחות ובעצב. אבל בחיים יש חירות ובחירות מוצלחות ופחות, אתגרים והזדמנויות, בימי חג וחול.

      כן.

        16/9/10 15:09:
      מאוד אישי וקולח.

      משפחה לא בוחרים, בשמחות ובעצב. אבל בחיים יש חירות ובחירות מוצלחות ופחות, אתגרים והזדמנויות, בימי חג וחול.
        14/9/10 06:23:

      צטט: windstone 2010-09-14 04:03:59

       

      http://www.youtube.com/watch?v=oXh6wFhzN-8

       

      תודה על השיר, חבר.

      אני גם מאד אוהבת את הביצוע המרטיט של REM לשיר הזה.

       

      וכעת אחרי שכבר נרגעתי כאמור, חזרה התקווה.

      נשיקות לכל מי שבא להיות איתי כאן

      נשיקה

       

      והנה וציטוט שורה מתוך השיר "בדיוק כמו פעם" -

      " אז נרים כוס יין - לחיי חיים בריאים יותר ואמיתיים יותר ". 

       

       

       

       

        14/9/10 06:14:

      צטט: tal_riv 2010-09-14 00:43:41

      יש לך משפחה לא קלה. בחגים הכל בולט לעין.

       

      לא רק בחגים.

        14/9/10 06:12:

      צטט: Zvia Hen 2010-09-13 22:29:49

      שמחה לשמוע שהתאוששת :-)

      אולי זה רק הסתיו/חורף שמתקרבים ?

      צביה,

      זה ממש לא הסתיו שקרב כי בסתיו אני הכי מאושרת - זו העונה המועדפת עלי !

      אני שונאת קיץ - חום ולחות משפיעים עליי לרעה ואני בדיכאון.

      אין לך מושג כמה אני מחכה לאוקטובר, לריח האויר הטרי והנקי..

      בכיליון עיניים ונפש !


      החגים האלה באמת לא משהו, יצאתי הפעם מראש השנה בשלום (בלי דמעות) אבל סוכות עוד לפנינו...

       נכון,

       סוכות עוד לפנינו

       :-( 

        14/9/10 00:43:
      יש לך משפחה לא קלה. בחגים הכל בולט לעין.
        13/9/10 22:29:
      שמחה לשמוע שהתאוששת :-) אולי זה רק הסתיו/חורף שמתקרבים ?
      החגים האלה באמת לא משהו, יצאתי הפעם מראש השנה בשלום (בלי דמעות) אבל סוכות עוד לפנינו...
        10/9/10 16:51:
      תודה על הדאגה הכנה ועל העידוד, פנינה יקירתי, האמת שאני מרגישה הרבה יותר טוב.
      כבר אתמול אחה"צ יבשו הדמעות, והשתפר מצב הרוח. התאוששתי מאז ערב החג, באמת
      :-)

      בקשר לשכן - את ממש צודקת, ואילולא היה נשוי - בטוח לא הייתי מהססת ליזום ולהתחיל איתו, כי הוא הטיפוס שלי, ממש ה"טייפ" - אני אוהבת גברים בסגנון שלו, הוא מצא חן בעיני, אבל כאמור הוא של מישהי אחרת, (וגם היא מותק :-))
      ככה זה - הגברים ה"שווים" בגילי כבר נשואים ברובם.
        10/9/10 11:37:

      היי חברתי היקרה, ושהמשך החג יהיה לך קצת יותר מחוייך. בעצם הרבה יותר. את יודעת, אני אוהבת למיין ולפני חגים לקרוא רק דברים אופטימיים. אבל לשלך נשאבתי, פשוט כאב לי, על האנשים האלה שמתאספים, למרות שרע להם ביחד. די. השכן שלך ממש חמוד. חשבתי שתזמיני אותו ואת ביתו לארוחה וחסל סדר פסח כהלכתו...

        10/9/10 10:39:
      שבאים ושורצים בבית
        10/9/10 10:38:
      בדיוק בגלל הקושי שאת מתארת, כל החברות שלי הן סינגליות. אני לא כל כך מאמינה בחברות עם נשואות או כאלה שנמצאות במערכות יחסים חונקות מדי. ויצא במקרה ששתיים הן לסביות, וזה ראש אחר, מה לעשות. ואני תמיד מפנה זמן באמצע השבוע בשבילן, ודווקא בשבוע שעבר מישהי מהן אמרה לי בפליאה שהדרישה שלי לפגוש חברות כל השבוע היא לא ריאלית, כי אנשים 'גדולים', עם משפחות (וילדים כן יש להן) נפגשים בדרך כלל עם חברים רק בסוף השבוע, ולא באמצע השבוע, ואני רגילה להיפגש עם חברות יומיום. אז אמרתי לה שאיתה אפגש בסוף השבוע, אבל שתרשה לי בבקשה לבחור את החברות שלי גם לפי זה, לפי הנכונות והרצון וההזדקקות שלהן להכניס לחייהן עוד אנשים באופן רגיל, בדיוק כמו שתיארת, שבהם ושורצים בבית, עם החתול והכלב, וזו עוסקת בענייניה, והשנייה לוקחת משהו לאכול. וזה כמובן יותר קשה עכשיו כשאנחנו מבוגרות וכל אחת גרה בקצה אחר של העיר ויש בעיות תחבורה וחניה, אבל זה אפשרי. כי יש לפטופים וכאלה, ואני וגם הן פשוט מעמיסות אותן ובאות ורובצות בכל מקום. ולאנשים 'מבוגרים', שכל החיים שלהם סובבים סביב המשפחה, זה פשוט לא נראה ערב כזה, כי הרי בערב אוכלים ארוחה משותפת ונזרקים מול הטלוויזיה לכמה שעות - אבל אצלי אין מצב. כל ערב אני או עובדת במחשב, או קוראת, או - מה שבדרך כלל, עושה ספורט - וכמה פעמים בשבוע יוצאת, נפגשת עם חברות בחוץ. וזה אורח חיים שהוא באמת יותר קשה לביצוע אבל גם שומר אותי צעירה ולא בורגנית.
        10/9/10 09:16:
      מה שאת מתארת זה יחסי סמביוזה. וזו בחירה שלו
      לשלם את מה שנראה לך נורא.
      תתפלאי מעבודת רבת שנים עם זוגות
      רוב העיוותים האלה לכאורה
      הם דגם נלמד שכל אחד מביא מביתו [הקודם]
      ככל שתתבגרי[בכל זאת את צעירה בימים]
      את תביני שהחיים והיחסים אינם יושבים בצבעי שחור לבן.
      שתהיה לך שנה נהדרת.
        10/9/10 09:02:
      פנינה, תתפלאי, אבל אני דווקא כן יודעת מה הולך מביניהם, כי מאז שאני ילדה אני עדה לעשרות סיטואציות זוגיות ביניהם, שניהם בני שישים כבר, ואף פעם אני לא זוכרת שהיה להם טוב ביחד ושהם היו מאושרים, ואני ראיתי איך היא מתנהגת אליו - היא פשוט לא אהבה אותו אף פעם, היא אמרה את זה לבת הבכורה שלה כשהיא שאלה אותה למה היא רעה אליו והבת שלה סיפרה את זה לסבתא שסיפרה את זה לי, וחוץ מזה שבגלל שאני קרובה מאד לאמא שלו אני יודעת המון דברים על היחסים שלהם, כי היא מספרת לי הכל.
      דודה שלי התפשרה כשהיא התחתנה איתו כי היא כבר היתה מבוגרת ונכנסה להריון ממנו ובתקופה של פעם זה לא היה מקובל להיכנס להריון ככה מבלי להתחתן.
      אני יודעת שהוא מאד אוהב אותה עד היום, כי הוא התוודה על כך לא מזמן כששאלתי אותו למה הוא לא מתגרש ממנה, אני רק לא מבינה למה ומה יש לאהוב במישהו שמתאכזר אליך כ"כ.
      למעשה הוא חבר של אבא שלי ושל אחי הגדול - הם הולכים ביחד למסעדות שלושתם ביחד בקביעות במשך שנים, רואים ספורט בטלויזיה, הולכים לקולנוע, ולפעמים גם אני מצטרפת אליהם, הוא הכי קרוב אלינו מהמשפחה, אליו שאין בינינו קרבת דם, כי אין לו הרבה חברים, ואיתנו הוא מרגיש בנוח ומבלה אצל ההורים שלי המון (בלעדיה כמובן.) אז אפשר לומר שאני מכירה את הסיפור שלהם מקרוב מספיק כדי שאוכל לקחת צד ולקבוע מי הקורבן המסכן.
      הנטייה שלי היא תמיד לטובת החלש.

      בקשר ליתר הדברים שכתבת בתגובה שלך - קראתי בעיון ואני מסכימה איתך.
      את צודקת.
      תודה על דברי הטעם ושנה טובה גם לך
      :-)
        10/9/10 08:41:
      הסיפור של משפחתך שהוא לא מפתיע כמו רוב הסיפורים שאני חווה במפגשי עם אנשים מגלה את חוסר ההרמוניה הטבעית שקיימת במשפחות ואותה אגדה או אולי מאוויים למשפחה מושלמת היא רק בראש שלנו, אך היא לא קיימת בעצם באף משפחה כשיורדים לעומק הפרטים. ההבדלים באמת מתנקזים בביטוי החיצוני של אלה שמיישירים מבט ואומרים את אשר על ליבם ואלה הצבועים ומחייכים ואומרים בליבם, שטויות עוד כמה שעות ואני בבית, חבל לטרוח.
      יחסים זה הסיפור ויחסים במשפחה במיוחד כשאנשים מלאי ציפיות להרמוניה ולחיק חם וסלחן הם ציפיות נאיביות וילדותיות. יחסים שלא טיפלו בהם בעיתם והיו מלאי כעסים עוד מקדמת דנא, לא מתיישרים להם לפתע פתאום בגלל חג. ואני לא בטוחה מה עדיף? להתאפק כדי להיות כמה שעות נחמדות לכאורה בחיק המשפחה ולהרגיש את המתח מתחת מחמצן את הקיבה?! או לשפוך הכל חזיתית ולהרגיש קל יותר בקיבה אך עלן פניו כל המתחים ניגלים.
      ביחסים בין אנשים ובמיוחד המשפחתיים, מטפלים כל השנה וכל החיים ובוודאי לא בערב חג. מאידך אני לא שופטת אנשים כי אומנם מה ספרת על בדידותו של דודך בערב חג ולכאורה אשתו הגיע עם הבנות והם יצאו על פניו רע יותר. אבל אפילו את לא יודעת מה קורה ביניהם בקשרים האינטימיים ומה הביא אותם ליחסים כאלה? לכן אני לא נשבת במצג הזה של שחור ולבן אנשים רעים וטובים. אני מאחלת לך לשתטפלי ביחסים הקרובים מסביבך בכנות עם הרבה רצון ואהבה לפתור את הבעיות בבמשך כל השנה ולא להתבאס כשמגיע החג כשהכל מתפרץ לתוך ערב אחד מר ונמהר.
      אני יכולה להגיד לך שטיפלתי בקשרים המשפחתיים שלי ומעולם לא חיכיתי שמישהו מהם יעשה את זה. עשיתי מה שטוב לי וזה לחיות איתם בשמחה ועבדתי על העניין שנים, ההישגים שלי ביחסי במשפחה הם פרי מאמץ של שנים ארוכות וכבר הרבה זמן הכל יציב ונעים. ולא בהכרח הוצאתי כעסים כמו בעיקר ירדתי לעומק הבעיה למה היו מתחים מסויימים וכעשהבנתי את הצד השני החלטתי לקבלו בלב שלם את האדם מבלי לרצות לשנות אותו. 10 שנים לפני שאימי נפטרה הייתי איתה בטיפול פסיכולוגי משותף והיחסים שלנו הפכו למתנה שאני לוקחת איתי מאז ועד עולם. וזה לא רק הצלחה שמביאה הרמוניה במשפחה אלא גם לימדה אותי לקבל אנשים לא מושלמים בדיוק כמוני וכמוך.
      שנה נהדרת לך.
        10/9/10 08:23:

      צטט: ד"ר פל-סף 2010-09-10 07:59:57

      המציאות טופלת על פנינו,ואנחנו מרגישים דברים רק שהם קורים,אז ברגע זה צריך להפסיק הכל
      כי היום הבא מביא איתו פרידות,גם פרידות.
      כתבת יפה,מרגש,

      חבל שאחרים לא חשים מה שאת.....ממש חבל.
      שנה טובה

       

      תודה, אבל אולי גם האחרים מרגישים ?

      לפחות חלקם

      :-)

       

      תודה על ההערכה והמשוב החם, דוקטור,

       ושנה טובה גם לך.

        10/9/10 08:21:

      צטט: shay a 2010-09-10 07:53:33

      כתוב יפה וברגישות.

      שתהיה לך שנה נהדרת,

      הכי טובה שיש

       

      תודה רבה לך , שי, גם על הפידבק המפרגן

       וגם על האיחולים.

      ברכת שנה הכי הכי גם לך

      :-)

        10/9/10 08:20:
      התגובה הקודמת שלי היא מענה והמשך לשיח שלי עם מיא.
        10/9/10 08:17:
      מהניסיון שלי עם חברות שהכרתי יחסית בשלבים מאוחרים בחיים, רבות מהן נשים שאני מעריכה ושרציתי להתקרב אליהן אבל אנימוצאת שזה דורש השקעה ומאמץ, אתגר שלא פשוט לעמוד בו להחזיק מעמד בקשר ולהתמיד בו. כל עוד אנחנו באותה מסגרת נניח באוניברסיטה או באותו מקום העבודה אז הקשר היומיומי הוא פחות או יותר יציב, וכשאני מנתחת לאחור, אז אני שמה לב שאני כמעט לא מצליחה לשחזר איתן את הנינוחות הזו שהיתה לי החברה הכי טובה שהיתה לי בימי התיכון. היא היתה באה לישון אצלי הרבה, יכולנו גם לשתוק ביחד ועדיין להרגיש קירבה והבנה הדדית. למשל לפעמים אני הייתי רואה בטלויזיה סדרה שאהבתי והיא (שלא מתעניינת בכלל בטלויזיה) היתה מחכה לי בחדר שלי , ומעסיקה את עצמה וכו'.
      ובעצם מה שאני אומרת הוא שכשחושבים על זה יש משמעות לזמן, הזמן של הקשר אני מתכוונת, וגם לממתי הוא התהווה, באיזה שלב בחיים, כי עובדה שאחרי כל השנים שחלפו מאז שהיא היגרה לאמריקה (כיום היא גרה בסן פרנסיסקו) לא הצלחתי להגיע לאותה רמת אינטימיות עם חברות חדשות שיצרתי איתן קשר, שעם חלקן הקשר בכלל נותק מאליו, לא שרד, אולי כי קשה להדביק את הפער הזה שנוצר, להשלים את החסר של חויות העבר, אם כי אני לוקחת בחשבון שייתכן שכמו הרבה דברים בחיים - זה עניין של מזל ושל גורל, ועדיין לא פגשתי חברות חדשות שמתאימות לי.

      הזדהתי עם מה שכתבת על אמות המוסר , כי אני שמה לב שהמשיכה שלי היא לאנשים שונים ממני, ולכן החברות שלי הן הרבה פעמים ההיפך הגמור, וזה מתבטא גם בפער באמות המוסר שהזכרת אותן.

      ובקשר למשפט האחרון שלך - הציטוט של ורדה ז'קונט, זה כ"כ נכון, וזה מבחן אדיר לעד כמה אמיתי הקשר.
      זה מזכיר לי שלאחותי הגדולה היתה חברת ילדות שהן היו מאד קרובות, כולל טיולים לחו"ל ביחד אחרי הצבא וכו' ,עד שלפני כמה שנים היא לאט לאט התרחקה ממנה והחליטה לנתק איתה את הקשר, מה שמאד הכאיב לאוחתי, והיא ניסתה שוב ושוב ליזום איתה, כי היא לא הבינה למה ומה קרה פתאום שהיא מתרחקת ממנה אחרי כל השנים שהן עברו ביחד, וכשהיא ביקשה ממנה הסברים, אז היא ענתה לה בכנות שהיא מרגישה קושי להמשיך להיות חברה שלה כי לה כ"כ טוב בחיים (לאחותי) והיא מאושרת לעומתה ולעומת החיים שלה, וטענה שלה (לחברה) אין מזל והצלחה בהשוואה לאחותי, ולפיכך היא לא יכולה להמשיך להיות קרובה אליה יותר - הפערים ביניהן מפריעים לה מדי ועושים לה רע, כי היא מקנאה באושר, בהישגים ובמזל שיש לאחותי.
      יחסים זה עסק כ"כ מורכב ומסובך, אפילו ממשתנים יבשים כמו מעמד סוציו - אקונמי , או מדד ההצלחה והאושר בחיים, ולא רק מהתאמה אישיותית.
        10/9/10 07:59:
      המציאות טופלת על פנינו,ואנחנו מרגישים דברים רק שהם קורים,אז ברגע זה צריך להפסיק הכל
      כי היום הבא מביא איתו פרידות,גם פרידות.
      כתבת יפה,מרגש,חבל שאחרים לא חשים מה שאת.....ממש חבל.
      שנה טובה
        10/9/10 07:53:

      כתוב יפה וברגישות.

      שתהיה לך שנה נהדרת,

      הכי טובה שיש

        9/9/10 22:24:
      ברור שאני מבינה. היתה לי חברה מגיל 9. לא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיה. את יודעת מה זה, כשאת והיא עוברות סיטואציה טריוויאלית לחלוטין, ולפתע היא אומרת לך - אבל בכיתה ז', כשעברנו משהו דומה עם המורה לתושב"ע, את אמרת לו אחרת! כשהיא הולכת מחייך, כאילו נמחקו לך החיים, נמחק לך הזיכרון. כי היא זכרה מלא דברים מהביוגרפיה שלי שאני לא זכרתי. כי לי יש נטייה להתמקד בעיקר והיא זכרה עליי המון דברים שהחשבתי לטפל. מצד שני, בשנים האחרונות ואני לא רוצה לחשוב אפילו כמה אחרונות, מערכת היחסים בינינו היתה מאוד לא שוויונית ולא טובה לי, ובגלל שהייתי במקום לא טוב בחיים שלי וסבלתי גם דברים מגברים - ליתר דיוק מגבר אחד - שמעולם לא העליתי על דעתי שאסבול וזה בכלל לא באופי שלי, נתתי למצב להידרדר. ושמתי לב לזה, אבל תמיד אמרתי, וגם השתמשתי בביטוי הזה: שאני זוכרת לה חסד נעורים. אבל זה לא החזיק. כשהתחזקתי, אמרתי - פאקינג חסד נעורים. אפילו מהילדים שלי, כן? שהם כבר לא ילדים, די גברים כמעט, אני דורשת הדדיות ביחסים איתי, וזה דבר שנחשב ממש שערורייה לדרוש מילדים. את את החברות שלי שאני אתנק? גבר אני לא מוכנה לתנק בשום היבט ובגלל זה בין השאר אין לי גבר, אז חברה? ונכון. החברות החדשות שלי לא מכירות את כל הביוגרפיה שלי מגיל תשע, וגם לא מגיל עשרים, אבל קודם כל הן סופר אינטליגנטיות והן הבינו. בחרתי אותן בפינצטה. כי פעם חשבתי שהעיקר זה הלב, והיום קצת התאפסתי על עצמי והבנתי שעם כל הכבוד ללב גם שכל זה מאוד חשוב ובחרתי לי כמה ממש מבריקות. והיה להן את השכל, וגם את הלב להבין, וגם את אמות המוסר שלי - שזה לחברות הקודמות שלי לא היה. האמת היתה אצלן קצת מטושטשת אפעס. מושג האמת לא היה כל כך ברור וחד. וזה שיגע אותי. אז יש פערים באינפורמציה, והן מספרות לי את עצמן ואני את עצמי כל הזמן. ויש משהו יפה בזה, כמו עם בנזוג חדש. לא חייבים לדעת הכל. אבל העיקר שיש רצון טוב. אבל אני לא משלה את עצמי. לא אחזור יותר למקום שהייתי, שחשבתי שחברות זה לכל החיים. יש כאלה שכן. אבל לא כולן. לא חייבים לסחוב מערכות שלא מתאימות. ואמרתי - אם מבעלי התגרשתי, שהוא היה מקסים, אני יכולה להתגרש גם מחברתי ההיא. ולא יפלו השמיים עליי. וזו תחושה נהדרת של שחרור. אני רוצה להיות רק עם אנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי ומראים את זה ואני לא צריכה לנחש. ושיהיו איתי גם כשטוב לי לא רק כשרע לי. כי ורדה רזיאל דיסקונט תמיד אומרת שמאוד קל להיות עם מישהו כשרע לו, והרבה יותר קשה להיות עם מישהו מצליח ומאושר.
        9/9/10 21:27:
      אבל את יודעת מיא, אני מוכרחה להודות שיש משהו שמטריד אותי בעניין הזה של יצירת קשרים חדשים עם חברות חדשות - יש איזה קושי או מחסום שלא מאפשר לקשר להעמיק.
      זה מאד לא פשוט לפגוש מישהי חדשה פתאום ולפתח איתה קירבה אמיתית.
      נניח בעבודה או במסיבה, כמו שקרה לי למשל בשבוע שעבר כשהייתי ביום ההולדת של החבר הכי טוב שלי י', שם פגשתי מישהי מקסימה, ששוחחתי איתה כמעט כל הערב, ובסוף אפילו החלפנו טלפונים והבטחנו להישאר בקשר, אבל הבעיה שלי היא - לכי תספרי לה עכשיו את כל קורות חייך, כל החויות שחוית בשלושים שנה , מי יכול עכשיו להשלים את כל השנים האבודות האלה, זאת ממש משימה בלתי אפשרית, אז איך יוצרים את האינטימיות הטבעית הזו , כשבהשוואה, יש לך אותה עם חברים ותיקים שמכירים אותך היטב, שעברו איתך את כל השנים לצידך, מכירים את הפרטים של הביוגרפיה שלך, פשוט כי הם היו בתמונה כל העת, כמו נניח החבר הזה י' , שיודע עליי הרבה, מהסיבה הפשוטה שהוא היה איתי ברגעים הקשים של משבר וגם ברגעים יפים שהיו לנו, בילינו הרבה יחד, והשעות האלה מצטברות להיכרות משמעותית ולאינטימיות ממשית.
      את מבינה על מה אני מדברת ?את מצליחה להזדהות איתי בעניין ?

      ולהבדיל, עם גברים שאת מעורבת איתם באופן רומנטי זה איכשהו הרבה יותר פשוט וקל, כי אם יש לך רומן איתם ואת מאוהבת בהם, אז יש מן הסתם גם מגע, והמגע הזה מקרב ומצליח להעביר תחושות גם ללא מלים, ומשם איכשהו האינטימיות הרגשית צומחת ומתפתחת באופן טבעי, מבלי שאתם צריכים להרקדיש לכך מאמץ מיוחד, בשונה ממה שקורה עם חברה חדשה שהיכרת.

      חוץ מזה שהצורך מקשר רומנטי שונה מהצרכים שיש לך עם חברות.

      מה את אומרת ? את מסכימה איתי שזה בעייתי ?


      (כתבתי "את" אבל התכוונתי "אני" כלומר לתאר חוויה סובייקטיבית שלי כמובן, מחשבות שלי. זו סתם צורת התבטאות לא מדוייקת לכתוב "את" במקום "אני", וזה לא מאפיין אותי, אני בד"כ מקפידה על הניסוחים המדוייקים שלי, אבל עכשיו אין לי כוח לערוך ולשנות את הטקסט הארוך הזה..)
        9/9/10 20:51:
      יופי, אני שמחה שאהבת. אז אני בשנה הזאת, אחרי שנרגעתי מהחיפוש המפגר אחרי בנזוג, התפניתי לעשות קצת סדר בחיי, והתרחקתי אפילו מקרובים מדרגה ראשונה שלא היה לי טוב איתם. ומצד שני, חברים, שאנחנו בוחרים, כלומר חברות, שתמיד התנאיתי בכך שהיו לי החברות הכי טובות בעולם, מגיל אפס, והשכלתי לשמור עליהן בנישואיי והן תמיד היו אצלי במקום הראשון - גם בתחום הזה, כשבחנתי באופן הקר והאובייקטיבי ביותר את התוקף של הקשרים האלה מלבד הנוסטלגיה ואת הטוב שהם הביאו לחיי גיליתי שהחברות שלי, כמה מהן, לא ספרו אותי. וזאת היתה מכה, הגילוי הזה... אולי אחד הקשים שהיו לי. ואז קמתי, כעוף החול... והתאוששתי ועשיתי קשרים חדשים. ובינתיים השינוי עצום כי שנים לא חובקתי ככה. כבר התרגלתי ליחסים חד צדדיים מבאסים... ובקיצור אני מאוד מאוד אופטימית ביכולת שלנו בכלל לשנות את חיינו ולצאת מקשרים רעים ולעשות קשרים טובים, בייחוד שאנחנו אנשים שיש לנו מה לתת. לא חובה להיתקע עם אנשים שלא מעריכים את זה. וזה גם יישמע נורא ניו אייג'י, אבל כל חוויה רעה כזאת היא פתח, אצל אנשים חושבים ולא תקועים וממורמרים, לשבת ולחשוב - מה לא בסדר בחיים שלי ובמצב שלי, ולאן אני רוצה להגיע ואיפה אני רוצה לשנות. ואני באמת שיניתי, ולכן למשל כשמאחלים לי שנה טובה - אני יודעת לבטח שהיא תהיה טובה, כי אני מתחילה אותה עם כל נתוני הפתיחה הטובים וכולם אחרים מזו של השנה שלפניה. שיניתי דברים בבית, בעבודה ובעיקר באנשים שסביבי. ומן היסוד. שיניתי הכל. שיניתי אפילו את סדר היום שלי, את אורח החיים שלי. לא חיכיתי שדברים ישתנו ולא חיכיתי שגבר ייכנס לחיי ועל ידי כך ישתנו הדברים. אז כן, אני יודעת שזה אפשרי ויודעת שגם את תוכלי לשנות את הכל. וכמובן שפתאום שמתי לב שאני לא בוכה כי אין לי על מה, אלא רק מאמפטיה לאחרים, כמו שאת מתארת. או בסרטים. או כשיוצא לי לכתוב פוסט על עצמי כמו שהייתי מזמן, כמו הריבאונד ואני נזכרת במיא הישנה והעצובה. ושוב, שתהיה שנה טובה. שנה שונה. שנת שינוי.
        9/9/10 20:27:

      צטט: מיא 2010-09-09 20:01:38

      יש לי המון מה להגיב על הפוסט המטלטל הזה שלך, אפשר?

       

      לא רק שאפשר, אפילו רצוי.

      ידעתי שאפשר לסמוך עלייך שתשתפי, ולא רק תביעי אמפטיה.

      בעצם חלק מהסיבות שפרסמתי את הפוסט לעיניים זרות היא שרציתי לקרא איך זה אצל אחרים, כלומר לעורר דיון משמעותי על משהו שלרבים יש קושי איתו - החגים.

      אני יודעת שהרבה אנשים לא אוהבים חגים, לא רק אני, חלקם אפילו שונאים, ככה שקיוויתי שנוכל לשוחח פה קצת לעומק, לשתף זה את זה בתחושות שהיו לנו אמש, ונכון שגם רציתי לפרוק, אבל כתיבה הוא משהו יומיומי אצלי - אני כותבת במשך שנים ולא מפרסמת את התכנים - מספיק לי רק להוציא אותם החוצה על הנייר וזהו, אח"כ יש הקלה.

      בזה שעשיתי מעשה יוצא דופן שלא מאפיין אותי, ופתחתי את התחושות הקשות והפרטיות שלי לדיון ציבורי בקפה דווקא בחג, כשמאורעות מאמש הם "חמים" וטריים עדיין בזיכרון התחושתי אצל כולנו, (אולי טראומטיות, אבל מצד שני לשם האיזון משמח לקרא גם חויות מוצלחות כמו שלך היו) - - - זו היתה אחת המטרות שלי בשיתוף האינטימי הזה שחלקתי. לקבל תגובות מפורטות וכנות כמו שלך. אז מיא, קודם כל תודה על שיתוף הפעולה ועל השיתוף בכלל.

      הוא נגע לי בהמון נקודות.
      קודם כל המון הערכה על גילוי הלב הזה. בעולם של פסאדות וצביעות ושמירת פאסון, זה כל כך מרענן - לא יודעת אם זאת המילה הנכונה בהקשר הזה, אבל זה כל כך נוקב ומטלטל וחזק ומתאים דווקא לקרוא ללא כחל ושרק על חוויה אמיתית, כשכל שאר האנשים מנסים לשלוף איזה תיאור מחמיא של עצמם ורק לא לחשוף חולשה או משהו שיעמיד אותם באור בלתי נעים. ושנית, זה הטאבו האחרון אני חושבת - אחרי שכבר כתבו שיחסים וזוגיות ובעל זה לא משו, שגם המשפחתיות (והילדים) זה לא כיף גדול וזו תעוקה נוראית אפילו, ויש שם המון רוע וכאב בסד הזה של המשפחתיות. בכלל, בכל מקום שאנחנו לא בוחרים להיות בו טמון פוטנציאל גדול לכאב. ואומר עוד משהו - גם במקום שבחרנו, אבל לא בשל הסיבות הנכונות, ולאחר זמן השתנו הנסיבות. ודווקא השכן האמפטי - זה נותן תקווה גדולה, כי תראי כמה קשרים טובים וחמים ומהלב מחכים לנו בעולם ולא אלה שאנחנו כבולים אליהם בקשרי פאקינג דם ומסתכלים אליהם פתאום במהלך חיינו והנה הם זרים. אני במסגרת החיים הטובים שלי דווקא והאושר שקפץ עליי במפתיע, מידרתי מחיי כמה אנשים שלא עשו לי טוב ולא ספרו אותי ובכללם משפחה, וצנחה עליי שלווה גדולה. אני לא בנויה למחוות ריקות ולצביעות ולא בנויה לנסוע לארוחות ערב כפויות ולחזור ולבכות, בכלל, תקופת הבכי בחיים שלי נגמרה. ואתמול הייתי דווקא בארוחה משפחתית כיפית - בגלל שהיא לא ממש היתה משפחתית לגמרי: אמא שלי ובעלה וילד אחד (בן אחד שלי בחו"ל ואחי בחו"ל) אצל החברה הכי טובה של אמי, שזה משפחה שאמא שלי מתישהו בחרה לעצמה, ואני יודעת שאת רוצה לחלוק ולא מבקשת עצות, אבל יש דברים שאין לנו שליטה עליהם כמו מחלה ממארת, ויש דברים שיש לנו שליטה עליהם כמו מפגש עם אנשים שאנחנו לא אוהבים ושלא ממש שמים עלינו, ומתישהו, וזה בא עם הגיל, אני חושבת שזכותנו לעמוד על רגלינו האחוריות ולומר - לא עוד. אנחנו רוצים להיות תמיד בחברה אוהבת ותומכת ומפרגנת ועם אנשים שאיכפת להם מאיתנו ובכלל, אנשים טובים לזולת באשר הוא, ואם אין אנשים כאלה בחיינו, נתחבר עם אנשים כאלה ונעשה קשרים חדשים. הלאה הבכי, הלאה הכאב. ובינתיים אני מאחלת לך שתהיה לך שנה טובה, שנת אור וכמה שפחות צביעות ויותר אור ואהבה, בעיקר אהבת עצמי ושכמו שאת עוזרת לזולת ואמפטית ותומכת תדעי גם להציב את עצמך בדיוק במקום שבו יהיה לך טוב בלי מועקה. ואם את אוהבת אנשים עם הומור, הקיפי את עצמך בכאלה, וגם לא חובה בחגים להיות עם המשפחה, אפשר להיפגש עם חברים ואפשר לנסוע ולא להיות פה. הכל אפשרי. רק צריך קצת להתחזק. ולא במובן הדתי. בדיוק ההיפך במובן הרנסאנסי של אנחנו במרכז.

       את. את במרכז.

       

      אמרת הכל.

      אין לי מה להוסיף לזה, חוץ מ(שוב) להודות לך,

       ולומר לך שקראתי בתשומת לב, שהבנתי כל מלה, כוונה ומסר.

      שנה מופלאה גם לך, מיא.

        9/9/10 20:01:
      יש לי המון מה להגיב על הפוסט המטלטל הזה שלך, אפשר? הוא נגע לי בהמון נקודות.
      קודם כל המון הערכה על גילוי הלב הזה. בעולם של פסאדות וצביעות ושמירת פאסון, זה כל כך מרענן - לא יודעת אם זאת המילה הנכונה בהקשר הזה, אבל זה כל כך נוקב ומטלטל וחזק ומתאים דווקא לקרוא ללא כחל ושרק על חוויה אמיתית, כשכל שאר האנשים מנסים לשלוף איזה תיאור מחמיא של עצמם ורק לא לחשוף חולשה או משהו שיעמיד אותם באור בלתי נעים. ושנית, זה הטאבו האחרון אני חושבת - אחרי שכבר כתבו שיחסים וזוגיות ובעל זה לא משו, שגם המשפחתיות (והילדים) זה לא כיף גדול וזו תעוקה נוראית אפילו, ויש שם המון רוע וכאב בסד הזה של המשפחתיות. בכלל, בכל מקום שאנחנו לא בוחרים להיות בו טמון פוטנציאל גדול לכאב. ואומר עוד משהו - גם במקום שבחרנו, אבל לא בשל הסיבות הנכונות, ולאחר זמן השתנו הנסיבות. ודווקא השכן האמפטי - זה נותן תקווה גדולה, כי תראי כמה קשרים טובים וחמים ומהלב מחכים לנו בעולם ולא אלה שאנחנו כבולים אליהם בקשרי פאקינג דם ומסתכלים אליהם פתאום במהלך חיינו והנה הם זרים. אני במסגרת החיים הטובים שלי דווקא והאושר שקפץ עליי במפתיע, מידרתי מחיי כמה אנשים שלא עשו לי טוב ולא ספרו אותי ובכללם משפחה, וצנחה עליי שלווה גדולה. אני לא בנויה למחוות ריקות ולצביעות ולא בנויה לנסוע לארוחות ערב כפויות ולחזור ולבכות, בכלל, תקופת הבכי בחיים שלי נגמרה. ואתמול הייתי דווקא בארוחה משפחתית כיפית - בגלל שהיא לא ממש היתה משפחתית לגמרי: אמא שלי ובעלה וילד אחד (בן אחד שלי בחו"ל ואחי בחו"ל) אצל החברה הכי טובה של אמי, שזה משפחה שאמא שלי מתישהו בחרה לעצמה, ואני יודעת שאת רוצה לחלוק ולא מבקשת עצות, אבל יש דברים שאין לנו שליטה עליהם כמו מחלה ממארת, ויש דברים שיש לנו שליטה עליהם כמו מפגש עם אנשים שאנחנו לא אוהבים ושלא ממש שמים עלינו, ומתישהו, וזה בא עם הגיל, אני חושבת שזכותנו לעמוד על רגלינו האחוריות ולומר - לא עוד. אנחנו רוצים להיות תמיד בחברה אוהבת ותומכת ומפרגנת ועם אנשים שאיכפת להם מאיתנו ובכלל, אנשים טובים לזולת באשר הוא, ואם אין אנשים כאלה בחיינו, נתחבר עם אנשים כאלה ונעשה קשרים חדשים. הלאה הבכי, הלאה הכאב. ובינתיים אני מאחלת לך שתהיה לך שנה טובה, שנת אור וכמה שפחות צביעות ויותר אור ואהבה, בעיקר אהבת עצמי ושכמו שאת עוזרת לזולת ואמפטית ותומכת תדעי גם להציב את עצמך בדיוק במקום שבו יהיה לך טוב בלי מועקה. ואם את אוהבת אנשים עם הומור, הקיפי את עצמך בכאלה, וגם לא חובה בחגים להיות עם המשפחה, אפשר להיפגש עם חברים ואפשר לנסוע ולא להיות פה. הכל אפשרי. רק צריך קצת להתחזק. ולא במובן הדתי. בדיוק ההיפך במובן הרנסאנסי של אנחנו במרכז. את. את במרכז.
        9/9/10 19:58:

      צטט: y2work 2010-09-09 18:44:50

      חג שמח. ואכן סיפור עצוב. אני מניח שבהרבה משפחות יש שלל דברים מתחת לפני השטח כמו שאצלכם ? מחלות, כעסים וזוגות שלא ממש מדברים אחד עם השני ועדיין יחד בגלל סיבה עלומה.

      אבל אפשר גם אחרת ? לא חייבים לזרום עם המשפחה.

       חברים זה הפיצוי של הטבע על משפחה.

      חג חברים.

      כאלה שבחרנו אחד אחד.

      יכול להיות נפלא ?

      בהחלט יכול להיות נפלא, אני אחגוג איתך את ההצעה ל"חג החברים" בשמחה !

      יש לי זכרונות יקרים מהתקופה שגרתי בחו"ל, כשחגגתי עם חברים את החגים, זה היה הרבה יותר  נעים, פשוט וקליל.

      אני מאד מאמינה בחברות, ואני חושבת שהיא הפתרון האולטימטיבי לסבל,

      מאד חשוב לחיים שפויים ותקינים למצא חברים שאפשר לסמוך עליהם.

      אני יודעת שלי זה הכרחי ושזה מקל עליי מאד.

      גם חברים וגם בן זוג אהוב הם התרופה שעשוייה לרפא כמעט כל דבר.

      אני מאמינה שיחסים קרובים עם הזולת זה (כמעט) הכל בחיים.



      שיהיה לך כל מה שאת מאחלת לעצמך (ויותר)

      תודה רבה, אמן.

       גם לך, יריב.

        9/9/10 18:44:
      חג שמח. ואכן סיפור עצוב. אני מניח שבהרבה משפחות יש שלל דברים מתחת לפני השטח כמו שאצלכם ? מחלות, כעסים וזוגות שלא ממש מדברים אחד עם השני ועדיין יחד בגלל סיבה עלומה.

      אבל אפשר גם אחרת ? לא חייבים לזרום עם המשפחה. חברים זה הפיצוי של הטבע על משפחה. חג חברים. כאלה שבחרנו אחד אחד. יכול להיות נפלא ?

      שיהיה לך כל מה שאת מאחלת לעצמך (ויותר)
        9/9/10 17:16:

      צטט: קול קוראת 2010-09-09 16:41:25

      צטט: Themis Θ 2010-09-09 16:30:51

      צטט: Rum&Raisins 2010-09-09 14:10:56


       

      מיכל יקירתי,

      אני רוצה להגיד לך שגם אני מאד אוהבת אותך ושמחה בחברות הוירטואלית שלנו,

      תמיד באה לקרא בקביעות, לא מפספסת אף תוכן שלי, קשובה ומתעניינת בכנות במה שיש לי לומר.

       

      כהרגלך ריגשת אותי מאד,

       כמו שאת הרבה פעמים יודעת לעשות עם התגובות האיכפתיות שלך.

       

      תודה מקרב לב על הברכות, וכל מה שאיחלת לי לשנה החדשה אני מקווה שיתגשם גם אצלך בחיים הלא וירטואלים שלך.

      שולחת לך נשיקות חמות וחיבוקים אמיצים ממני.

      נשיקה

       

      תודה, מותקית, אמן ואמן!! ריגשת אותי גם .  נשיקה

        9/9/10 16:50:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2010-09-09 16:37:51

      "ערב חג לא שמח, אוף, נמאס לי כבר מהאומללות והבדידות הזו שמסביב".

      אני כל כך נזהר ממשפחתיות, יש בה הרבה מתחים וזרמים תת קרקעיים. בכל זאת, שתהייה לנו שנה טובה.
      איתך, לעוד שנה ללא צביעות וצער

      תודה שאתה איתי, עמיחי, התמיכה והאמפתיה מורגשות ומקלות במעט.

      ונכון,  אמן שתהיה לנו שנה ללא צביעות.

       לחיי הכנות, לחיי הקירבה.

        9/9/10 16:41:

      צטט: Themis Θ 2010-09-09 16:30:51

      צטט: Rum&Raisins 2010-09-09 14:10:56


      אני חושב שאת מתנה לקרובים ולמקורבים שלך.
      שתהיה לך שנה נהדרת חן, בכל מובן ואופן

       

      חן יקרה שלי,

      אני מצטרפת למילים האלו למעלה של R&R.

      כתבת כל כך יפה, ואני כל כך אוהבת את הפוסטים האישיים האלו שלך.

      ההתבוננות שלך על הקרובים אלייך היא תמיד רגישה ומלאת חמלה.

      שולחת לך חיבוק חזק!

      ומאחלת לך שנה של פשטות, של חמלה, של חסדים ושל הרבה אהבה ובריאות.  

      מיכל

       

      מיכל יקירתי,

      אני רוצה להגיד לך שגם אני מאד אוהבת אותך ושמחה בחברות הוירטואלית שלנו,

      תמיד באה לקרא בקביעות, לא מפספסת אף תוכן שלי, קשובה ומתעניינת בכנות במה שיש לי לומר.

       

      כהרגלך ריגשת אותי מאד,

       כמו שאת הרבה פעמים יודעת לעשות עם התגובות האיכפתיות שלך.

       

      תודה מקרב לב על הברכות, וכל מה שאיחלת לי לשנה החדשה אני מקווה שיתגשם גם אצלך בחיים הלא וירטואלים שלך.

      שולחת לך נשיקות חמות וחיבוקים אמיצים ממני.

      נשיקה

      "ערב חג לא שמח, אוף, נמאס לי כבר מהאומללות והבדידות הזו שמסביב".

      אני כל כך נזהר ממשפחתיות, יש בה הרבה מתחים וזרמים תת קרקעיים. בכל זאת, שתהייה לנו שנה טובה.
      איתך, לעוד שנה ללא צביעות וצער
        9/9/10 16:30:

      צטט: Rum&Raisins 2010-09-09 14:10:56


      אני חושב שאת מתנה לקרובים ולמקורבים שלך.
      שתהיה לך שנה נהדרת חן, בכל מובן ואופן

      חן יקרה שלי,

      אני מצטרפת למילים האלו למעלה של R&R.

      כתבת כל כך יפה, ואני כל כך אוהבת את הפוסטים האישיים האלו שלך.

      ההתבוננות שלך על הקרובים אלייך היא תמיד רגישה ומלאת חמלה.

      שולחת לך חיבוק חזק!

      ומאחלת לך שנה של פשטות, של חמלה, של חסדים ושל הרבה אהבה ובריאות.  

      מיכל

        9/9/10 15:23:

      צטט: רונן מאיר 2010-09-09 15:04:19

      שנה טובה, חן.

      תודה רונן, שנה מצויינת גם לך, אין להסתפק בפחות מזה.

       

      ותודה מיוחדת על השיר ששלחת לי כדי לעודד ולתמוך.

      זה עזר.

      אתה כבר מכיר אותי,

      בטח ברור לך שגרמת לי להתרגש ולבכות שוב מהמחווה האוהבת.

       

      נשיקות, חבר.

      נשיקה 

        9/9/10 15:04:
      שנה טובה, חן.
        9/9/10 14:27:

      צטט: Rum&Raisins 2010-09-09 14:10:56


      אני חושב שאת מתנה לקרובים ולמקורבים שלך.
      שתהיה לך שנה נהדרת חן, בכל מובן ואופן.

      נשיקה

      מודה ומאחלת גם לך, יקירי.

      אוהבת.

       

       

        9/9/10 14:24:
      "מעניין" למה לאף אחד לא בא לשתף איך עבר עליו ליל אמש..
        9/9/10 14:10:

      אני חושב שאת מתנה לקרובים ולמקורבים שלך.
      שתהיה לך שנה נהדרת חן, בכל מובן ואופן
        9/9/10 14:05:

      צטט: שירה-1973 2010-09-09 13:17:31

      שיחת טלפון, משפט כמו "אני אוהבת אותך", לכאורה כמעט שום-דבר אבל זה עשוי להיות המון. 

      בשבילי זה באמת המון,

      אני מתרגשת כל פעם מחדש שהיא חוזרת ואומרת לי את זה.

        9/9/10 13:24:
      תודה שירה, היתה לי תחושה שתביני.
      }{

      חיבוק גם מכאן, והלוואי שתהיה שנה טובה באמת.
        9/9/10 13:17:
      אני חושבת שאחד הדברים הקשים יותר כשמתבגרים (ובפרט לאנשים רגישים שמתקשים להישאר אדישים לסביבה), הוא לגלות שאין לנו יכולת לשנות/לשפר את חייהם של האחרים עבורם. אין לנו שום אפשרות "לתקן" להם את החיים, ובמקרים רבים אין מנוס אלא לראות אותם מתנהלים בצורה שקשה לקבל אותה, קשה להבין אותה וקשה עד מאוד להישאר שווי נפש למולה.

      אני מצטערת מאוד-מאוד על כל הצער והכאב.
      אני בטוחה שקרובייך מעריכים את טוב הלב שלך, ואת המעשים הקטנים (אך רבי החשיבות) שאת עושה למענם.
      גם אם נדמה לך שאת לא עושה דבר, את *כן* עושה.
      מסרון כזה הוא לפעמים נקודת אור ענקית.
      שיחת טלפון, משפט כמו "אני אוהבת אותך", לכאורה כמעט שום-דבר אבל זה עשוי להיות המון.

      מקווה שהמשך החג שלך יהיה מתובל ביותר נקודות אור.
      חיבוק,
      ושנה נהדרת.
        9/9/10 13:15:
      מי שרוצה לשתף איך עבר עליו אמש, אני אשמח לקרא.
        9/9/10 13:14:

      צטט: hilulala 2010-09-09 12:04:35

      שתהיה לך שנה נהדרת, לא פשוט פלונטרים במשפחה, הם לא נעצרים לפי הלוח, איפה שאין חמלה, היא לא צומחת יש מאיין.
      תבורכי על החמלה הרבה שבך, על הרגישות הרבה ועדינות הנפש.

       

      תודה על תשומת הלב שלך, הלה.

      שתהיה שנה מצויינת גם לך.

        9/9/10 13:13:

      צטט: דניאלה002 2010-09-09 12:01:39

      את מקסימה, את יודעת.

      תודה לך.

      }{


      יפה היה למצוא בתוך ערב החג שלך משהו שנעם לך, אחרי הכול.

      כן, רוב הסיטואציות שאני חווה הן מעורבבות כאלה, דו סיטריות.
      זה כמעט אף פעם לא חד מימדי.

       

      אגב, את שאר עוגיית הקצח (זאתי מהפוסט) - נתתי לאחיין שלי, זה הוא שלקח לי אותה מהיד.

      :-)

       

        9/9/10 12:04:
      שתהיה לך שנה נהדרת, לא פשוט פלונטרים במשפחה, הם לא נעצרים לפי הלוח, איפה שאין חמלה, היא לא צומחת יש מאיין.
      תבורכי על החמלה הרבה שבך, על הרגישות הרבה ועדינות הנפש.
        9/9/10 12:01:
      את מקסימה, את יודעת.
      יפה היה למצוא בתוך ערב החג שלך משהו שנעם לך, אחרי הכול.
        9/9/10 11:42:
      האמת שכשאני מבלה עם כל המשפחה, אני בעיקר אוהבת להיות עם הילדים של אחותי, והכי הכי נהנית עם הבן הבכור שלה.
      הוא תמיד מאד מצחיק אותי, עכשיו אני נזכרת שבעצם כהרגלו הוא הצחיק אותי גם אתמול, כשדיברנו יחד עם אחי הגדול, ישבנו שלושתנו ולרגעים היה לנו נעים ביחד.
      יש לו הומור יוצא דופן, מקורי כזה באופן החשיבה שלו.
      הוא נער רגיש ונבון במיוחד.

      אני גם אוהבת להיות עם אמא שלי, אבל רק כשאנחנו שתינו לבד.
      אני לא אוהבת את ההתנהגות הפאסיבית והוותרנית שלה שלה כשהיא בחברת שאר המשפחה. אז הכי קשה לי, כי כואב לי מאד כשמכאיבים לה.

      תודה על החיבוק וגם על השיתוף שלך.
        9/9/10 11:35:
      בחרתי להיות לבד.
      כתבתי על זה אתמול.
      לא סבלתי.
      פעם זה מאוד כאב.
      עכשיו לא.
      הייתי מרוסקת, עייפה בטרוף.
      רק לנוח, רציתי.
      אני לא נוסעת בשבת וחג, ולכן לא נוסעת למשפחה בראש השנה ופסח. הרגל מאז שחזרתי בתשובה, והתקלקלתי. עדין לא נוסעת. אז באמת, הרגשתי כמוך. הרבה זמן. אבל היום לא. כשנוסעת למשל ביום העצמאות. וכולם ביחד. מוצאת את עצמי נהנית מביחד, בוחרת עם מי יותר לשוחח. יש אנשים ששמחים לראות אותי, ויש שממש שמחים. איתם אני הולכת, וגם בליבי הם נשארים.
      מותר עוד חיבוק?
        9/9/10 11:30:
      תודה גם לך, גאליס.

      גם את מוזמנת לשתף איך הרגשת אתמול.
      אני אשמח.
        9/9/10 11:28:

      תודה רבה על התמיכה והאהדה שלך, דניאלה.
      תמיד קשה לי בחגים, זו מועקה כללית כזו.
      מקווה שערב החג שלך היה נעים ושמח יותר.

      איך באמת היתה החויה שלך מאמש ?
      נהנית ?
        9/9/10 11:27:
      רק לאחרונה הבנתי שיש שיותר בקלות מסוגלים להכיל פער בין החוץ לפנים.אני מניחה שככל שהאדם רגיש הפער צורם עד בלתי נסבל.
      מצער לשמוע, כל הסיפור הזה עם משפחות... סיפור שעוד לא הצלחתי לפצח :)
        9/9/10 11:23:
      שולחת לך חיבוק גדול, אמיתי.
      טוב שהלכת הביתה, ובכית. וכתבת.
      מבינה את ההתמודדות עם הצביעות.
      שומעת את כאבך וכעסך.
      תמשיכי להיות בדיוק מי שאת.
      תמשיכי להרגיש.
      גם כשזה כואב.
      מותר לאחל לך, שנה טובה ומתוקה?! אז מאחלת לך.

      moi

      פרופיל

      קול קוראת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי