כותרות TheMarker >
    ';

    לילה שקט עבר על כוחותינו

    סיפורים, שירים ושאר ירקות.

    0

    האלמנה

    30 תגובות   יום חמישי, 9/9/10, 14:34

    ''

     

    בעלה היה צרכן כפייתי של ספרי הסטוריה, סיגרים משובחים, יין טוב, וכלי נשק מכל סוג שהוא. אספן, אנין, אינטלקטואל בכל רמח אבריו. הבית כולו היה מדופן בספריות עץ עמוסות בספרים, בכל מיני שפות, על ההיסטוריה של המזרח הקרוב והמזרח הרחוק, של ארצות ערב,  של פרס, יוון ורומא. ואפילו את החלונות איים לכסות, ואלמלא עמדה מולו בגבורה והציבה גבול בל יעבור, גם הדלתות לחדרים הפנויים – חדרי ה"בלאגאן" בהם גיהצה, קיפלה כביסה,  שמרה את עבודות הגן של הילדות ועוד כל מיני שימושים משניים – היה חוסם בספריות. מתחת למיטה התקין כספת גדולה בה אחסן את אוסף האקדחים שלו מתקופות שונות, בהם גם אקדח של קצין גרמני שצלב קרס חקוק עליו. את היינות אחסן במרתף, כראוי. את הסיגרים שמר בקופסאות גדולות בעומק ארון הבגדים שלו, מה שהקנה לו תמיד ריח של טבק. וגם של עשן סגריות. מעשן כפייתי היה. קורי עכביש נאספו מתחת ומעל הספריות, בפינות התקרה, במרתף היין.


    איש טוב הוא היה. ואהב אותה בכל ליבו. אבל את זמנו ומרצו הקדיש ללימודיו ולאוספיו, לנבירה אינסופית במעמקי ספריו, שלעולם לא ידע שובע מהם.  הילדים גדלו תחת ענני עשן (משובח), ובריח בלתי נמנע של אבק ספרים בל יימחה. בביקורי הראשון אצלם הרצה לי באריכות על אתאתורק ומורשתו, על התהליכים שהעלו אותו לגדולה ועל תהליך הפיכתו כמעט לאל בטורקיה של שנות העשרים, ועד היום. בעת שהרצה, ואי אפשר היה כמעט להפסיקו, מלבד מס' שאלות הבהרה ששאלתי, נצצו עיניו, עד כמה שיכלתי לראות מבעד לעשן. והבחנתי שבעצם איש צעיר הוא, בשנות השלושים לחייו, אבל עם ידע עצום כמעט בכל נושא. אי אפשר היה להעלות נושא חדש מבלי להתרשם מהידע שלו באותו נושא. כל נושא. פסיכולוגיה, מתימטיקה, מזרחנות, גיאוגרפיה, וכמובן- היסטוריה. ניתן היה בקלות לחשוב שמדובר על איש בן שבעים.

     --------------------------------------------------------------------------------


     תוך כדי המחשבות הצצתי במד המהירות והבחנתי שאני כבר במהירות של 160 קמ"ש. בכביש שש, בשעה כזאת מאוחרת, ודאי לא יהיו ניידות. אבל בכל זאת הגזמתי, וכדאי להוריד את הרגל מהדוושה. אפילו במהירות כזו יש כאלה שעוקפים אותי בשעטה. אין ספק שהוא היה איש מיוחד. עד שמת בגיל 36 מהתקף לב, במכוניתו, בחנייה ליד המשרד. אבל מחשבותיי התמקדו באשתו, שנותרה מעתה עם שתי בנות קטנות ומתגעגעות לאב שאיננו, שתיהן יצוקות בדמותו הנבונה אך הקשה. ואז היא נטשה את היישוב הקהילתי בו גרו, מכרה את כל אוספיו- הספרים, היינות, כלי הנשק, הבולים (יש לי תחושה שאת הסיגרים עישנה בעצמה בלילות של בדידות), ועקרה לעיר הגדולה. בעצם הסירה אותו מביתה, הסירה את עצמה מביתו. שם ניסתה למצוא מחדש את חייה. ניסתה ליצור, לכתוב, לציר, לכייר. בבדידותה מצאה גבר, מעניין, אך מעט מוזר ומבוגר ממנה בהרבה. יורד ים לשעבר, אם אני זוכר נכון, הוא היה רב חובל. הוא היה בהליכי גירושין מאשתו, והיא למעשה לא ידעה עליו דבר. הוא ריתק אותה בסיפוריו על מסעותיו בארצות  רחוקות, על ערי הנמל אותן פקד, על אתרים, על נשים, על חיי הים. שונה היה מבעלה המנוח, הרי הוא היה באמת בכל אותם המקומות שבעלה רק קרא עליהם, גם אם ידע עובדות רבות שהימאי לא ידע לעולם. פניו היו צרובות שמש, ידיו קמוטות. עישן בשרשרת סיגריות זרות ריח. אהבה אותו, התמכרה לו. לילה אחד שמעה כיצד הוא מפסיק לנשום. בבהלה הדליקה את האור הקטן שלצד המיטה. פניו היו שלווים מתמיד. פני יורד ים שראה הכל וידע הכל, אך רוח חיים כבר לא היתה בו.

    ניסתה להחיות אותו, כפי שלמדוה בקורס לפני מס' חדשים, אך מאום לא עזר. גופתו של איש קשיש, עירום, נוטף זרע, נותרה במיטתה. שתי הבנות ישנו בחדר הסמוך. היא לא הכירה את משפחתו, ילדיו, כתובתו. למי לדווח על מותו של האיש הזה המוטל פה עכשיו. כשהתעשתה התקשרה לידיד רופא, שבא וקבע את מותו במיטתה, עוד בטרם עלות השחר, ובטרם התעוררו הילדות, גופתו כבר נאספה אל מקררי אבו כביר. לשוטרים מסרה דווח אמיתי, בו נאלצה לתאר את פעילות הלילה האחרון בפרטי פרטים. אין ספק שלא רצחה אותו, אולם השוטרים החליפו ביניהם מבטים רבי משמעות כאשר סיפרה שהיא אלמנה.


    --------------------------------------------------------------------------------------------------


    וכישרדתי מהכביש המהיר חזרו מחשבותי אליו. ולמה תשאף, שאלתי אותו, הרי אתה כבר יודע כל כך הרבה על הכל. לדעת עוד, ענה. ללמוד שפות נוספות ותרבויות נוספות. לדעת הכל. להגיע לעומק העניין, להבין את התהליכים שיצרו את האנושות כפי שהיא. אבל אתה כבר שם, הקשיתי, אתה יודע את זה. אתה מכיר את ההסטוריה האנושית על בוריה. לא, הוא אמר. אני באמת יודע המון. אני מכיר ומבין את התהליכים ההסטוריים, את הדמויות שהשפיעו, את ההשלכות הגיאוגרפיות. הכל. אבל עם כל הידע הזה, וההבנה הזאת, אני לא מבין איך הגענו למה שאנחנו היום. ואולי את זה לעולם לא אדע. ולכן אמשיך ללמוד ולחקור ולקרוא ולבדוק ולחפש, עד יומי האחרון. הוא לא ידע כמה קרוב יומו האחרון. כשנפרדתי מהם, בשעת לילה מאוחרת נתנה אשתו בידי שקית נייר חומה וכבדה. אין לזה עוד מקום פה, אמרה. ספריו משתלטים על הכל. פתחתיה רק כאשר הגעתי לביתי, והדלקתי את האור. היה שם צרור של ספרי מסעות. ספרי ילדים. הספרים שכל כך אהבה. הספרים שקראנו בשקיקה, שנינו על מיטת ההורים, אחותי ואני, כאשר היינו ילדים.


    כן, היה שם גם ספר החרקים הישן ההוא, בשפה שלא הכרנו, בו היו מצוירים מאות סוגי עכבישים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/11 17:01:
      תראה מה שפסח עושה... קודם לא היה...:) אהבתי...
        27/9/10 22:08:

      כביש שש דרום מוציא ממני צילומים

      וכביש שש צפון - סיפורים.

      ובשניהם - משלמים אגרה.

       

      צטט: עליזהלה 2010-09-09 17:58:28

      אלמנה , אלמנה , אבלה , שחורה ? ... תמיד-אחותי-הקטנה .

      כביש-שש (הכי בטוח שיש) מוציא ממך חרקים משובחים .

      * שנה מופלאה .

       

       

        27/9/10 22:07:

      כביש שש דרום מוציא ממני צילומים

      וכביש שש צפון - סיפורים.

      ובשניהם - משלמים אגרה.

       

      צטט: עליזהלה 2010-09-09 17:58:28

      אלמנה , אלמנה , אבלה , שחורה ? ... תמיד-אחותי-הקטנה .

      כביש-שש (הכי בטוח שיש) מוציא ממך חרקים משובחים .

      * שנה מופלאה .

       

       

        18/9/10 13:25:
      כיף לבקר אצלך, כתיבה סוחפה.
      אלמנה שחורה...
        17/9/10 21:38:
      שואב... תענוג לקרוא!
        17/9/10 18:14:
      כתיבתך נפלאה, מדוייקת וכל כך מרתקת.
      והיא מעין דמות של שורדת.
      ת ו ד ה!!!

        17/9/10 17:58:
      נשאבתי לסיפור (במקום ללכת לכל נדרי)
        16/9/10 15:52:
      רציתי להוסיף שכתבת היטב.
      אני מנועה מלככב, אבל אחזור..
        16/9/10 15:51:
      ואני קראתי את בדידותה, בדידות תמידית, עם גברים ובלעדיהם.
        16/9/10 15:16:
      תודה, עברתי במקרה
      נשארתי לקריאה
      סוחף ומעניין

      שנה טובה
      אתה מפליא בכתיבת ספוריך. ולו אך ידעת איזה קושי מוחי יש לי לקרוא טקסטים ארוכים היית מבין שאם הצלחתי לקרוא עד הסוף בשטף - סימ ן שהיה מרתק!!! אין מלים בפי
      מעניינת הבחירה האקראית כביכול של האישה בבן זוגה השני, בעלה יותר ברוחניות ויורד הים יותר במעשיות
      כאיל ו- גם אם לא גילתה עינין בנטיות ליבו של אישה למרחבי היקום על כל גווניהם ותחומיהם - הרי שיורד הים הביא איתו קבלות מעשיות , כך רצה הגורל...
      ההוא מת אולי משובע רוחני קושי להכיל יותר
      השני מת משובע אורגזמי אולי..
      לך תדע
      מרתק הייתי שמחה להיות חברה של בקפה כדי להתעדכן על כל סיפור שאתה מעלה כאן. אעקוב אחריך
      תודה לך על עונג לשעת צהריים זו
      אני*******************
        15/9/10 11:56:
      סיפור מאד יפה
        14/9/10 05:59:

      צטט: א ח א ב 2010-09-09 18:17:19

      וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.
      קהלת...

      --------------------------

      תודה על תגובתך, אחאב

        13/9/10 10:14:
      קצת יותר רווח שניתן יהיה לקרוא ברור יותר.
      מכוכב!
        12/9/10 22:50:
      סיפור משובח!
        11/9/10 16:52:

      צטט: .Shlomit 2010-09-11 13:07:24

      סיפור מעניין. כתוב היטב ללא ספק.

      אבל..  נבוך

      קצת צרמה לי בסוף התמונה של ה"טִיפולה"

      שהוא סוג של יתוש צמחוני,

      נצר למחלקת החרקים ולא לעכבישאיים. :)

      אין בינו לבין עכביש דבר...

       

       

      תמיםנבוך

      -----

      אכן יתוש, אבל קצת עכבישי, לא?

        11/9/10 13:07:

      סיפור מעניין. כתוב היטב ללא ספק.

      אבל..  נבוך

      קצת צרמה לי בסוף התמונה של ה"טִיפולה"

      שהוא סוג של יתוש צמחוני,

      נצר למחלקת החרקים ולא לעכבישאיים. :)

      אין בינו לבין עכביש דבר...

       

       

      תמיםנבוך

        11/9/10 12:30:
      אלכס, סיפור מעולה על האלמנה השחורה, או על פי הדת היהודית, האשה הקטלנית, שקטלה אותם בהקשבה בלתי פוסקת. דרך מעניינת לקטול את בני הזוג.
      תודה אלכס, חג שמח ו*
      לאה

      אחות,

      נותנת עומק אחר

      לנכתב.

      נפלא!

      טוב!
        10/9/10 12:36:
      מרתק וקולח

      חבל שהגעתי נטולת כוכבים
        10/9/10 10:07:

      אמת ובדיה הם תמיד חומר גלם משובח לסיפור.

      -----------

      צטט: nogalavi 2010-09-10 07:41:57

      שני דברים,
      עכשיו יש לי תשובה מושכלת ,
      לצילום שמשמש רקע לדף האישי שלך ,
      פה בקפה,
      שנית
      אתה מתנסח, נפלא ,מרתק,,וקולח.
      ותמיד משאיר לנו את ההתמודדות ,
      "זה אמיתי ? או בדיה"
      משאיר ערך מוסף.......

       

        10/9/10 09:35:
      מרתק.
        10/9/10 07:41:
      שני דברים,
      עכשיו יש לי תשובה מושכלת ,
      לצילום שמשמש רקע לדף האישי שלך ,
      פה בקפה,
      שנית
      אתה מתנסח, נפלא ,מרתק,,וקולח.
      ותמיד משאיר לנו את ההתמודדות ,
      "זה אמיתי ? או בדיה"
      משאיר ערך מוסף.......
        9/9/10 18:17:
      וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.
      קהלת...
        9/9/10 18:12:
      סיפור טוב
      כתיבה מעניינת וקולחת
      "לא טוב הרבות ספרים" - ....
        9/9/10 17:58:

      אלמנה , אלמנה , אבלה , שחורה ? ... תמיד-אחותי-הקטנה .

      כביש-שש (הכי בטוח שיש) מוציא ממך חרקים משובחים .

      * שנה מופלאה .

        9/9/10 15:59:
      מקסים
        9/9/10 15:49:
      סיפור או אמת כתוב נהדר. תכונה טובה לצלם טוב.
      שנה טובה.

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      אלכסנדר הגדול
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון