דיסלקציה / דיסגרפיה (מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית) דיסגרפיה. המונח דיסגרפיה מתייחס לסוגים שונים של הפרעות כתיבה. דיסגרפיה מרכזית - בפגיעה בשלב המרכזי של התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה - ממיר פונמי-גרפמי. הפגיעה לכן תבוא לידי ביטוי בכתיבת מילים אי-רגולריות שכתיבתן מסתמכת על הלקסיקון, לעומת זאת כתיבתן של מילות תפל ומילים רגולריות (שניתן לכתוב אותן באמצעות הממיר) לא תיפגע. בהיעדר יכולת לשליפה לקסיקאלית של ייצוג המילה, דפוס הטעויות שיתקבל יהיה טעויות מסוג רגולריזציה, כלומר יישום חוקי ההמרה על המילים האי רגולריות (למשל: כתיבת "רוש" במקום "ראש"), וטעויות של אותיות הומופוניות במילים רגולריות (ט/ת, כ/ק וכדומה). טעויות אלו עלולות להוביל לכתיבת מילים משמעותיות שהינן הומופוניות או הטרופוניות (פוטנציופוניות) למילת המטרה ("קטר" במקום "כתר") או אף מילים פסאודוהומופוניות לא לקסיקאליות ("כטר" במקום "כתר" יתרונות חלק גדול מהדיסלקטים מבינים ומשדרים מידע לא כתוב בבהירות גדולה יותר ויוצרים נוסחאות חשיבה, קשר בין מושגים ו/או אירועים, מהר יותר. רבים מהם (דווקא המקרים ה"קשים" כביכול) בעלי IQ מעל 145 (סף הגאונות), זאת הודות לחשיבה לא מילולית ויצירתיות גבוהה, שהם אחד מאבני היסוד של הגאונות. ראוי לציין בעייתיות מסוימת של תיזה זו: על מנת שיאובחן אדם כדיסלקט, עליו להיות בעל IQ שמעל רמה סבירה, שאם לא כן הקשיים בתהליכי הקריאה ייוחסו לא לדיסלקציה אלא לאינטליגנציה נמוכה. מכיוון שכך, מי שהוגדר כדיסלקט הוא בממוצע בעל אינטליגנציה גבוהה יותר מה"נורמלי". |