הדבש.

הדבש עשוי מצוף פרחים ואין בו כל מרכיב של הדבורה.

הוא איננו נוצר בגופה כחלב בגופה של פרה, לכן, למרות שהדבורה איננה מזון כשר והיא אסורה לאכילה, מותרים תוצרי הכוורת, ואפילו טובים ומומלצים לאכילה.

הדבש מוזכר בתנ"ך בהקשרים רבים שונים שכולם לחיוב.

גם החכם באדם, שלמה המלך, המליץ על אכילת דבש (משלי כ"ד 13).

חשיבותו של הדבש לאורך השנים היתה בזכות מתיקותו, אבל גם עקב האפשרות לשמרו ולעשות בו שימוש תקופה ארוכה לאחר הרדיה למרות שלא היו אמצעי קירור ואיחסון.

הדבש איננו מתקלקל בדרך כלל ויש לו חיי מדף ארוכים מאוד. הדבש למעשה, הוא המוצר הטבעי היחיד בעל חיי מדף ארוכים מאוד ואפילו עד כדי אלפי שנים (דבש מוכן לאכילה בן 3,000 שנה נמצא בפירמידות ודבש בן 2,000 שנה נמצא במצדה).

 הדבורה יונקת את הצוף אשר מכיל בין 60 ל- 70 אחוזים מים וכ- 30 עד 40 אחוזים מוצקים, באמצעות חדק ארוך ואוגרת אותו בזפק המכונה גם "קיבת דבש" המצוי במרכז גופה.

תהליך הפיכת הצוף לדבש מתחיל כבר תוך כדי מעוף הדבורה.

 
בהגיעה לכוורת עשויה הדבורה להפריש את אגל הצוף ישר לאחד התאים בחלת הדבש לשם עיבוד מאוחר יותר, או להעבירו ישירות לפועלת כוורת.

פועלת הכוורת בולעת אותו אל קיבת הדבש שלה ומשם מפרישה אותו חזרה אל בין שתי לסתותיה המחזיקות בו זמן מה, חשוף לזרמי האויר החם שנוצרים מנפנוף כנפי הפועלות שבפתח הכוורת, עד שתכולת המים בו יורדת אל פחות מעשרים אחוזים ותכולת המוצקים עולה לכדי שמונים אחוזים ויותר.

או אז מאחסנת כל פועלת בכוורת את אגל הצוף שהפך לטיפת דבש בתא משושה אשר לאחר התמלאו נחתם בשכבת דונג דקה ושקופה.

הדבש שאוחסן ונחתם מכיל בעיקר סוכרים ובמיוחד את החד סוכרים פרוקטוז וגלוקוז המצויים בצורתם החופשית, כל אחד מהם בכמות של עד 40% בערך מסך כל הדבש.

בדבש מצויים רכיבי מזון חיוניים החשובים לחי כמו לצמחים, ומכאן ברורה העדפת השימוש בדבש להמתקה על פני הסוכר הלבן שאין בו דבר מלבד סוכרוז צרוף.

מה עוד שלמרות שהדבש מתוק עד פי שלושה מהסוכר אשר מכיל 400 קלוריות במאה גרם, מכיל הדבש רק 320 קלוריות במאה גרם ולכן הוא נחשב כממתיק טבעי מעולה.

הדבש עני בחלבונים ודל בחומצות שומן, אולם עשיר באופן יחסי לפירות וירקות במינרלים ובויטמינים. עושר יחסי זה מושג על חשבון המים שכמותם מגיעה לתשעים וחמישה אחוזים בפירות וירקות.

בדבש ניתן למצוא את הויטמינים B1 (תיאמין), 2 B (ריבופלאבין), B3 (ניאצין), 5 B (חומצה פאנטוטאנית) B6 (פירידוקסין) 8 B (ביוטין) B9 (חומצה פולית) וויטמין C (חומצה אסקורבית).

כמו כן מצויים בו המינרלים: סידן, זרחן, מגנזיום, מנגן, כלור, ברזל, נחושת, אשלגן, צורן, גפרית, נתרן ועוד.

למינרלים ולצבע הדבש יש קשר הדוק. למרות שצבעו של הדבש קשור בדרך כלל לקרטנואידים, הנה ככל שצבעו של הדבש כהה יותר, כך גבוהה בו כמות המינרלים.

לצבע הדבש יש קשר גם למחלות לב וכלי דם:

מתוצאות מחקר שנערך באוניברסיטת אילינוי באורבנה שמפיין, אשר הוצג בפני האגודה האמריקאית לכימיה, עולה שככל שצבעו של הדבש כהה יותר, כך עולה רמת נוגדי החימצון בדם. 

מחקר אחר שנערך באותה אוניברסיטה, מראה ששתיית ארבע כפות דבש מדוללות בחצי ליטר מים, בכל יום, מפחיתה את הסיכון למחלות לב, עקב השיפור ברמת נוגדי החימצון (אנטי אוקסידנטים) בדם.

נוגדי החימצון בדבש מסייעים ככל הנראה גם לשמירת הויטמינים השונים שבדבש בעוד שבפירות וירקות, נהרסים הויטמינים מהר יחסית.

בדבש מצויות גם חומצות שונות כמו חומצה גלוקונית, חומצה פירוגלוטמית וחומצה לקטית. וכן מצויים בו אנזימים כגון גלוקוז-אוכסידאז, אינוורטאז, דיאסטאז, וקאטאלאז.

כמו כן, מכיוון שהצוף מכיל גם חומרים נדיפים כמו טרפנים וטרפנואידים בהתאם למקור הפרחים שמהם נלקח, ניתן להבחין בריחות אופייניים של סוגי דבש שונים.

עד כה אופיינו למעלה ממאה וארבעים מרכיבי ריח שונים  וכך,  למרות שההרכב הבסיסי של כל סוגי הדבש דומים מאוד מבחינה כימית,  נבדלים סוגי הדבש השונים בטעמם, ריחם ומתיקותם בהתאם לצוף הפרחים השונים שממנו נוצרו.

הדבש מוכר ברפואה העממית כתרופה לטיפול מקומי בזכות גורמים רבים:

לדבש פעילות מחטאת והוא יעיל כנגד חיידקים ופטריות.

הדבש מסייע לריפוי פצעים בפה ולמניעת דלקות חניכיים, בין היתר עקב נוכחות האנזים גלוקוז אוקסידאז בדבש, אנזים המסייע ביצירת מי חמצן אשר מונעים התרבות חיידקים בפה ובחניכיים.

בנוסף, מכיוון שהדבש הוא חומצי יחסית, יש בו יעילות רבה לעיכוב גדילתם של חיידקים ופטריות גם על העור.

מריחת דבש על פצעים, כיבים וכוויות, מונעת התרבות מיקרואורגניזמים מזיקים וגורמת להשמדת חיידקים ופטריות בפגעי העור, ללא צורך בתוספת תכשירים אנטיביוטיים. עובדה זו נכונה לגבי דבש טהור בלתי מהול.

גם בריפוי מערכת העיכול יש לדבש ערך גבוה:

בשל הרכבו המיוחד עם תכולת סוכרים גבוהה ורמה גבוהה של נוגדי חימצון, מסייע הדבש במצב של כיב קיבה (אולקוס) לשיקום השיכבה הרירית העשויה מגלירופרוטאין (חלבון וסוכר) אשר מצפה את הקיבה ומונע התפתחות חיידקים מזיקים במערכת העיכול עם ירידה בשכיחות שלשולים שמתרחשים עקב החיידקים.