פרופיל
תומאס מאן וחומר למחשבה
תומאס מאן ( 1875-1955 Thomas Mann), סופר, מסאי ומחזאי גרמני, נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסאליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מאן נחשב לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט, ובספרות העולמית בכלל. ב- 1929 זכה תומאס מאן בפרס נובל לספרות. ב- 1938 היגר עם משפחתו מגרמניה, מתוך התנגדות לשלטון הנאצי, והתיישב בקליפורניה שבארצות-הברית. ב- 1942 אף שידר ברדיו סידרה של נאומים אנטי-נאציים לתושבי גרמניה (ויקי).
אני מביאה בפניכם משפט מספרו מוות בוונציה, מילים שעוררו בי התחבטות באשר לאמיתותן, ואני מצטטת:
"הוא השתוקק בכל מאודו לחיות עד זִקנה ושיבה, מאחר שמאז ומעולם האמין כי אין אמן מגיע לידי גדוּלה אמיתית, גדוּלה חובקת-כל וראויה להוקרה של ממש, אלא אם כן זכה להתנסות פורה ואופיינית בכל השלבים של חיי אנוש."
יהיה נחמד ומעניין לשמוע את דעתכם על הקטע הנ"ל. בברכת שנה טובה, לולה
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אפשר לראות זאת מנקודת מבט פדופילית
אך זו אובססיה שניתן להסתכל עליה גם מנקודת מבט אחרת
תודה אבנר.
גיבור הספר מת בגיל 50 ממגיפה בוונציה.
תומאס מאן חי 80 שנה. לך תדע מה הבטיח לאלוהיו :)
תודה ליאת על התייחסותך.
זה לא הזקנה, אלא הכישרון הוירטואוזי :)
-
מעניין אם קיבלו :-)
-
הזכיר לי את מכתבו של הרמו הסה למשורר צעיר :-)
מתחומי :
מוצרט, שוברט , מתו צעירים מאוד, אבל מה שהשאירו אחריהם, אין על זה ויכוח מבחינת יצירתם המופלאה.
אכן זה אינדיבידואלי ואני מאמינה שנפשות לעיתים נולדות זקנות מבטן אימם.
זה ההסבר כנראה.
גם בלי כל קשר להיות אדם זה או אחר סופר, משורר או מלחין - יש שאדם מגיע בגיל צעיר של בשלות להבחנות ותובנות מאירות, שאחריהן, כל שיפגוש יהיה בבחינת "עוד מאותו הדבר".
כבודו וגדולתו של מאן אינם מתערערים בבואנו לחלוק כאן על סברתו.
עם כל כמה שאני מצרה על כך, נראה שכבר לא אעמוד בהבטחתי לעצמי ולא אשוב לקרוא את הטרילוגיה ה נ ה ד ר ת "יוסף ואחיו", בתרגומו היוצא מן הכלל של מרדכי אבי-שאול...
אשתו הצעירה (השניה) בשלב יחסית מוקדם,
טיציאנו צייר עד גיל תשעים והיה מוסיף לצייר
אלמלא הדבר קטל אותו, המינגווי התאבד, אך
טרנר צייר על ערש מותו עדיין. בקיצור זה מאוד
אישי. אם נותרים צלולים והמוזה עדיין שוררת
גם בגיל מאוחר מאוד (פיקסו למשל) מה טוב.*
[
מאלץ לחשוב.
נכון שחיי אנוש מורכבים של אמן עשויים ליצור שרשרת אמנותית חובקת עולם. ולעיתים - לא.
גדולה של אמן נמדדת בכל כך הרבה גורמים - שלא תמיד
תינתן תשובה הולמת לאיכויות שיצר.
רשימת האמנים שלא הגיעו ל"גדולתם" בחייהם - כל
כך ארוכה.....................
ולמרות זאת דעתו של תומס מאן - מרגשת (מבלי להיכנס לאמיתותה).
אישית, אני מכירה כאלה וגם כאחרים. (!!!!).
יפה נהגת.
מירה
גמר חתימה טובה, עמוס.
כעיקרון - נראה לי נכון שהתנסות מרובת שנים והתמודדות עם כל הפאזות של החיים, מייצרת, אם לא אמנות טובה יותר, ודאי אנשים חכמים יותר. הפרספקטיבה הנוצרת עם חלוף השנים היא חסרת תחליף. קשה להגיע אליה בקיצורי-דרך.
אני חושב שמי שחי חיים מלאי עניין ובטח במקרה שה שעבודתו אמנותו , מגשים את היעוד שלו בחיים, התהילה היא משהו נלווה שנבנה מהאגו והערצת ההמונים
תודה
משפט מעניין העלית פה, מעורר מחשבה.
תובנות נרכשות עם השנים, חוויות הן סובייקטיביות והיצירה שלנו משתנה בהתאם.
תודה יקירה ושנה מצויינת שתהיה לך.
אני נוטה להסכים עם תומס מאן, אם כי נולדו אמנים מלידה שכישרונם הוכח בצעירותם. למשל מוצארט.
מאמינה בכישרון מולד לאמן ,שאינו חדל להתבונן ולחקור את המשמעות האמיתית להיותו בחקירה שאינה מסתיימת, עד יומו האחרון.
לפני שנים רבות היטיבה נורית זרחי לומר לי, שעוברות שנים רבות למשורר עד שנהייה משורר! אז כעסתי. היום אני מבינה את המשמעות.
לולה יקרה, המון תודה לך שהזמנת אותי.
גמר חתימה טובה.
ליאורה
לולה יקרה, תומס מאן הוא אחד הסופרים האהובים עלי.
אבל בלי קשר, את בעצמך נתת דוגמאות של כאלה וכאלה לכן כנראה שאין הסכמה גורפת לגבי הזמן בו האמן מגיע לידי גדולה אמתית כדבריו. ישנם אומנים שלמרות גילם הצעיר הם צינור ליצירה בשלה עתיקת יומין - ולהפך.
וחוץ מזה שנה נפלאה לך של בריאות, יצירה ומימוש.
קצרה היריעה לנקוב בשמות של אמנים בעלי שם עולמי, שהגיעו לתהילה ולגדולה בגיל צעיר יחסית. (האמת שתלוי את מי שואלים
)
לדעתי האישית, יש גרעין של אמת בציטוט, כי ליד כישרון מולד, אם נרצה או לא, ישנן תובנות וחכמת-חיים שנרכשות תודות להתנסות ולמידה. יחד עם זאת ההיסטוריה מלמדת שאמן עשוי להגיע לשיאו בגיל צעיר או באמצע החיים, אך נדיר מאד שיכתוב את יצירת-חייו דווקא בערוב ימיו. להלן רשימה מתומצתת ומסקרנת של משוררים וסופרים דגולים, שכתבו יצירות מופת בספרות העולמית:
- דנטה חי עד גיל 35. חסר מידע על תאריך הפרסום של "הקומדיה האלוהית", אבל ברור מאליו שזה התרחש בגיל צעיר.
- גתה נפטר בגיל 83 ופרסם חלק ראשון מ"פאוסט" בגיל 59. זו יצירה כבירה שנכתבה על ידיו במשך עשרות שנים ופורסמה בשלמותה בשני חלקים רק לאחר מותו.
- לב טולסטוי נפטר בגיל 82. את ספרו הדגול "מלחמה ושלום" פרסם בהיותו בגיל 41 ו"אנה קרנינה" בגיל 49.
- אלכסנדר פושקין, שנחשב לגדול המשוררים הרוסיים נפטר באמצע דו-קרב בגיל 37. את "יבגני אונגיין" פרסם בהיותו בגיל 34, את הפואמה "רוסלאן ולודמילה" סיים לכתוב בגיל 21.
- ויקטור הוגו נחשב לגדול סופרי צרפת. הוא חי עד גיל 83. בהיותו בן 31 התפרסם הרומן שלו "הגיבן מנוטרדם" ואילו את "עלובי החיים" הוא פרסם בגיל 60.
- פרננדו פסואה נחשב לאחד המשוררים הגדולים ביותר בשפה הפורטוגלית ולאחת מדמויות המופת של הספרות המודרנית בעולם. הוא נפטר בגיל 47 ורק לאחר מותו נתגלתה תיבת עץ ובה למעלה מעשרים ושבעה אלף דפים כתובים הכוללים דברי שירה, רומנים ומחזות, וטקסטים ביקורתיים ופילוסופיים.
- גבריאל גרסיה מארקס סופר קולומביאני הוא מגדולי היוצרים בספרות הלטינית של המאה ה-20. גרסיה כתב את ספרו הדגול "מאה שנות בדידות" במשך קרוב לשנתיים ופרסם אותו בגיל 39.
אני בטוחה שאפשר להביא עוד דוגמאות ואפילו מפתיעות לאלה, אך ההיסטוריה מדברת בעד עצמה.
תודה לכם קוראיי היקרים,
גמר חתימה טובה
לולה
אני סבור שאפשר להגיע כאמן לידי גדולה אמיתית ראויה להוקרה, גם אם לא חווה בעצמו את כל שלבי החיים, אלא רק קרא, שמע, למד אודותם. בעזרת כשרונו של האמן ודמיונו הפורה, ניתן ללכת רחוק מאד.עם זאת, איני חולק על האפשרות שניתנת לאמנים מאריכי ימים ושנים, שהיא כמו כשרונו - מתת אל, לשפר ולשכלל עוד יותר את יצירותיהם.
שנה טובה וחג שמח ומואר !
תודה יקירה על חומר למחשבה. זו אמנות בפני עצמה.
שנה טובה וגמ"ט.
תודה שהבאת!
תומס מאן היה סופר ענק אבל לדעתי יש לקחת את הדברים המצוטטים כפשוטם ממש ללא קשר לנושא הספר "מוות בוונציה".
השאלה היא אכן
האם איש צעיר שהוא אמן למשל יכול לתאר
כיצד חש זקן בלי שהוא עצמו חווה ממשית כיצד זה להיות זקן?
התשובה היא לדעתי שאיש צעיר יכול לנסות לעשות זאת
אבל לעולם לא יגיע לעומקה של התחושה.
ואולי אני בכלל טועה - אני לא סגור על-כך...
בנוסף לכמעט כל ספריו של תומס מאן - קראתי בגרמנית גם את סיפרו של בנו קלאוס מאן (שגם הוא היה סופר) "נקודת מפנה" (שנדמה לי שלא תורגם לעברית.)
(ספר זיכרונות מרתק שאפשר אם רוצים למצוא בו קשר ל"מוות בוונציה" אבל לא ניכנס לכך...)
קצת נסחפתי. ובהחלט לא הייתי מוסיפה כאן - יגעת ומצאת - תאמיני. כי אני, למשל, לא חושבת שרק מה שנעשה במאמץ וביגע הוא ראוי. אני חושבת שקלות, פשטות והנאה הן פירות טובים ומתוקים, הרי מצינו - ישועת השם כהרף עין.
שנה טובה :)
לעומת נעורים שיכולים להיות עלובים ומשמימים, יש דמויות של זקנים בספרות שאפשר להעריצם , כמו הדמות הידועה של הזקן "מהזקן והים" .או באהבה בימי כולירע של גבריאל גרסיה מרקס שבה פלורינטינו אריסה זוכה לאהבה שנמשכה כ50 ש נה עד שנתממשה, הסופר גתה בגיל 70 נישא לבת 19 והוא הרשים
גם את האם כמו את הבת,
שתהיה לך שנה טובה לולה בר ,
בידידות אשר
הנ'ל היה יכול להעיד על כך שהוא היה 'נאה דורש נאה מקיים' כדי להגיע לשלמות אמנותית.
מה הוא, כאדם, חשב והרגיש, אפשר לקרוא ביומנים האישיים שלו, ונראה לי שהדבר היחידי שלא מימש היה מערכת יחסים עם גבר.
אוף, היה לי ארוך הפעם :)
וכדאי להפריד בין תומאס מאן הסופר לאדם כי היתה ביניהם דיכוטומיה.[לפחות לענייות דעתי]
אצל הסופר, אולי כמו אצל פסיכולוג, אנחנו מצפים ל-סוג של הבנה חודרת כל,שמסוגלת להביט על כל מצב אנושי לעומק.
לא כך ?
ההסטוריה האנושית הוכיחה כי אין צורך להגיע לזקנה ושיבה כדי להגיע להתנסויות ראויות להוקרה. ההיפך הוא הנכון. מוסיקאים, הוגי דעות, אמנים דגולים וכד' שיצירותיהם הן עמוד התווך ומלוות את האנושות לאורך דורות וימשיכו גם הלאה, לא הגיעו כלל לידי זקנה ושיבה.
העשיה האמנתית לא יכולה להימדד עפ''י זמן חיים, אלא עפ''י ההישג עצמו.
שהעלית לכאן את הענק הזה.
לא אתייחס ספציפית למשפט הזה מסיבות רגשיות,
רק אוסיף שחובה, חובה לקרוא את תומס מאן... לכל מי שמתעניין בחקר האמת ההומוגנית וההתפצלות שלה...
לולה,
אמרירה מעניינת חומר למחשבה.
פיקסו אמר, שכשהיה ילד צייר כמו מבוגר
ולקח לו חיים שלמים ללמוד לצייר כילד.
מניחה שבכל שלב בחיים יש אמירה והתבטאות שונה.
האמירה הזאת מאוד איניווידואלית
יש אומנים שבמשך שנים חזרו על עצמם ולא אמרו דבר חדש
ויש כאלה שצעדו קדימה ואמרו דברים חדשים ומגוונים
תודה
שתהיה שנה של יצירה והתחדשות
דבי
הגדלות יכולה להיות בכל השלבים.
הזיקנה היא השלב האחרון שמביא את הגדלות
בשלב הזה. יופי של שאלה שאלת.
בהחלט מעורר הרהור.
ומה יטענו לזכותם כל האמנים שאינם זקני העדה וכבר הציגו את גדולתם? מבחינתם התנסותם הפורה בתקופת חייהם המסויימת היא שהכי ראויה להוקרה ויבואו גם תקופות אחרות, בינתיים גדולתם היא עתה,
לא צריך להיות בא בימים כדי להציג את המאסטרפיס של חייך.
וחוצמיזה, שיהיה עד מאה ועשרים פלוס, ושנה טובה
תודה לולה, חג שמח ו*
לאה
ברוטוס: ומי איננו משתוקק לזכות בהתנסות פורה לאורך מאה שנים [של בדידות]?
נטוס: ומי לא רוצה למות בשיבה טובה, אחרי מאה ועשרים [בתולות?]
..