שיח האפרסמון הקדום.
על שפתו של ים המלח, נמצאים שרידיו הארכיאולוגיים של יישוב קדום מתקופת בית שני הידוע בשם קומראן.
פרסומו של המקום החל בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, בעקבות מציאתם באקראי של אוסף מגילות כתובות בכתב עברי, שחלקן מעידות על האוכלוסייה המיוחדת שבחרה לחיות בבדידות ובסגפנות על חופו של ים המוות.
אותן מגילות ידועות בשם "המגילות הגנוזות" ועברו כ-50 שנה עד שכולן פוענחו.
ההפתעה הגדולה הייתה כ-30 שנה לאחר מציאתן של המגילות, ב-1988. לתדהמתם של הארכאולוגים, נמצאה פכית חרס קטנה ובה נוזל שמנוני ובלתי מזוהה.
לאחר דיון היסטורי ואנליזה כימית, הועלתה ההשערה כי מדובר בממצא סנסציוני שעד עכשיו לא היו בטוחים כלל בקיומו והוא שמן האפרסמון.
שמן האפרסמון מופיע במקורות רבים, יהודיים ונכריים, בעיקר מתקופת הבית השני, כבושם היקר והמפורסם בעולם העתיק כולו.
שיח האפרסמון שממנו הפיקו את השמן המיוחד גדל אך ורק בנאות המדבר על שפת ים המלח, בעיקר בעין גדי ובאזור יריחו. על-פי התיאורים, השיח היה דומה בצורתו לגפן, והתנשא לגובה של כמטר אחד בסך-הכל.
סוד גידולו, השבחתו, והפקת השמן היה ידוע למספר מצומצם ביותר של אנשים שחיו באזור עין גדי, שם גידלו והשביחו את שיחי האפרסמון. לפי הספרות העתיקה, היתה דרושה לשם כך מומחיות ואומנות, שנמסרה במשפחות אומנים , מדור לדור.
הם שמרו על סודם מכל משמר.
באמצע שנות ה-60, נמצאה חתיכת פסיפס, שריד מבית הכנסת מהמאה השישית לספירה ועליה כתובת: "כל מי שגורם מחלוקת בין איש לחברו, או אומר לשון הרע על חברו לגויים, או גונב חפץ חברו, או מי שמגלה סוד העיירה לגויים - זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא ייתן את פניו באיש ההוא ובזרעו, ויעקור אותו מתחת השמיים, ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה".
מהו אותו "סוד העיירה" ? כמעט כל החוקרים הסכימו כי מדובר בבושם האפרסמון שההסטוריון הרומאי פליניוס, ייחס לו גם תכונות ריפוי נדירות.
בשל כך, נמכר חצי ליטר רכז אפרסמון טהור ב-300 דינר (סכום עתק באותם ימים) ויכול היה להגיע אפילו עד ל-1000 דינרים.
מה קרה לשיחי האפרסמון? נראה שבעת הכיבוש הרומי לא רצו יהודי עין גדי להסגיר את סוד הפקת הבושם הזה ובחרו להשמיד את כל שיחי האפרסמון ולקחת את סוד הפקתו לקברם.
לדברי פליניוס הזקן, הרומאים בכ"ז שמרו והגנו על כל שיח ואחרי דיכוי המרד, ניסו לשקם את מטעי האפרסמון. פלינוס מספר: " כעת מגדלים אותו שם על חשבון המדינה ומצב התפתחותו טוב מקודם".
אוסביוס מקיסריה במאה ה-3 -מאה ה-4 כותב שגידול האפרסמון בעין גדי התקיים גם בזמנו, אולי עד למאה ה-8. לאחר מכן, ירד הביקוש לבושם בעקבות התפתחות נתיבי דרך המשי והירידה בפעילות החקלאית באזור.
על פי פליניוס, אנו למדים על שני סוגים של בושם האפרסמון: בושם משחתי, שהופק על ידי חירוץ הגזע ובושם, שהוא שמן ארומתי, שהופק על ידי בישול תמצית הצמח עם שמן זית רגיל.
בחפירות שנערכו לאחרונה בשמורת טבע עינות צוקים, על ידי פרופסור יזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית, נתגלה מכלול גדול מהתקופה ההרודיאנית (המכלול נחשף כבר ב-1957 על ידי רולנד דה וו, חופר קומראן הצרפתי) ובו מתקן גדול, היחיד לעת עתה שנמצא בארץ, וממנו הפיקו את תמצית בושם האפרסמון.
בבריכת ההשרייה, שהוזנה במימי המעיינות, הונחו הגזם של שיח האפרסמון (הענפים, העלים, הקליפה והזרעים). הגזם רוסק על ידי אבנים גדולות שנמצאו באתר והתמצית המזוקקת זרמה על ידי תעלה אל בור האיסוף, שם היא נאספה בקנקני חרס והועברה למתקן הבישול, שהיה אולי בקומראן.
המתקן אומנם קיים בשמורה, ויש שאומרים שמאז חשיפתו מחדש עולים במקום ניחוחות לא מוכרים - אך לא די בו כדי להפיק את הבושם היקר.
יש לציין כי שיח האפרסמון של אז, אינו דומה כלל לעץ האפרסמון המוכר לנו כיום. עץ האפרסמון המוכר לנו כיום, הגיע לארץ לפני כ-80 שנה מיפן.
כאמור, מהמאה השביעית-שמינית לספירה, שיח האפרסמון נעלם מארץ ישראל. חידת השיח, מראהו ומיקומו מעסיקה חוקרים רבים וביניהם ארכיאולוגים, היסטוריונים ובוטנאים.
אחרי חיפושים עיקשים שערך פרופ' זהר עמר, גם במדינות מוסלמיות עויינות, התקבלו לפני כעשור מספר ענפים מגן בוטני באנגליה. חלקם נזרעו בערוגות של עין גדי, שם הצמח נקלט מייד.
ד"ר דוד אילוז, שותפו למחקר של פרופ' עמר, מספר כי היתה להם זכות ראשונים לחקור את גידולו, את המבנה הבוטני שלו ואת ההרכב הכימי של חמרי הנטף (החומר ששימש לקטורת במשכן בית המקדש) וע"י כך נמצאו הוכחות מוצקות כי זהו האפרסמון של התקופה הקדומה.
צמח האפרסמון, מוזכר במקורות כצמח אנטיביוטי, שמשמש לטיפול בפצעים ולאיחוי רקמות. שני החוקרים גילו כי השרף של הצמח אכן מעכב התרבות חיידקים אלימים, מונע הידבקות בחיידק הפסיאודמונס (חיידק החי באדמה, מופיע במוגלה מפצעים וקשור לזיהומים בדרכי השתן) ומאחה רקמות.
אם יושג לכך תקציב, יינטעו מאות שיחים של אפרסמון בעין גדי ותתאפשר הפקת בושם תעשייתית. כך ניתן יהיה לסובב את הגלגל אחורה ולחיות כמו בעבר הרחוק, כשעין גדי התפרנסה מתיירות, תמרים ואפרסמון.
(לפי האתר של רשות הטבע והגנים, לפי כתבה מאת שמואל מייזליש, לפי ויקיפדיה ולפי כתבה שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות).
|
