פּוֹסְט/

אלישבע לוקס-נחושתן/בְּחַיֶלֹהִים, ע' 95

בְּהֵנֶּף זֶרֶת

מְשַׁחְרֶרֶת

פַּרְפָּרֵי מַחְשָׁבוֹת,

חֲלוֹמוֹת, וִדּוּיִים, תְּמוּנוֹת,

חוֹשֶׂפֶת

אַהֲבָה, קִנְאָה, שִׂנְאָה.

אֵין טוֹב וְרַע.

הַכֹּל  רָאוּי

וְהָעוֹלָם מְחַבֵּק.

הַקֶּצֶף מַתִּיז

אֶת הָאֲדָמָה הַסְּדוּקָה

הָאֲחוּזָה בְּנַעֲלֶיהָ.

לָהּ לֹא מְגַלָּה

דָּבָר.