אספר לך שבני הגדול שחי אז בניו ג'רזי, היה ליד התאומים בקרות המקרה הנורא,רץ ריצת אמוק עם כולם לתחנת הרכבת האחרונה שהספיקה לצאת מניו יורק לניו ג'רזי.
בני השני החי בניו יורק, כל יום היה משקיף על התאומים
מחלון ביתו, ובאותו היום הוא התעורר אחרי, ולא ראה את התאומים...

ואני הייתי כמעט ב"סרט". היה באוו יום תרגיל צבאי גדול ובתרגילים יש סיפור מעשה שכולל גם מה קורה בעולם ובמזה"ת. ובאמצע נכנס מישהו ואמר שמטוס תקף את התאומים. היינו בטוחים שזה חלק מסיפור התרגיל. רק אחרי 10 דקות בא מישהו ואמר תעלו מהר למעלה יש טלויזיה ורואים ככה וככה. לקח לנו לדקה להבין שזה אמיתי. השאר היסטוריה. התרגיל המשיך אבל אנחנו כבר היינו בסרט אחר.

נכון מה שכתבת. זהו אירוע שאיש לעולם לא ישכח איפה הוא היה כשראה את הפיגוע בבנייני התאומים.
אני במקרה היתי בבית וכשזה קרה הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי ולא הבנתי איך דבר כזה יתכן בכלל?
חודשים של פרשנויות עיתונים ורדיו נדרשו לי להבין את מקור הרעה.

הייתי בבית והצטרכתי להגיע לעבודה
בשעה 5 אחרי הצהרים .. פשוט לא הגעתי.. הייתי מול הטלוויזיה .. והתלמידים חיכו לי .
הייתי בהלם מוחלט ולא שמתי לב לשעה .. רק אחרי שעה רצתי כמו מטורפת לעבודה והסברתי לתלמידיי שלא ידעו מה קורה בכלל ,
הם לא האמינו לי .. הם אמרו לי : היה פיגוע בפנטגון??
את צוחקת .. לא יכול להיות .. במקום ללמוד צפינו בטלוויזיה במועדון של המכללה.
את זאת לא אשכח לעולם.
הסטוריה בשידור חי

הלם. זעזוע. הנשימה נעתקת. לא יכול להיות. נחתתי בזה הרגע באילת, ושם בשדה, שמעתי שתי דיילות קרקע מדברות ביניהן על שאירע. חשבתי שהן מדברות על סרט... ממש לא עיכלתי שזה אכן קרה במציאות. ואז, במונית שמעתי חדשות והדמעות זלגו להן ללא שליטה...