כותרות TheMarker >
    ';

    Scapegoat

    השעיר לעזאזל שמתהולל ומשתולל!

    השוק החופשי הפרוע

    1 תגובות   יום שבת, 11/9/10, 16:08

    ''

     

     

    נחום ואני. קיבוצניקים בלונג איילנד

    לא מזמן זרקתי לפח זוג מכנסיים ישנים. היה עליהם מספר מכבסה מהוה מהקיבוץ.

    את הקיבוץ עזבתי לפני 25 שנים.

    כשבאתי לאמריקה ב 2003 הידידה שלי קרול לא יכלה לא להבחין בחסכנותי היתרה. להגנתי סיפרתי שכשחגגנו בר מיצווה קבוצתית בקיבוץ, נתנו לנו לשיר שיר שמילותיו ספורות, אך רבות עוצמה –

    'וזאת התורה - התאחדות, התמדה, הסתפקות במועט'

    ומני אז איני יכול, נפשית, לבזבז.

    את הסיפור (ואת מנגינת השיר) היא אהבה, אך עם הטיעון לא הסכימה. אנשים כמוך הורסים את הכלכלה האמריקאית, היא טענה.

     

    את עורי לא הפכתי, ובכל זאת, הסתבר חיש מהרה, אמריקה התגלתה כחזקה ממני.

    בעיצומו של המשבר הכלכלי הנוכחי מצאתי עצמי בדיאלוג דומה, הפעם עם נחום, קיבוצניק ששירת עם הבן דוד שלי מקווינס בסיירת שקד וגר כאן בשכנות בלונג איילנד. הפעם התפקידים התהפכו – על פי מיטב הלוגיקה הקיבוצניקית-בורוכובית, הסביר לי נחום שהאמריקאים הפכו לאומה של ספקי שרותי אויר ורודפי מותרות וביזבוזים, ולייצר מוצרים ממשיים הם הפסיקו, וזה מקור המשבר. אני מצידי טענתי שהוא לא מבין את הכלכלה האמריקאית. בבעיית אינטיליגנציה לא יכולתי להאשימו – רוב האמריקאים סוברים כמוהו, וכשאני חושב על דמיון ההשקפות הזה, אין בכך לדידי תימה - מדובר הרי באותה תיזת 'עבודה קשה' ו'הסתפקות במועט' שנחום ואני, דרך הקיבוץ והשטטל, והאמריקאים דרך הפרוטסטנטיות, קיבלנו מאותו מקור - מהיהדות העתיקה.

    ועדיין אני חושב שנחום והאמריקאים טועים. ומקור הטעות - זוית הראייה שלהם, שהיא פסיכולוגית, לא לוגית. הלוגיקה הטהורה, לדעתי, תומכת בי...

    קראו ושפטו...

     

    *

     

    הקוגניציה הקדומה

    אנשים חושבים שהם חושבים לוגית, אך למעשה הם חושבים ועושים בעיקר פסיכולוגית-ביולוגית.

    מה זה חשיבה פסיכולוגית-ביולוגית?

    חשיבה חייתית. חשיבה חייתית היא בעיקרו של דבר די כלכלית - הכל מכוון למקסימום רווח לפרט במינימום מאמץ, כשמשמעות הרווח – איפשור העברת הגנים לדור הבא. מדובר בפסיכולוגיית מחסור, שנבנתה (ע"י האבולוציה) עבור סיטואצייה מתמשכת של משאבים מועטים, תחרות אכזרית, ותוחלת חיים קצרה להחריד.

     

    לשליט הפלנטה הפך האדם, עם זאת, רק בעקבות הוספתה של עוד קומה לפעילות המוחית שלו - קומה קוגניטיבית, מעל, בנוסף, ליסודות של המוח החייתי, קומה הכוללת פעולות השוואה, ניתוח ותיכנון, קונטרול, לימוד משגיאות, וכו'.

     

    מאוחר יותר באו הישראלים הקדומים (הנביאים, חז"ל, ישו), והוסיפו קומה נוספת, קומה אתית, לבניין התפיסה הכלכלית האנושית, קומה שבגרעינה פסילת ניצול הזולת במטרה להתעשר. הגישה היהודית הזו נשארה אמנם בגדר אוטופיה ולא הוגשמה בימי הוגיה (העשירים לא גילו בה עניין, כצפוי, ולשאר לא היתה אופציית התעשרות אמיתית), אך הרעיון לא נגנז, רק נכנס לעמדת המתנה, המתנה לימים טובים יותר.

     

    הולדת השוק החופשי

    הימים הטובים הגיעו לפני כמה מאות שנים.

    הרנסנס, המהפכה המדעית, גילוי העולם החדש, יצרו את התנאים להקמת המוסד החדש.

    לצורך ההקמה נלקחו מרכיבים ממערכות קיימות. להלן כמה דוגמאות:

    מהמערכת הפיסיולוגית 'החייתית', הפרימאטית, נלקחו האינסטינקטים, יצר ההישרדות, יכולת המאבק, העוצמה.

    מהמערכת המוחית האנושית (ליטר המוח המבדיל בינינו לבין השימפנזים) נלקחו היכולות הקוגניטיביות, יכולת הקונטרול, התכנון, דחיית הסיפוקים.

    מהרנסנס נלקחו הגישה המדעית והחקירה הטכנולוגית (שמקורם הראשוני ביוון).

    מהתרבות הישראלית-יהודית העתיקה נלקחו הביקורתיות והאחריות האישית.

    מישו והמסדרים הנוצריים נלקחו הנחישות והנכונות להקריב בהווה למען העתיד.

    החשיבה הפרוטסטנטית-קלוויניסטית תרמה בעיקר תירוץ תיאולוגי כלשהו (בחברה שהיתה כולה דתית ונזקקה לתרוץ כזה), תרוץ שהתיר, ועודד, ייצור רווחים. היה זה אמנם תירוץ קלוש (ישו, לדעתי, היה מתעב אותו), אך ליזמי התקופה, תאבי העשייה החדשה, הוא הספיק.

     

    תוצרי המיזם –

    המהפכה התעשייתית והקפיטליזם מבוסס השוק החופשי והדמוקרטיה.

     

    הטריומפ של השוק החופשי

    הקפיטליזם מבוסס השוק החופשי התגלה כהצלחה מסחררת.

    הוא גדל וצמח במאה ה 19 והגיע לבגרות במאה ה 20, ואז גם גרף את הקופה כולה – המאה הזאת היתה עדה למצעד נצחונות מרהיבים שלו על כל הפרדיגמות שאיתגרוהו, ולהפיכתו לשליט העולם.

    באיתגור הלאומי/לאומני (שני מושגים זהים משנוטים לחשוב) הוא הלם קשות במלחמת העולם השנייה, ולאחרונה באמצעות שלוחתו, הגלובליזציה.

    עם הפרדיגמה הקומוניסטית-סוציאליסטית נאבק הוא במשך כל המאה שעברה, עד להבסתה.

    עם אתגר הדת האבסולוטית, המיוצגת באיסלם המיליטנטי, נאבק השוק החופשי בעצם הימים הללו, אך כל מי שעיניו בראשו יכול לראות כבר את נצחונו המתקרב ובא (קומץ הוכחות – מוסלמי משולש ואדי ערה ומוסלמי המערב המעוניינים בשלטון לא מוסלמי, מהפכת איראן הירוקה שבאה מבפנים, ויש עוד).

    האיתגור הניו אייג'י גם הוא לא היווה יריב של ממש (בדקו מה חושבים היום בהודו על השוק החופשי ומה עושים היום ההיפים של שנות ה 70...)

     

    הדיאלוגיות של השוק החופשי

    חשוב לציין – עוצמת משטר השוק החופשי היתה נעוצה לא רק, ולא בעיקר, בכוחו שלו, אלא ביכולתו המובנית לנהל דיאלוג עם מאתגריו ולסגל לשימושו מבחר מאיכויותיהם. למשל:

    מהלאומיות לקח השוק החופשי את התחרותיות והפעולה הקבוצתית.

    מהפרדיגמה הקומוניסטית-סוציאליסטית – את הצורך ברגולציה מדינתית וגלובלית של מוסדות השוק החופשי, את נחיצות התערבות המנגנונים המרכזיים המדינתיים/גלובליים בתחומים בהם התגלתה אי כשירות השוק החופשי, ואת עקרונות החופש והשיוויון (כיצרני רווח יעילים... לא כערכים העומדים בפני עצמם... והקרדיט האמיתי לעקרונות הללו, אגב, מגיע ליהדות).

    מהפרדיגמה הדתית לקח השוק החופשי את הטיפוח והשימוש באמונה מיסטית, בלתי ניתנת להוכחה, ב'אלוהים' כלשהו (במקרה הקפיטליסטי – טיפוח פולחנו של 'אל השוק החופשי' העשוי דולרים).

    מהניו אייג' הוא לקח את יראת הכבוד (העסקית...) כלפי הקוסמוס. כן כן, ברצינות... יש הוכחות... אפילו סין מנסה היום להיות ירוקה...

     

    בסך הכל, עתיד השוק החופשי מעולם לא נראה מזהיר כל כך כמו בתחילת המאה ה 21...

     

    ואז בא המשבר...

     

    משבר 2008

    המשבר הציב סימני שאלה רציניים באשר לטריומפ הקפיטליסטי.

    הגרוע מכל היה שטובי המוחות הכלכליים, חסידים מושבעים של השוק החופשי כולם, נחלקו ביניהם קוטבית באשר לדרכי ההיחלצות, חילוקי דעות שגרמו וגורמים לבלבול ולמבוי הסתום האופרטיבי לו אנו עדים בימים אלה ממש באמריקה, אירופה, ובעולם כולו. ועולה השאלה – האם משטר הקפיטליזם מבוסס השוק החופשי, שרק לפני 10 שנים נראה בלתי מנוצח, מכזיב?

     

    בקצרה, התשובה היא לא. השוק החופשי לא מכזיב. האופטימיות של סוף המאה הקודמת הקודמת לא היתה חסרת בסיס. השוק החופשי הוא לא רק מנצח ההווה, אלא גם מנצח העתיד, וניצחונו עוד יילך ויגדל. ולהלן הסיבות.

     

    הויכוח לא סימטרי – כשיש ויכוח קוטבי בין כלכלנים, די סביר להניח שלא כולם לגמרי טועים... לראייתי, אובמה צודק, ובגדול, והכלכלנים הקונסרבטיבים טועים ומטעים בגדול, מן הסתם גם מסיבות פוליטיות, אך בעיקרו של דבר מכיוון שאינם באמת מבינים את השוק החופשי. הבעייה היא חשיבתית - בעוד העמדה הקיינסיאנית לוגית, רוב האנשים, כולל כלכלנים, חושבים לא לוגית אלא פסיכולוגית. 'מהבטן'.

    כפי שכתבתי בראשית המאמר, מדובר בחשיבה שעוצבה לפני מאות אלפי, מיליוני שנים, בג'ונגלים ובסוואנות. כל סיטואציה שחורגת מהסיטואציות בהן עוצב המוח האנושי, כמו למשל סיטואציית השוק החופשי, אינה מובנת לרוב האנשים, ומעולם לא היתה מובנת להם, גם כשראו אותה מתרחשת ממש מול עיניהם וכשנטלו בה חלק בעצמם. למשל, בניגוד לדעה המקובלת, אפילו בימי הניו דיל המפורסם לא איפשרו הקונסרבטיבים ליישם מדיניות קיינסיאנית מאסיבית, כמו זו שנדרשה אז (ונדרשת היום)... היתה זו מלחמת העולם שהוציאה אז מהמשבר את המשק האמריקאי (והעולמי)...

    דא עקא – אף אם המתנגדים השמרנים רבי עוצמה, ואף אם הם ינצחו ברוב הקרבות הפוליטיים, את המלחמה הכלכלית ינצחו רעיונות אובמה, מכיוון שבהם באמת מצדד השוק החופשי.

     

    המשבר לא חריג – מהותית, המשבר אולי גדול, אך לא שונה עקרונית ממשברים קודמים. האתגרים הפעם – הרגולציה, והגלובליזציה ששינתה את כללי המשחק (אף אם לא את המשחק עצמו), הם נושאים נכבדים הדורשים אכן התאמה רצינית (חיזוק הרגולציה, הפיכתה ליותר גלובלית, והעתקת מרכזי הפעילות הכלכלית בהתאמה משופרת למציאות החדשה, הגלובלית), אך השוק החופשי התמודד עם אתגרים קשים מהם, יכל להם, ורק התחזק.

     

    'השוק החופשי הפרוע'  זו אולי הסיבה החשובה ביותר. יש לשים לב – השוק החופשי לא רק שורד וגדל, אלא גם משנה את אופיו – משוק חופשי 'קלוויניסטי', 'אנאלי', הופך הוא יותר ויותר לשוק חופשי 'שמח', 'כיפי', 'פרוע', וזה רק מיטיב איתו (ואיתנו).

    קרה משהו בעשרות השנים האחרונות. תבוסת הפרדיגמות המתחרות, פלוס פריצות הדרך הטכנולוגיות, המיחשוב, האינטרנט, העבירו את כלכלת העולם לפאזה חדשה, ומדובר במעבר בלתי הפיך. יותר ויותר מדובר על כלכלה בה מיגבלות הייצור והטכנולוגיה נעשות זניחות, כשהבעיות שנותרו הן בעיקרן בעיות אירגוניות בתוך המערכת הכלכלית הניתנות לפתרונות קלים ומהירים ביחס.

    השינויים אינם רק בסדרי גודל. הם גם, ובעיקר, איכותיים:

    * מעידוד חסכנות – לעידוד צריכה

    * ממוצרים ושירותים 'חיוניים' – למוצרים ושירותים 'כיפיים'

    * מכלכלה מבוססת תיכנון, סדר, אירגון, משמעת – לכלכלה הנדחפת על ידי 'הפראות האנושית', הדיוניסוס הפנימי' שלנו –

    החשיבה מחוץ לקופסה, הדמיון, היצירתיות, הנאת המשחק, ההדוניזם, החושניות, היצריות, הביזור האנרכיסטי, הכאוס.

     

    סגירת מעגל

    בשלב החדש הזה יש משום סגירת מעגל. תיקון עיוות, עוול. עוול כלפי הפגאניות.

    זמן רב, רב מידי, מאז המלכת הנצרות, נדחקה, נדחתה הפגאניות, הוקעה כנחותה, פרימיטיבית.

    השוק החופשי, בחושיו החדים, הוא שגילה: לפגאניות יש הרבה לתרום. תרומתן הכלכלית של הפראות הדיוניסית והאמנות האפולונית גדולה לא פחות מהתרומה הכלכלית של העקרונות האתיים היהודים-נוצרים.

     

    אך מהפך השוק החופשי גדול אף יותר, שכן, למרות השימוש שהוא עושה בעקרונות ה'אובייקטיביים' של החופש והשיוויון,  בגרעין מהותו, דהיינו בתאוות הממון, השוק החופשי עצמו הוא אגוצנטרי, סובייקטיבי, פגאני, ועל כן רק הוספת והטמעת הפרא הדיוניסי והאמנות האפולונית יכלו להביאו, לראשונה, אל מחוז עוצמתו האמיתית, ולהפכו לשליט הפלנטה.

     

    *

     

    תשובה לנחום ולקלוויניסטים

    דומה שבהתבסס על הסקירה שהובאה כאן ניתן כבר להשיב לאתגר של נחום הקיבוצניק מלונג איילנד עם הפירמידה הבורוכובית שלו והקלוויניסטים האמריקאים (והאירופאים) המשוכנעים שדפיציטים הם הבעיה הכלכלית המרכזית של האנושות.

     

    עם כל הכבוד להשקפתם, האמת, לוגית היא לא.

    דומה שהמערכת הפסיכולוגית של אנשי ה'לא' הללו קלוויניסטית מדי, אנאלית מידי, מכדי שיוכלו להבין כהלכה אפילו הרחבה קיינסיאנית מהי, כך שלצפות שהם ייפתחו לתחזית כלכלית המבוססת על 'אמנות' ועל 'הדיוניסוס הפנימי שלנו' זו ציפיה מוגזמת.

    דומה אף לעיתים שבעומק הלב הקונסרבטיבים עצמם לא לוקחים ברצינות רבה מדי את השקפותיהם... שגם בעת שעל הסופר-אגו הקלוויניסטי של אנשי ה'לא' אין 'השוק החופשי הפרוע' יכול לסמוך, על התחושות והאינסטינקטים שלהם הוא בהחלט כן יכול לסמוך... התחושות והאינסטינקטים הללו בהחלט מתפקדים בכל עוצמתם הפרימאטית, ושולחים את הקונסרבטיבים הקפוצים שלנו אל מחוזות לגמרי לא קלוויניסטיים - להימורים באטלנטיק סיטי, למחוזות הסקס והפורנו, לזלילה וסביאה חזיריים, למסעות צייד, לתוכניות ריאליטי, לאיצטדיוני פוטבול, כדורגל, ומשחקים אולימפיים... מסתבר שגם אם להבין ולתמוך בשוק החדש לא מסוגלים אנשי ה'לא', לחוש כשהשוק 'נכון' בשבילם ולהצטרף לחגיגה הם בהחלט מסוגלים...

    כך שבסופו של יום, כשעל הפרק עומדת המלכת השוק החופשי, אנשי הלא, מסתבר, אינם באמת אנשי לא...

    ובכל מקרה, לא קבעונות רגשיים קונסרבטיביים ימנעו מהשוק החופשי לעשות גם הפעם את מה שהוא עשה בהצלחה גדולה כל כך במאה וחמישים השנים האחרונות – ללמד את קברניטיו איך לשרת את החלמתו, התאוששותו, וההמשך המוגבר של צמיחתו לאחר כל משבר.

     

    *

     

    אלא שלאחר שכל זה נאמר, השיר הישן ההוא, אני מוצא, עדיין מנקר בי...

    'וזאת התורה – התאחדות, התמדה, הסתפקות במועט'.

    עדיין, עם כל ההבנה, ההסכמה, המשיכה, לשוק החופשי החדש, הפאגאני, אני חש:

    אותן שורות סוציאליסטיות, קלויניסטיות, יהודיות כל כך, נושאות עימן גם הן אמת. אמת חשובה.

    אז אולי אפשר להציע זאת כך:

    גם וגם

    גם הפרא, וגם הקונטרול.

    גם הכיף וההדוניזם, וגם החסכנות, המשמעת העצמית, הנכונות להקרבה...

     

    אך באי הנחת של האולד-פישיינס מול שוק החופשי יש עוד משהו.

    משהו שהוא מעבר לבלאנס הלא מאוזן בין הדיוניסי והאפולוני.

    משהו הנוגע למהות השוק החופשי עצמו.

     

    מדובר על יחסי השוק החופשי וההומניזם.

    זה לא נושא שולי, לפחות לא בעיני.

    כל מה שנכתב כאן עד עכשיו נועד להסביר למה השוק החופשי הוא רב עוצמה כל כך, מנצח כל כך... למה ילך וייגבר עוד יותר...

    מאום לא היה בו לגבי השאלה - האם השוק החופשי הוא טוב, צודק, אנושי.

    האמת, הוא לא.

    גם כשהוא משתמש בכלים ההומניסטיים, הומניזם אינו מטרתו האמיתית. מטרתו הבסיסית - בצע, ולכן, במהות, הוא לא טוב, צודק, או אנושי.

    לטס פייס איט - גם אם השוק החופשי הוא השליט האבסולוטי, האלוהים האמיתי היחיד שנותר בשטח, עדיין מדובר באלוהים נחות. מעליב.

    עדיין נשאר לנו, ההומניסטים, משהו לעשות, משהו לעשות יותר טוב. עדיין יכולים אנו לנסות, אם לא להחליף את האל הנמוך הזה, לפחות להחדיר אל תוכו יותר צדק ואנושיות, אך, זו הפעם, לא ככלים להשגת מטרת בצע, אלא כמטרה לעצמה. כ'אלוהים אלטרנטיבי'. אלוהים פרטי, סודי, חתרני, של כת הסתרים ההומניסטית, הנרדפת, שונאת המולים (מרכזי הקניות), תוכניות הריאליטי, איצטדיוני הפוטבול, הכדורגל, והמשחקים האולימפיים שלנו.

     

    המאמץ הזה לא יכול להתבצע, עם זאת, אלא מתוך הבנת החלקיות, הסיזיפיות המובנות שלו.

    והוא לא יכול לבוא כדרישה, רק כהצעה. כאופציה נוספת.

    והוא חייב להיעשות עם הרבה ענווה.

    המשפט רק לאלוהים הוא, לא לנו.

    לנו, ההומניסטים, יאה הענווה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/11 02:21:
      כיף לקרוא אותך, המוח מוצף אנדרופינים מהתובנות שלך. אבל למה, למה לזרוק מכנסיים מהקיבוץ... קבל כוכב*

      ארכיון

      פרופיל

      יאיר, ניו יורק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין