מפלס דרכי בין שבילים ארוכים של יאוש ושל תקווה ובלילה על הקרקע בין רגבי האדמה אני נרדם לקול גלים שמתנפצים אל החוף והשתקפות הירח ושירת הצרצרים לפעמים מרחיק עוד לכת קילומטרים ארוכים לפעמים עוצר מחייך אל פרפרים וגומע מין הנוף הנפרש שוב בפניו הרוח מלטפת את גבי ואת פצעי תשוש אך מרוצה מצלם בדמיוני תמונות של אהבה וצלילים של נוף לפעמים אני תוהה אם הלכתי רחוק מידי אם לדרך אין אופק אם אמצא שוב את חיי אם ההליכה בדרךהיא שכרות או פי כחון?אם יש בית חם שמחכה לי מעברו השני של האור הראשון ועוד לא הגעתי הביתה אני אפילו לא קרוב בתרמיל גב אני אוסף את כל רכושי ואת תובונותי כאן בדרך, למדתי לעוף ולמדתי ליפול ולמדתי לשתוק ולמדתי לפזול.ולמדתי בשקט להביט סביבי ולמדתי בכעס לשאוג החוצה את ליבי כשהשמש מבצבצת בין הרים מעל התל אני קם יחד איתה כשהרוח בגבי יוצא אל דרך חדשה |